שדותיו של רבינא הקיפו את השדה של רוניא והקים גדר מסביב לכל ארבע רוחות. רבינא דרש מרוניא להשתתף בעלויות, בהסתמך על פסק המשנה. רוניא סירב לשלם. הם הביאו את המקרה בפני רבא, שפסק כי על רוניא לשלם לפחות את הסכום שהיה עולה לו להביא שומר להגנת הנכס כי רוניא הראה שנהנה מהשמירה. במקרה אחר, רוניא קנה קרקע הצמודה לשדהו של רבינא, ורבינא רצה לסלק אותו מהקרקע ולקנותה בעצמו על סמך דין "בר מצרא”, לפיו השכן הסמוך לנכס יכול לדרוש לקנות את השדה ויש לו עדיפות על פני כל קונה אחר. רב ספרא אמר לו להניח לרוניא להחזיק בנכס, כיוון שרוניא היה זקוק לקרקע יותר מרבינא. אם חומה המפרידה בין חצר של שני שכנים נופלת, גם אם החומה הייתה גבוהה יותר לפני שנפלה, הגובה המינימלי הנדרש לבנייה מחדש הוא ארבע אמות. אם אחד השכנים רוצה לבנות מחדש את החומה בגובהה המקורי, הוא אינו יכול לדרוש מהשכן השני לשלם מחצית מעלות ההגבהה. עם זאת, אם השכן שאינו רוצה לשלם עבור הגבהת החומה בונה קיר פנימי ומתכנן לחבר תקרה מהקיר המפריד הגבוה לקיר הפנימי החדש, אותו שכן הראה שהקיר הגבוה משרת את צרכיו ועליו להשתתף בעלות. אם יש ויכוח בין שכנים האם אחד שילם לשני עבור עלות החומה, למי מאמינים? במה זה תלוי? ריש לקיש חולק על אביי ורבא בנוגע למקרה שבו המלווה והלווה טוענים לפני מועד פירעון ההלוואה שההלוואה נפרעה/לא נפרעה. ריש לקיש מניח שאנשים אינם משלמים לפני המועד שנקבע ולכן אין להאמין ללווה. אביי ורבא מאמינים לטענת הלווה. תחילה, מובא חלק מהמשנה שלנו כדי להקשות על עמדתו של ריש לקיש, ואז החלק הבא מובא כדי להקשות על עמדתם של אביי ורבא, אך כל קושי נפתר. הגמרא מסיקה שאנו פוסקים כריש לקיש, ואפילו מי שגובה מיתומים יכול לגבות גם ללא שבועה, אם האב מת לפני מועד פירעון ההלוואה.
רוצה להקדיש לימוד?
בבא בתרא ה
רוּנְיָא, אַקְּפֵיהּ רָבִינָא מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו. אֲמַר לֵיהּ: ״הַב לִי כַּמָּה דִּגְדַרִי״, לָא יְהֵיב לֵיהּ. ״הַב לִי לְפִי קָנִים בְּזוֹל״, לָא יְהֵיב לֵיהּ. ״הַב לִי אֲגַר נְטִירוּתָא״, לָא יְהֵיב לֵיהּ.
It is related that a man named Ronya had a field that was surrounded by fields belonging to Ravina on all four sides. Ravina built partitions around his fields and said to him: Give me your share of the expense in accordance with what I actually spent when I built the partitions, i.e., half the cost of the partitions. Ronya did not give it to him. Ravina said to him: Give me then at least your share of the expense in accordance with a reduced assessment of the price of reeds. Ronya did not give it to him. Ravina said to him: Give me then at least the wage of a watchman. But he did not give even this to him.
יוֹמָא חַד הֲוָה קָא גָדֵר דִּיקְלֵי, אֲמַר לֵיהּ לַאֲרִיסֵיהּ: זִיל שְׁקוֹל מִנֵּיהּ קִיבּוּרָא דַאֲהִינֵי. אֲזַל לְאֵתוֹיֵי, רְמָא בֵּיהּ קָלָא. אֲמַר לֵיהּ: גַּלִּית דַּעְתָּךְ דְּמִינַּח נִיחָא לָךְ; לָא יְהֵא אֶלָּא עִיזָּא בְּעָלְמָא, מִי לָא בָּעֵי נְטִירוּתָא? אֲמַר לֵיהּ: עִיזָּא בְּעָלְמָא, לָאו לְאַכְלוֹיֵי בָּעֲיָא? אֲמַר לֵיהּ: וְלָא גַּבְרָא בָּעֵית דְּמַיכְלֵי לַהּ?
One day, Ronya was harvesting dates. Ravina said to his sharecropper: Go take a cluster [kibbura] of dates from him. The sharecropper went to bring them, but Ronya raised his voice at him in protest, whereupon Ravina said to him: You have revealed that you are pleased with the partitions and the protection that they provide you. Even if it were only a goat that entered your field, wouldn’t the field need safeguarding, to prevent the goat from eating the dates? Ronya said to him: If it were only a goat, doesn’t one need merely to chase it away [le’akhluyei]? No partition is required. Ravina said to him: But wouldn’t you need a man to chase the goat away? Pay me then at least the wage of a watchman.
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: זִיל פַּיְּיסֵיהּ בְּמַאי דְּאִיפַּיַּיס; וְאִי לָא, דָּאֵינְנָא לָךְ דִּינָא כְּרַב הוּנָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי.
Ravina came before Rava to adjudicate the matter. Rava said to Ronya: Go appease Ravina with what he expressed his willingness to be appeased with, namely, the wage of a watchman. And if not, I will judge you in accordance with the ruling of Rav Huna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and you will be required to pay half the cost of the partition based on what Ravina actually spent on it.
רוּנְיָא זְבֵן אַרְעָא אַמִּיצְרָא דְּרָבִינָא. סְבַר רָבִינָא לְסַלּוֹקֵי מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא; אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב יֵיבָא לְרָבִינָא, אָמְרִי אִינָשֵׁי: אַרְבְּעָה לְצַלָּא, אַרְבְּעָה לְצַלָּלָא.
Incidental to that episode, the Gemara relates another encounter between Ravina and Ronya. Ronya once bought land adjoining property belonging to Ravina. Ravina considered removing him due to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor. When land is up for sale, the owners of the adjoining fields have the right of first refusal. If one of the neighbors is willing to match the highest price being offered to the seller, that neighbor has the preemptive right to purchase the property, and if somebody else buys it, that buyer can be removed. Since Ravina owned the adjacent property, he thought that he enjoyed the right of first refusal. Rav Safra, son of Rav Yeiva, said to Ravina: People say: Four dinars for a large hide [tzalla], four for a small hide [tzelala]. Since Ronya also owned land bordering the desired parcel, you cannot remove him even though his plot of land is smaller than yours.
מַתְנִי׳ כּוֹתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתַן.
MISHNA: In the case of a dividing wall in a jointly owned courtyard that fell, if one of the owners wishes to rebuild the wall, the court obligates the other owner to build the wall with him up to a height of four cubits. If after the wall was built one of the neighbors claims he alone constructed it and the other did not participate in its building, the latter is nevertheless presumed to have given his share of the money, unless the claimant brings proof that the other did not give his part.
מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָן – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ. סָמַךְ לוֹ כּוֹתֶל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה – מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתַן.
The court does not obligate the reluctant neighbor to contribute to the building of the wall higher than four cubits. But if the reluctant neighbor built another wall close to the wall that had been built higher than four cubits, in order to set a roof over the room that was thereby created, the court imposes upon him the responsibility to pay his share for all of the rebuilt wall, even though he has not yet set a roof over it. Since he has demonstrated his desire to make use of what his neighbor built, he must participate in the cost of its construction. If the builder of the first wall later claims that he did not receive payment from his neighbor, the neighbor is presumed not to have given his share of the money, unless he brings proof that he did in fact give money for the building of the wall.
גְּמָ׳ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַקּוֹבֵעַ זְמַן לַחֲבֵירוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״פְּרַעְתִּיךָ בְּתוֹךְ זְמַנִּי״ – אֵינוֹ נֶאֱמָן; וּלְוַאי שֶׁיִּפְרַע בִּזְמַנּוֹ. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: עֲבִיד אִינִישׁ דְּפָרַע בְּגוֹ זִימְנֵיהּ – זִימְנִין דְּמִתְרְמוּ לֵיהּ זוּזֵי, אָמַר: אֵיזִיל אֶיפְרְעֵיהּ,
GEMARA: Reish Lakish says: If a lender set a time for another to repay the loan that he had extended to him and when the debt came due the borrower said to the lender: I already repaid you within the time, he is not deemed credible, as people do not ordinarily repay their debts before they are due. The lender would be happy if the borrower would only repay his debt on time. Abaye and Rava disagree with Reish Lakish, as they both say: A person is apt to repay his debt within its time, i.e., before it is due. This is because sometimes he happens to have money and the borrower says to himself: I will go and repay my debt
כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיטְרְדַן.
so that he will not trouble me later by constantly demanding the money.
תְּנַן: – בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתַן.
The Gemara attempts to bring a proof in support of the opinion of Abaye and Rava from what we learned in the mishna (5a): If after the wall was built one of the neighbors claims he alone constructed it and the other did not participate in its building, the latter is nevertheless presumed to have given his share of the money, unless the claimant brings proof that the other did not give his part.
הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דַּאֲמַר לֵיהּ: ״פְּרַעְתִּיךָ בִּזְמַנִּי״, פְּשִׁיטָא בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן! אֶלָּא לָאו דַּאֲמַר לֵיהּ: ״פְּרַעְתִּיךְ בְּתוֹךְ זְמַנִּי״? אַלְמָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּפָרְעֵיהּ בְּתוֹךְ זִמְנֵיהּ! שָׁאנֵי הָכָא, דְּכׇל שָׂפָא וְשָׂפָא זִימְנֵיהּ הוּא.
The Gemara clarifies the matter: What are the circumstances of the case under discussion? If we say that he said to him: I paid you at the time when the payment became due, when the wall was completed, it is obvious that he is presumed to have given his part. Rather, is it not that he said to him: I paid you within the time before the payment became due, while the wall was still under construction? And with regard to such a case the mishna states that he is presumed to have given his share. Apparently, a person is apt to repay his debt within its time, in accordance with the opinion of Abaye and Rava. The Gemara rejects this proof: Here it is different, because the time to pay is upon the completion of each and every row. Payment does not become due specifically at the completion of the entire wall.
תָּא שְׁמַע: בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתַן.
The Gemara further suggests: Come and hear a proof in support of the opinion of Reish Lakish from the continuation of the mishna (5a): The court does not obligate the reluctant neighbor to contribute to the building of the wall higher than four cubits. But if the reluctant neighbor built another wall close to the wall that had been built higher than four cubits, in order to set a roof over the room that was thereby created, the court imposes upon him the responsibility to pay his share for all of the rebuilt wall, even though he has not yet set a roof over it. If the builder of the first wall later claims he did not receive payment from his neighbor, the neighbor is presumed not to have given his share of the money, unless he brings proof that he did in fact give money for the building of the wall.
הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵימָא דַּאֲמַר לֵיהּ: ״פְּרַעְתִּיךָ בִּזְמַנִּי״, אַמַּאי לָא? אֶלָּא לָאו דַּאֲמַר לֵיהּ: ״פְּרַעְתִּיךְ בְּתוֹךְ זְמַנִּי״? אַלְמָא לָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּפָרַע בְּגוֹ זִימְנֵיהּ! שָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר: מִי יֵימַר דִּמְחַיְּיבוּ לִי רַבָּנַן.
The Gemara clarifies the matter: What are the circumstances of the case under discussion? If we say that he said to him: I paid you at the time that the payment became due, when the wall was completed, why is he not deemed credible? Rather, is it not that he said to him: I paid you within the time before the payment became due, and therefore he is not deemed credible? Apparently, a person is not apt to repay his debt within its time, in accordance with the opinion of Reish Lakish. The Gemara rejects this proof: Here it is different, since the reluctant neighbor says: Who says that the Rabbis will obligate me to pay for this wall? In such a case he certainly does not pay before the payment becomes due.
רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ עָבְדִי כְּאַבַּיֵּי וְרָבָא. מָר בַּר רַב אָשֵׁי עָבֵד כְּרֵישׁ לָקִישׁ. וְהִלְכְתָא כְּרֵישׁ לָקִישׁ, וַאֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי; וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר מָר: הַבָּא לִיפָּרַע מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים – לֹא יִפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה; חֲזָקָה: לָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּפָרַע בְּגוֹ זִימְנֵיהּ.
Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, acted in such a case in accordance with the opinion of Abaye and Rava. Mar bar Rav Ashi acted in accordance with the opinion of Reish Lakish. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Reish Lakish that one is not deemed credible when he says that he repaid a loan before it became due. And if the debtor dies, the court collects payment even from his orphans based on this assumption. And even though the Master said that one who comes to collect money from the property of orphans cannot collect unless he first takes an oath that he did not already collect the debt from the deceased, here he can collect without taking an oath because there is a presumption that a person is not apt to repay his debt within its time.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: תְּבָעוֹ לְאַחַר זְמַן, וְאָמַר לוֹ: ״פְּרַעְתִּיךָ בְּתוֹךְ זְמַנִּי״, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: בִּמְקוֹם חֲזָקָה – אָמְרִינַן ״מַה לִּי לְשַׁקֵּר״;
A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha if the lender stipulated a time with the borrower for repayment of the debt, and he demanded payment of the money after the time that the payment became due had passed, and the borrower said to him: I already repaid you within the time before the payment became due? Do we say that even where there is a presumption against someone’s claim, as in this case where there is a presumption that people do not pay their debts before they become due, we say that the borrower can claim: Why would I lie? If one of the litigants could have advanced a claim more advantageous to his cause than the one he actually did, the assumption is that he is telling the truth. Consequently, in this case had the borrower wished to lie, he could have said that he repaid his debt when it became due, and he would have been deemed credible. Therefore, when he claims that he repaid it before it came due he should also be deemed credible.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
אפרת, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
התחלתי בתחילת הסבב, והתמכרתי. זה נותן משמעות נוספת ליומיום ומאוד מחזק לתת לזה מקום בתוך כל שגרת הבית-עבודה השוטפת.
בית שמש, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
אפרת, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.
רתמים, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
רעננה, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
כפר אדומים, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
ירושלים, ישראל
בבא בתרא ה
רוּנְיָא, אַקְּפֵיהּ רָבִינָא מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו. אֲמַר לֵיהּ: ״הַב לִי כַּמָּה דִּגְדַרִי״, לָא יְהֵיב לֵיהּ. ״הַב לִי לְפִי קָנִים בְּזוֹל״, לָא יְהֵיב לֵיהּ. ״הַב לִי אֲגַר נְטִירוּתָא״, לָא יְהֵיב לֵיהּ.
It is related that a man named Ronya had a field that was surrounded by fields belonging to Ravina on all four sides. Ravina built partitions around his fields and said to him: Give me your share of the expense in accordance with what I actually spent when I built the partitions, i.e., half the cost of the partitions. Ronya did not give it to him. Ravina said to him: Give me then at least your share of the expense in accordance with a reduced assessment of the price of reeds. Ronya did not give it to him. Ravina said to him: Give me then at least the wage of a watchman. But he did not give even this to him.
יוֹמָא חַד הֲוָה קָא גָדֵר דִּיקְלֵי, אֲמַר לֵיהּ לַאֲרִיסֵיהּ: זִיל שְׁקוֹל מִנֵּיהּ קִיבּוּרָא דַאֲהִינֵי. אֲזַל לְאֵתוֹיֵי, רְמָא בֵּיהּ קָלָא. אֲמַר לֵיהּ: גַּלִּית דַּעְתָּךְ דְּמִינַּח נִיחָא לָךְ; לָא יְהֵא אֶלָּא עִיזָּא בְּעָלְמָא, מִי לָא בָּעֵי נְטִירוּתָא? אֲמַר לֵיהּ: עִיזָּא בְּעָלְמָא, לָאו לְאַכְלוֹיֵי בָּעֲיָא? אֲמַר לֵיהּ: וְלָא גַּבְרָא בָּעֵית דְּמַיכְלֵי לַהּ?
One day, Ronya was harvesting dates. Ravina said to his sharecropper: Go take a cluster [kibbura] of dates from him. The sharecropper went to bring them, but Ronya raised his voice at him in protest, whereupon Ravina said to him: You have revealed that you are pleased with the partitions and the protection that they provide you. Even if it were only a goat that entered your field, wouldn’t the field need safeguarding, to prevent the goat from eating the dates? Ronya said to him: If it were only a goat, doesn’t one need merely to chase it away [le’akhluyei]? No partition is required. Ravina said to him: But wouldn’t you need a man to chase the goat away? Pay me then at least the wage of a watchman.
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לֵיהּ: זִיל פַּיְּיסֵיהּ בְּמַאי דְּאִיפַּיַּיס; וְאִי לָא, דָּאֵינְנָא לָךְ דִּינָא כְּרַב הוּנָא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי.
Ravina came before Rava to adjudicate the matter. Rava said to Ronya: Go appease Ravina with what he expressed his willingness to be appeased with, namely, the wage of a watchman. And if not, I will judge you in accordance with the ruling of Rav Huna in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and you will be required to pay half the cost of the partition based on what Ravina actually spent on it.
רוּנְיָא זְבֵן אַרְעָא אַמִּיצְרָא דְּרָבִינָא. סְבַר רָבִינָא לְסַלּוֹקֵי מִשּׁוּם דִּינָא דְּבַר מִצְרָא; אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב יֵיבָא לְרָבִינָא, אָמְרִי אִינָשֵׁי: אַרְבְּעָה לְצַלָּא, אַרְבְּעָה לְצַלָּלָא.
Incidental to that episode, the Gemara relates another encounter between Ravina and Ronya. Ronya once bought land adjoining property belonging to Ravina. Ravina considered removing him due to the halakha of one whose field borders the field of his neighbor. When land is up for sale, the owners of the adjoining fields have the right of first refusal. If one of the neighbors is willing to match the highest price being offered to the seller, that neighbor has the preemptive right to purchase the property, and if somebody else buys it, that buyer can be removed. Since Ravina owned the adjacent property, he thought that he enjoyed the right of first refusal. Rav Safra, son of Rav Yeiva, said to Ravina: People say: Four dinars for a large hide [tzalla], four for a small hide [tzelala]. Since Ronya also owned land bordering the desired parcel, you cannot remove him even though his plot of land is smaller than yours.
מַתְנִי׳ כּוֹתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל – מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתַן.
MISHNA: In the case of a dividing wall in a jointly owned courtyard that fell, if one of the owners wishes to rebuild the wall, the court obligates the other owner to build the wall with him up to a height of four cubits. If after the wall was built one of the neighbors claims he alone constructed it and the other did not participate in its building, the latter is nevertheless presumed to have given his share of the money, unless the claimant brings proof that the other did not give his part.
מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָן – אֵין מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ. סָמַךְ לוֹ כּוֹתֶל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה – מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתַן.
The court does not obligate the reluctant neighbor to contribute to the building of the wall higher than four cubits. But if the reluctant neighbor built another wall close to the wall that had been built higher than four cubits, in order to set a roof over the room that was thereby created, the court imposes upon him the responsibility to pay his share for all of the rebuilt wall, even though he has not yet set a roof over it. Since he has demonstrated his desire to make use of what his neighbor built, he must participate in the cost of its construction. If the builder of the first wall later claims that he did not receive payment from his neighbor, the neighbor is presumed not to have given his share of the money, unless he brings proof that he did in fact give money for the building of the wall.
גְּמָ׳ אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַקּוֹבֵעַ זְמַן לַחֲבֵירוֹ, וְאָמַר לוֹ: ״פְּרַעְתִּיךָ בְּתוֹךְ זְמַנִּי״ – אֵינוֹ נֶאֱמָן; וּלְוַאי שֶׁיִּפְרַע בִּזְמַנּוֹ. אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: עֲבִיד אִינִישׁ דְּפָרַע בְּגוֹ זִימְנֵיהּ – זִימְנִין דְּמִתְרְמוּ לֵיהּ זוּזֵי, אָמַר: אֵיזִיל אֶיפְרְעֵיהּ,
GEMARA: Reish Lakish says: If a lender set a time for another to repay the loan that he had extended to him and when the debt came due the borrower said to the lender: I already repaid you within the time, he is not deemed credible, as people do not ordinarily repay their debts before they are due. The lender would be happy if the borrower would only repay his debt on time. Abaye and Rava disagree with Reish Lakish, as they both say: A person is apt to repay his debt within its time, i.e., before it is due. This is because sometimes he happens to have money and the borrower says to himself: I will go and repay my debt
כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיטְרְדַן.
so that he will not trouble me later by constantly demanding the money.
תְּנַן: – בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתַן.
The Gemara attempts to bring a proof in support of the opinion of Abaye and Rava from what we learned in the mishna (5a): If after the wall was built one of the neighbors claims he alone constructed it and the other did not participate in its building, the latter is nevertheless presumed to have given his share of the money, unless the claimant brings proof that the other did not give his part.
הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דַּאֲמַר לֵיהּ: ״פְּרַעְתִּיךָ בִּזְמַנִּי״, פְּשִׁיטָא בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן! אֶלָּא לָאו דַּאֲמַר לֵיהּ: ״פְּרַעְתִּיךְ בְּתוֹךְ זְמַנִּי״? אַלְמָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּפָרְעֵיהּ בְּתוֹךְ זִמְנֵיהּ! שָׁאנֵי הָכָא, דְּכׇל שָׂפָא וְשָׂפָא זִימְנֵיהּ הוּא.
The Gemara clarifies the matter: What are the circumstances of the case under discussion? If we say that he said to him: I paid you at the time when the payment became due, when the wall was completed, it is obvious that he is presumed to have given his part. Rather, is it not that he said to him: I paid you within the time before the payment became due, while the wall was still under construction? And with regard to such a case the mishna states that he is presumed to have given his share. Apparently, a person is apt to repay his debt within its time, in accordance with the opinion of Abaye and Rava. The Gemara rejects this proof: Here it is different, because the time to pay is upon the completion of each and every row. Payment does not become due specifically at the completion of the entire wall.
תָּא שְׁמַע: בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן, עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתַן.
The Gemara further suggests: Come and hear a proof in support of the opinion of Reish Lakish from the continuation of the mishna (5a): The court does not obligate the reluctant neighbor to contribute to the building of the wall higher than four cubits. But if the reluctant neighbor built another wall close to the wall that had been built higher than four cubits, in order to set a roof over the room that was thereby created, the court imposes upon him the responsibility to pay his share for all of the rebuilt wall, even though he has not yet set a roof over it. If the builder of the first wall later claims he did not receive payment from his neighbor, the neighbor is presumed not to have given his share of the money, unless he brings proof that he did in fact give money for the building of the wall.
הֵיכִי דָּמֵי? אִילֵימָא דַּאֲמַר לֵיהּ: ״פְּרַעְתִּיךָ בִּזְמַנִּי״, אַמַּאי לָא? אֶלָּא לָאו דַּאֲמַר לֵיהּ: ״פְּרַעְתִּיךְ בְּתוֹךְ זְמַנִּי״? אַלְמָא לָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּפָרַע בְּגוֹ זִימְנֵיהּ! שָׁאנֵי הָכָא, דְּאָמַר: מִי יֵימַר דִּמְחַיְּיבוּ לִי רַבָּנַן.
The Gemara clarifies the matter: What are the circumstances of the case under discussion? If we say that he said to him: I paid you at the time that the payment became due, when the wall was completed, why is he not deemed credible? Rather, is it not that he said to him: I paid you within the time before the payment became due, and therefore he is not deemed credible? Apparently, a person is not apt to repay his debt within its time, in accordance with the opinion of Reish Lakish. The Gemara rejects this proof: Here it is different, since the reluctant neighbor says: Who says that the Rabbis will obligate me to pay for this wall? In such a case he certainly does not pay before the payment becomes due.
רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ עָבְדִי כְּאַבַּיֵּי וְרָבָא. מָר בַּר רַב אָשֵׁי עָבֵד כְּרֵישׁ לָקִישׁ. וְהִלְכְתָא כְּרֵישׁ לָקִישׁ, וַאֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי; וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר מָר: הַבָּא לִיפָּרַע מִנִּכְסֵי יְתוֹמִים – לֹא יִפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה; חֲזָקָה: לָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּפָרַע בְּגוֹ זִימְנֵיהּ.
Rav Pappa and Rav Huna, son of Rav Yehoshua, acted in such a case in accordance with the opinion of Abaye and Rava. Mar bar Rav Ashi acted in accordance with the opinion of Reish Lakish. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Reish Lakish that one is not deemed credible when he says that he repaid a loan before it became due. And if the debtor dies, the court collects payment even from his orphans based on this assumption. And even though the Master said that one who comes to collect money from the property of orphans cannot collect unless he first takes an oath that he did not already collect the debt from the deceased, here he can collect without taking an oath because there is a presumption that a person is not apt to repay his debt within its time.
אִיבַּעְיָא לְהוּ: תְּבָעוֹ לְאַחַר זְמַן, וְאָמַר לוֹ: ״פְּרַעְתִּיךָ בְּתוֹךְ זְמַנִּי״, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: בִּמְקוֹם חֲזָקָה – אָמְרִינַן ״מַה לִּי לְשַׁקֵּר״;
A dilemma was raised before the Sages: What is the halakha if the lender stipulated a time with the borrower for repayment of the debt, and he demanded payment of the money after the time that the payment became due had passed, and the borrower said to him: I already repaid you within the time before the payment became due? Do we say that even where there is a presumption against someone’s claim, as in this case where there is a presumption that people do not pay their debts before they become due, we say that the borrower can claim: Why would I lie? If one of the litigants could have advanced a claim more advantageous to his cause than the one he actually did, the assumption is that he is telling the truth. Consequently, in this case had the borrower wished to lie, he could have said that he repaid his debt when it became due, and he would have been deemed credible. Therefore, when he claims that he repaid it before it came due he should also be deemed credible.
