אם רוצים לתת לאורחים אוכל לקחת הביתה, האוכל יוגבל על ידי התחום של המארח, אלא אם כן הוא מקנה את זה למשהו אחר לפני יום לזכות בעברם. הגמרא מביאה מחלוקת בין רב ושמואל בנוגע למי שנותן פירות לאחר לשמור – על פי מי קובעים את התחום? הבעלים או השומר? האם דעתם תואמת את דעתם במקרה של נזקי ממון? או שהמקרים אינם דומים? הגמרא מעלה מספר קושיות על דעתו של רב מהמקרים במשנתנו ומתרצת אותם. היה נתח בשר שנתלה לאורח על דלת. רב הונא קבע כי הדבר תלוי אם הוא הוצב שם על ידי האורח או בעל הפונדק. הגמרא מטילה ספק בשני חלקי פסיקתו ולבסוף הגמרא מסיקה כי הנושא לא קשור לתחום אלא לשאלת בשר שנתעלם מן העין – באיזה מקרה חוששים שמא זה התחלף אם בשר לא כשרה? לפי המשנה אפשר להשקות ולשחוט חיות ביתיות אך לא מדבריות. מדוע היה משקין את החיות? רבי יהודה הנשיא וחכמים חולקים על אילו בעלי חיים נכללים לאיזו קטגוריה. אפשר להסיק מכאן שרבי יהודה הנשיא חושב שיש דיני מוקצה. אך זה עומד בסתירה עם דבריו בתשובתו לשאלה על דעתו של רבי שמעון על תמרים שלא יבשילו על עץ והכניסו אותם לסל להבשיל – לדבריו הם אינם מוקצים כי אין מוקצה מלבד תאנים וענבים שהוא שם להתייבש. הגמרא מציעה שלוש תשובות.
מזל טוב! לטקסט ההדרן לחצו כאן.
לסיום המלא לחצו כאן.
