רב נחמן שינה את דעתו וקבע שאם שחט או מכר בהמה שהייתה בבעלות משותפת והגנב הודה לבעל אחד, יצטרך הגנב לשלם תשלום חלקי של ארבעה/חמישה לבעל השני. אם כן, כיצד מבין רב נחמן את ההבדל בין המקרים של מי שגנב בהמה מאביו במשנה שלנו לבין המקרה במשנה הבאה – מדוע במקרה שהאב מת לפני שחיטתה, הגנב אינו צריך לשלם את תשלומי ארבעה/חמישה לאחיו? המשנה פוסקת שאם שחט בהמת חולין בתוך בית המקדש, יהיה חייב בתשלום ארבעה/חמישה. רב חביבי מסיק מכאן איך פוסקים בשאלה האם שחיטה מתחילה ועל סוף או אינה לשחיטה אלא לבסוף, וקובע שאינה אלא לבסוף. רב הונא דוחה את המסקנה של רב חביבי אך רב אשי מחזיר אותה. כיצד ניתן להסביר את הדעה האחרת על פי משנתנו. מובא גרסה אחרת של מסקנת רב חביבי מדברי המשנה, בה הם מצטטים קודם את הוויכוח על שחיטה ורב חביבי מעלה קושי נגד רבי יוחנן (ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף) ממשנתנו. ובהמשך עונה על הקושי. המשנה מביאה צירופים שונים של עדים זוממים במקרה של גניבה וטביחה או מכירה. מה אם קבוצה אחת (שהעידו על הגניבה או רק על הטביחה/מכירה) נעשתה זוממים ולא השנייה? מה אם כולם? מה אם רק עד אחד מאחת הקבוצות נעשה לזומם? אביי ורבא חלוקים בשאלה האם עד זומם נפסל מלהיות עד מרגע שהעיד עדות שקר או מרגע שהורשעו להיות עד זומם? הגמרא מביאה את ההיגיון מאחורי כל עמדה, אבל לרבא מביאים שתי הצעות שונות להבנין שיטתו.
רוצה להקדיש לימוד?
בבא קמא עב
דְּלָא אֲכַלִי בִּשְׂרָא דְתוֹרָא.
is because I had not eaten ox meat. In other words, I was fasting yesterday and was unable to concentrate properly.
וְאֶלָּא מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא?
Rava responded to him: But if the Torah requires even a partial payment of the fourfold or fivefold payment, what is different in the first clause, in which the son must pay, and what is different in the latter clause, where he is exempt?
אֲמַר לֵיהּ: רֵישָׁא קָרֵינָא בֵּיהּ ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בְּאִיסּוּרָא, סֵיפָא לָא קָרֵינָא בַּיהּ ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בְּאִיסּוּרָא.
Rav Naḥman said to him: In the first clause, where the father’s animal was stolen and slaughtered in his lifetime, I read about this case the verse: “If a man steal an ox or a sheep, and slaughter it” (Exodus 21:37), which indicates that the thief slaughtered the ox or the sheep entirely in a prohibited manner. In the latter clause, where the animal was slaughtered after the father’s death, I do not read about this case the verse: “And slaughter it,” which describes a slaughter that was performed entirely in a prohibited manner, because the animal already partially belonged to him, and his own portion of the ox was slaughtered in a permitted manner.
הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצֵאת טְרֵיפָה וְכוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב חֲבִיבִי מָחוֹזְנָאָה לְרַב אָשֵׁי: שְׁמַע מִינַּהּ, אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא לְבַסּוֹף.
§ The mishna teaches: A thief who slaughters the animal but it was found to be a tereifa, and likewise a thief who slaughters a non-sacred animal in the Temple courtyard, pays the fourfold or fivefold payment. Rav Ḥavivi of Meḥoza said to Rav Ashi: Conclude from the mishna that the act of slaughtering is considered to have been performed only at the end of the slaughtering process.
דְּאִי יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף, כֵּיוָן דִּשְׁחַט בַּהּ פּוּרְתָּא – אַסְרַהּ, אִידַּךְ – לָא דְּמָרַיהּ קָא טָבַח!
Rav Ḥavivi of Meḥoza explains: As, if you say that the act of slaughtering lasts from beginning to end, i.e., the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the process, one could raise a question with regard to the case of one who slaughters a non-sacred animal in the Temple courtyard: Once he slaughtered the animal a bit, at the very start of the act of slaughter, he has prohibited the animal, with regard to deriving benefit, as a non-sacred animal slaughtered in the Temple courtyard. When he slaughters the other part, it is already prohibited with regard to deriving benefit, which means that it is not an animal that belongs to its owner that he slaughters. Since deriving benefit from the animal is prohibited, it has no value; therefore, there is no ownership.
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: כִּי קָא מִחַיַּיב – אַהָהוּא פּוּרְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: לָא תִּידְחֲיַ[יהּ], ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בָּעֵינַן – וְלֵיכָּא.
Rav Huna, son of Rava, said to Rav Ḥavivi in response: It is possible to explain the mishna even if one maintains that the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the slaughter. As, when does the thief become obligated to pay the fourfold or fivefold payment? It is when he performs that first bit of slaughter in the beginning, before the animal becomes forbidden. Rav Ashi said to Rav Huna: Do not dismiss Rav Ḥavivi’s objection with this explanation. The verse: “If a man steal an ox or a sheep, and slaughter it” (Exodus 21:37), indicates that to impose liability to pay the fourfold or fivefold payment we require that the thief slaughtered it completely, and after having slaughtered it just a bit there is no complete slaughter yet.
אֶלָּא קַשְׁיָא! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַב גַּמָּדָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט מִקְצָת סִימָנִין בַּחוּץ, וּגְמָרָן בִּפְנִים.
Rav Huna said to Rav Ashi: But if you are correct, the mishna is difficult according to the one who maintains that the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the slaughter. Rav Ashi said to Rav Huna: This is what Rav Gamda said in the name of Rava, concerning this question: The mishna is discussing a case where the thief slaughtered, i.e., severed, part of the two organs that must be severed in ritual slaughter, i.e., the trachea and the esophagus [simanin], outside the Temple, and finished slaughtering them inside the Temple. Therefore, the animal became prohibited with regard to deriving benefit only at the final stage of slaughter, concomitant with the liability to pay the fourfold or fivefold payment.
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַהָא – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם דְּרַבִּי לֵוִי סָבָא: אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא לְבַסּוֹף. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף. אֲמַר לֵיהּ רַב חֲבִיבִי מָחוֹזְנָאָה לְרַב אָשֵׁי, לֵימָא קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן: חוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה – לָאו דְּאוֹרָיְיתָא?
There are those who teach that the preceding exchange took place with regard to the following dispute: Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of Rabbi Levi the Elder: The act of slaughtering is considered to have been performed only at the end of the slaughtering process. And Rabbi Yoḥanan says: The act of slaughtering lasts from beginning to end. Rav Ḥavivi of Meḥoza said to Rav Ashi: Shall we say that Rabbi Yoḥanan holds that the prohibition against deriving benefit from non-sacred animals that were slaughtered in the Temple courtyard is not by Torah law?
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּאוֹרָיְיתָא, מִכִּי שָׁחֵיט לַהּ פּוּרְתָּא – אַסְרַהּ, אִידַּךְ – לָאו דְּמָרַהּ קָא טָבַח!
As, if it enters your mind that it is prohibited by Torah law the mishna here would be difficult, for as soon as he slaughtered the animal a bit, at the very start of the act of slaughter, he has prohibited the animal, with regard to deriving benefit, as a non-sacred animal slaughtered in the Temple courtyard. When he slaughters the other part it is already prohibited with regard to deriving benefit, which means that it is not an animal that belongs to its owner that he slaughters.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: כִּי קָא מִחַיַּיב נָמֵי – אַהָהוּא פּוּרְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: לָא תִּידְחֲיַהּ, ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בָּעֵינַן – וְלֵיכָּא.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ḥavivi: It is possible to explain the mishna even according to the opinion that the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the slaughter, and even if one maintains that it is prohibited by Torah law to benefit from a non-sacred animal slaughtered in the Temple. As, when does the thief become obligated to pay the fourfold or fivefold payment as well? It is when he performs that first bit of slaughter in the beginning, before the animal becomes forbidden. Rav Ashi said to Rav Huna: Do not dismiss Rav Ḥavivi’s suggestion with this explanation. The verse: “If a man steal an ox or a sheep, and slaughter it” (Exodus 21:37), indicates that in order to impose liability to pay the fourfold or fivefold payment we require that the thief slaughtered it completely, and after having slaughtered it just a bit there is no complete slaughter yet.
אֶלָּא קַשְׁיָא! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַב גַּמָּדָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: כִּי קָא מְחַיֵּיב – כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט מִקְצָת סִימָנִין בַּחוּץ, וּגְמָרָן בִּפְנִים.
Rav Huna said to Rav Ashi: But if you are correct, the mishna is difficult. Rav Ashi said to Rav Huna: This is what Rav Gamda said in the name of Rava: When does the mishna state that the thief is obligated to pay the fourfold or fivefold payment? It is in a case where the thief slaughtered part of the simanim outside the Temple, and finished slaughtering them inside the Temple. Therefore, the animal became prohibited with regard to deriving benefit only at the final stage of slaughter, concomitant with the liability to pay the fourfold or fivefold payment.
מַתְנִי׳ גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶן, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִים – מְשַׁלְּמִין הַכֹּל.
MISHNA: If one stole an ox or a sheep, as established based on the testimony of two witnesses, and he subsequently slaughtered the animal or sold it, also based on the testimony of the same witnesses, and these witnesses were found to be conspiring witnesses, these witnesses pay everything, i.e., not only the principal amount but also the fourfold or fivefold payment. This is in accordance with the Torah’s decree with regard to conspiring witnesses: “You shall do to him as he had conspired to do to his brother” (Deuteronomy 19:19). Since these witnesses attempted to obligate the alleged thief to pay the fourfold or fivefold payment, they themselves must pay that full amount.
גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין – הָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה.
With regard to one who stole an ox or a sheep, as established based on the testimony of two witnesses, and he subsequently slaughtered the animal or sold it, based on the testimony of two other witnesses, if both these witnesses and those witnesses were found to be conspiring witnesses, the first set of witnesses, who testified about the theft of the animal, pay the alleged thief the double payment, which is what they had conspired to cause him to pay. And the last set of witnesses, who attested to the slaughter or sale of the animal, pay the alleged thief a twofold payment for a sheep or a threefold payment for an ox, which they had conspired to cause him to pay over and above the double payment.
נִמְצְאוּ אַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין – הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְהֵן מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה.
If only the witnesses in the last set were found to be conspiring witnesses, while the testimony about the theft remains intact, the thief pays the double payment to the animal’s owner and the second set of witnesses pay the alleged thief the twofold or threefold payment, the amount over and above the double payment, which is what they had conspired to cause him to pay.
אֶחָד מִן אַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין – בָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָּה. אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמְמִין – בָּטְלָה כׇּל הָעֵדוּת; שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה – אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה.
If only one individual from the last set of witnesses was found to be a conspiring witness, the second testimony is nullified, as it was not submitted by two valid witnesses, whereas the first testimony remains intact. If one individual from the first set of witnesses is found to be a conspiring witness, the entire testimony concerning the thief is nullified. The reason is that if there is no theft established by reliable testimony there is no liability for slaughtering the animal and there is no liability for selling it.
גְּמָ׳ אִיתְּמַר: עֵד זוֹמֵם – אַבָּיֵי אָמַר: לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל, רָבָא אָמַר: מִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא נִפְסָל.
GEMARA: One who is rendered a conspiring witness is barred from providing testimony in the future. The Gemara cites a fundamental dispute with regard to this disqualification. It was stated concerning a conspiring witness: Abaye says: He is disqualified retroactively, from when he provided his testimony. Any testimony he may have provided after that point in time is retroactively nullified. Rava says: He is disqualified only from that point forward, i.e., from when he was established to be a conspiring witness, but not retroactively from when he provided his testimony.
אַבָּיֵי אָמַר לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל – מֵהָהוּא שַׁעְתָּא דְּאַסְהֵיד הָוֵה לֵיהּ רָשָׁע, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד״.
The Gemara explains the reasons for the two opinions: Abaye says he is disqualified retroactively because it is from that time when he testified that he is considered a wicked man, and the Torah said: “Do not put your hand with the wicked to be an unrighteous witness” (Exodus 23:1), which is interpreted to mean: Do not allow a wicked man to serve as a witness.
רָבָא אָמַר מִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא נִפְסָל – עֵד זוֹמֵם חִידּוּשׁ הוּא; דְּהָא תְּרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ – מַאי חָזֵית דְּצָיְיתַ[תְּ] לְהָנֵי? צְיֵית לְהָנֵי!
Rava says that he is disqualified only from that point forward because the disqualification of a conspiring witness is a novelty, i.e., it is not based on logic. The reason is that this is a case of two witnesses against two other witnesses, in which case neither testimony should be accepted. What did you see that causes you to listen to the second set of witnesses, who testify that the first set were not at the scene of the purported event? You could instead listen to the first set of witnesses, who testify to the event, and disbelieve the second set. Yet the Torah teaches that the second set of witnesses is always deemed credible and the first set is subjected to punishment as conspiring witnesses.
הִלְכָּךְ אֵין לְךָ בּוֹ אֶלָּא מִשְּׁעַת חִידּוּשׁ וְאֵילָךְ.
Therefore, as the disqualification of the conspiring witnesses is an anomaly, you have the right to disqualify them only from the time of the novelty and onward, i.e., this counterintuitive disqualification is not applied retroactively.
אִיכָּא דְאָמְרִי: רָבָא נָמֵי כְּאַבַּיֵּי סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל; וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמֵיהּ דְּרָבָא –
There are those who say that Rava also holds like Abaye, who says that by rights a conspiring witness should be disqualified retroactively from when he provided his testimony, and here this is Rava’s reason for not disqualifying him retroactively:
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
בית שמש, ישראל
סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.
רתמים, ישראל
התחלתי ללמוד בסבב הנוכחי לפני כשנתיים .הסביבה מתפעלת ותומכת מאוד. אני משתדלת ללמוד מכל ההסכתים הנוספים שיש באתר הדרן. אני עורכת כל סיום מסכת שיעור בביתי לכ20 נשים שמחכות בקוצר רוח למפגשים האלו.
יהוד, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
ירושלים, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
לוד, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
ירושלים, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
נוקדים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
אפרת, ישראל
התחלתי ללמוד בעידוד שתי חברות אתן למדתי בעבר את הפרק היומי במסגרת 929.
בבית מתלהבים מאוד ובשבת אני לומדת את הדף עם בעלי שזה מפתיע ומשמח מאוד! לימוד הדף הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. לומדת בצהריים ומחכה לזמן הזה מידי יום…
אפרת, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
בבא קמא עב
דְּלָא אֲכַלִי בִּשְׂרָא דְתוֹרָא.
is because I had not eaten ox meat. In other words, I was fasting yesterday and was unable to concentrate properly.
וְאֶלָּא מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא?
Rava responded to him: But if the Torah requires even a partial payment of the fourfold or fivefold payment, what is different in the first clause, in which the son must pay, and what is different in the latter clause, where he is exempt?
אֲמַר לֵיהּ: רֵישָׁא קָרֵינָא בֵּיהּ ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בְּאִיסּוּרָא, סֵיפָא לָא קָרֵינָא בַּיהּ ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בְּאִיסּוּרָא.
Rav Naḥman said to him: In the first clause, where the father’s animal was stolen and slaughtered in his lifetime, I read about this case the verse: “If a man steal an ox or a sheep, and slaughter it” (Exodus 21:37), which indicates that the thief slaughtered the ox or the sheep entirely in a prohibited manner. In the latter clause, where the animal was slaughtered after the father’s death, I do not read about this case the verse: “And slaughter it,” which describes a slaughter that was performed entirely in a prohibited manner, because the animal already partially belonged to him, and his own portion of the ox was slaughtered in a permitted manner.
הַשּׁוֹחֵט וְנִמְצֵאת טְרֵיפָה וְכוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב חֲבִיבִי מָחוֹזְנָאָה לְרַב אָשֵׁי: שְׁמַע מִינַּהּ, אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא לְבַסּוֹף.
§ The mishna teaches: A thief who slaughters the animal but it was found to be a tereifa, and likewise a thief who slaughters a non-sacred animal in the Temple courtyard, pays the fourfold or fivefold payment. Rav Ḥavivi of Meḥoza said to Rav Ashi: Conclude from the mishna that the act of slaughtering is considered to have been performed only at the end of the slaughtering process.
דְּאִי יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף, כֵּיוָן דִּשְׁחַט בַּהּ פּוּרְתָּא – אַסְרַהּ, אִידַּךְ – לָא דְּמָרַיהּ קָא טָבַח!
Rav Ḥavivi of Meḥoza explains: As, if you say that the act of slaughtering lasts from beginning to end, i.e., the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the process, one could raise a question with regard to the case of one who slaughters a non-sacred animal in the Temple courtyard: Once he slaughtered the animal a bit, at the very start of the act of slaughter, he has prohibited the animal, with regard to deriving benefit, as a non-sacred animal slaughtered in the Temple courtyard. When he slaughters the other part, it is already prohibited with regard to deriving benefit, which means that it is not an animal that belongs to its owner that he slaughters. Since deriving benefit from the animal is prohibited, it has no value; therefore, there is no ownership.
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: כִּי קָא מִחַיַּיב – אַהָהוּא פּוּרְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: לָא תִּידְחֲיַ[יהּ], ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בָּעֵינַן – וְלֵיכָּא.
Rav Huna, son of Rava, said to Rav Ḥavivi in response: It is possible to explain the mishna even if one maintains that the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the slaughter. As, when does the thief become obligated to pay the fourfold or fivefold payment? It is when he performs that first bit of slaughter in the beginning, before the animal becomes forbidden. Rav Ashi said to Rav Huna: Do not dismiss Rav Ḥavivi’s objection with this explanation. The verse: “If a man steal an ox or a sheep, and slaughter it” (Exodus 21:37), indicates that to impose liability to pay the fourfold or fivefold payment we require that the thief slaughtered it completely, and after having slaughtered it just a bit there is no complete slaughter yet.
אֶלָּא קַשְׁיָא! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַב גַּמָּדָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט מִקְצָת סִימָנִין בַּחוּץ, וּגְמָרָן בִּפְנִים.
Rav Huna said to Rav Ashi: But if you are correct, the mishna is difficult according to the one who maintains that the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the slaughter. Rav Ashi said to Rav Huna: This is what Rav Gamda said in the name of Rava, concerning this question: The mishna is discussing a case where the thief slaughtered, i.e., severed, part of the two organs that must be severed in ritual slaughter, i.e., the trachea and the esophagus [simanin], outside the Temple, and finished slaughtering them inside the Temple. Therefore, the animal became prohibited with regard to deriving benefit only at the final stage of slaughter, concomitant with the liability to pay the fourfold or fivefold payment.
אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַהָא – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם דְּרַבִּי לֵוִי סָבָא: אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא לְבַסּוֹף. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף. אֲמַר לֵיהּ רַב חֲבִיבִי מָחוֹזְנָאָה לְרַב אָשֵׁי, לֵימָא קָסָבַר רַבִּי יוֹחָנָן: חוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה – לָאו דְּאוֹרָיְיתָא?
There are those who teach that the preceding exchange took place with regard to the following dispute: Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of Rabbi Levi the Elder: The act of slaughtering is considered to have been performed only at the end of the slaughtering process. And Rabbi Yoḥanan says: The act of slaughtering lasts from beginning to end. Rav Ḥavivi of Meḥoza said to Rav Ashi: Shall we say that Rabbi Yoḥanan holds that the prohibition against deriving benefit from non-sacred animals that were slaughtered in the Temple courtyard is not by Torah law?
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּאוֹרָיְיתָא, מִכִּי שָׁחֵיט לַהּ פּוּרְתָּא – אַסְרַהּ, אִידַּךְ – לָאו דְּמָרַהּ קָא טָבַח!
As, if it enters your mind that it is prohibited by Torah law the mishna here would be difficult, for as soon as he slaughtered the animal a bit, at the very start of the act of slaughter, he has prohibited the animal, with regard to deriving benefit, as a non-sacred animal slaughtered in the Temple courtyard. When he slaughters the other part it is already prohibited with regard to deriving benefit, which means that it is not an animal that belongs to its owner that he slaughters.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: כִּי קָא מִחַיַּיב נָמֵי – אַהָהוּא פּוּרְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי: לָא תִּידְחֲיַהּ, ״וּטְבָחוֹ״ כּוּלּוֹ בָּעֵינַן – וְלֵיכָּא.
Rav Aḥa, son of Rava, said to Rav Ḥavivi: It is possible to explain the mishna even according to the opinion that the halakhic ramifications of slaughtering are in effect throughout the slaughter, and even if one maintains that it is prohibited by Torah law to benefit from a non-sacred animal slaughtered in the Temple. As, when does the thief become obligated to pay the fourfold or fivefold payment as well? It is when he performs that first bit of slaughter in the beginning, before the animal becomes forbidden. Rav Ashi said to Rav Huna: Do not dismiss Rav Ḥavivi’s suggestion with this explanation. The verse: “If a man steal an ox or a sheep, and slaughter it” (Exodus 21:37), indicates that in order to impose liability to pay the fourfold or fivefold payment we require that the thief slaughtered it completely, and after having slaughtered it just a bit there is no complete slaughter yet.
אֶלָּא קַשְׁיָא! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַב גַּמָּדָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: כִּי קָא מְחַיֵּיב – כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט מִקְצָת סִימָנִין בַּחוּץ, וּגְמָרָן בִּפְנִים.
Rav Huna said to Rav Ashi: But if you are correct, the mishna is difficult. Rav Ashi said to Rav Huna: This is what Rav Gamda said in the name of Rava: When does the mishna state that the thief is obligated to pay the fourfold or fivefold payment? It is in a case where the thief slaughtered part of the simanim outside the Temple, and finished slaughtering them inside the Temple. Therefore, the animal became prohibited with regard to deriving benefit only at the final stage of slaughter, concomitant with the liability to pay the fourfold or fivefold payment.
מַתְנִי׳ גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּיהֶן, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִים – מְשַׁלְּמִין הַכֹּל.
MISHNA: If one stole an ox or a sheep, as established based on the testimony of two witnesses, and he subsequently slaughtered the animal or sold it, also based on the testimony of the same witnesses, and these witnesses were found to be conspiring witnesses, these witnesses pay everything, i.e., not only the principal amount but also the fourfold or fivefold payment. This is in accordance with the Torah’s decree with regard to conspiring witnesses: “You shall do to him as he had conspired to do to his brother” (Deuteronomy 19:19). Since these witnesses attempted to obligate the alleged thief to pay the fourfold or fivefold payment, they themselves must pay that full amount.
גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם, וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי שְׁנַיִם אֲחֵרִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִמְצְאוּ זוֹמְמִין – הָרִאשׁוֹנִים מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְאַחֲרוֹנִים מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה.
With regard to one who stole an ox or a sheep, as established based on the testimony of two witnesses, and he subsequently slaughtered the animal or sold it, based on the testimony of two other witnesses, if both these witnesses and those witnesses were found to be conspiring witnesses, the first set of witnesses, who testified about the theft of the animal, pay the alleged thief the double payment, which is what they had conspired to cause him to pay. And the last set of witnesses, who attested to the slaughter or sale of the animal, pay the alleged thief a twofold payment for a sheep or a threefold payment for an ox, which they had conspired to cause him to pay over and above the double payment.
נִמְצְאוּ אַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין – הוּא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְהֵן מְשַׁלְּמִין תַּשְׁלוּמֵי שְׁלֹשָׁה.
If only the witnesses in the last set were found to be conspiring witnesses, while the testimony about the theft remains intact, the thief pays the double payment to the animal’s owner and the second set of witnesses pay the alleged thief the twofold or threefold payment, the amount over and above the double payment, which is what they had conspired to cause him to pay.
אֶחָד מִן אַחֲרוֹנִים זוֹמְמִין – בָּטְלָה עֵדוּת שְׁנִיָּה. אֶחָד מִן הָרִאשׁוֹנִים זוֹמְמִין – בָּטְלָה כׇּל הָעֵדוּת; שֶׁאִם אֵין גְּנֵיבָה – אֵין טְבִיחָה וְאֵין מְכִירָה.
If only one individual from the last set of witnesses was found to be a conspiring witness, the second testimony is nullified, as it was not submitted by two valid witnesses, whereas the first testimony remains intact. If one individual from the first set of witnesses is found to be a conspiring witness, the entire testimony concerning the thief is nullified. The reason is that if there is no theft established by reliable testimony there is no liability for slaughtering the animal and there is no liability for selling it.
גְּמָ׳ אִיתְּמַר: עֵד זוֹמֵם – אַבָּיֵי אָמַר: לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל, רָבָא אָמַר: מִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא נִפְסָל.
GEMARA: One who is rendered a conspiring witness is barred from providing testimony in the future. The Gemara cites a fundamental dispute with regard to this disqualification. It was stated concerning a conspiring witness: Abaye says: He is disqualified retroactively, from when he provided his testimony. Any testimony he may have provided after that point in time is retroactively nullified. Rava says: He is disqualified only from that point forward, i.e., from when he was established to be a conspiring witness, but not retroactively from when he provided his testimony.
אַבָּיֵי אָמַר לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל – מֵהָהוּא שַׁעְתָּא דְּאַסְהֵיד הָוֵה לֵיהּ רָשָׁע, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״אַל תָּשֶׁת רָשָׁע עֵד״.
The Gemara explains the reasons for the two opinions: Abaye says he is disqualified retroactively because it is from that time when he testified that he is considered a wicked man, and the Torah said: “Do not put your hand with the wicked to be an unrighteous witness” (Exodus 23:1), which is interpreted to mean: Do not allow a wicked man to serve as a witness.
רָבָא אָמַר מִכָּאן וּלְהַבָּא הוּא נִפְסָל – עֵד זוֹמֵם חִידּוּשׁ הוּא; דְּהָא תְּרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ – מַאי חָזֵית דְּצָיְיתַ[תְּ] לְהָנֵי? צְיֵית לְהָנֵי!
Rava says that he is disqualified only from that point forward because the disqualification of a conspiring witness is a novelty, i.e., it is not based on logic. The reason is that this is a case of two witnesses against two other witnesses, in which case neither testimony should be accepted. What did you see that causes you to listen to the second set of witnesses, who testify that the first set were not at the scene of the purported event? You could instead listen to the first set of witnesses, who testify to the event, and disbelieve the second set. Yet the Torah teaches that the second set of witnesses is always deemed credible and the first set is subjected to punishment as conspiring witnesses.
הִלְכָּךְ אֵין לְךָ בּוֹ אֶלָּא מִשְּׁעַת חִידּוּשׁ וְאֵילָךְ.
Therefore, as the disqualification of the conspiring witnesses is an anomaly, you have the right to disqualify them only from the time of the novelty and onward, i.e., this counterintuitive disqualification is not applied retroactively.
אִיכָּא דְאָמְרִי: רָבָא נָמֵי כְּאַבַּיֵּי סְבִירָא לֵיהּ, דְּאָמַר לְמַפְרֵעַ הוּא נִפְסָל; וְהָכָא הַיְינוּ טַעְמֵיהּ דְּרָבָא –
There are those who say that Rava also holds like Abaye, who says that by rights a conspiring witness should be disqualified retroactively from when he provided his testimony, and here this is Rava’s reason for not disqualifying him retroactively:
