מהן השווי של "שקל” או "כסף” האמור בתורה? איך זה שונה מה”כסף” שאמור בנביאים? בכתובים? בדברי חכמים? הרבנים גם מנסים להסביר את הערך של הכסף בתורה על פי המטבעות שהיו בימיהם.
בכורות נ
רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: דִּינָרָא הַדְרִיָּינָא טִרְיָינָא שְׁיָיפָא דִּמְזַבְּנָא בְּעֶשְׂרִים וְחַמְשָׁה זוּזֵי, דַּל מִינַּיְיהוּ שְׁתוּתָא וְהָנָךְ לְפִדְיוֹן הַבֵּן. הָנֵי עֶשְׂרִין וְחַד נְכֵי דַּנְקָא הָוֵי!
Rabbi Yoḥanan says: If one wishes to know how much to give for the redemption of the firstborn son, take the worn-out gold dinars of Hadrian and Trajan, which are sold at twenty-five dinars, and deduct from them one-sixth. And these that remain are the five sela that one must give for the redemption of the firstborn son, i.e., twenty dinars, as there are four dinars in a sela. The Gemara challenges: After deducting one- sixth from twenty-five, one is not left with twenty dinars, but twenty-one dinars less one-sixth [danka] of a dinar.
אֶלָּא, דַּל שְׁתוּתָא וְזוּזָא, וְהָנָךְ לְפִדְיוֹן הַבֵּן. אַכַּתִּי עֶשְׂרִין נְכֵי דַּנְקָא הָוֵי! אֶלָּא, דַּל זוּזָא וּשְׁתוּתָא, וְהָנָךְ לְפִדְיוֹן הַבֵּן, דְּהָוֵי לְהוּ עֶשְׂרִין מַתְקָלֵי בְּמַתְקָלֵי דִּינָרָא, דְּאִינּוּן עֶשְׂרִין וּתְמָנְיָא זוּזֵי וּפַלְגֵי וּפַלְגָא דַּנְקָא.
Rather, deduct one-sixth and another dinar, and these that are left are for the redemption of the firstborn son. The Gemara challenges: But the calculation is still inexact, as this sum is twenty dinars less one-sixth of a dinar. Rather, first deduct one dinar, and from the remainder, i.e., twenty-four dinars, deduct one-sixth, and these that are left are the five sela coins that one must give for the redemption of the son. The Gemara notes that these are a weight of twenty matkalei of the small golden dinars known as matkalei, which are worth twenty-eight and a half dinars, and half of a sixth of a dinar, in Arabian silver dinars.
אָמַר רָבָא: סִילְעִים דְּאוֹרָיְיתָא תְּלָתָא וְתִילְתָּא הָוֵי, דִּכְתִיב: ״עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל״, וּמְתַרְגְּמִינַן: ״עֶשְׂרִין מָעִין״, וְתַנְיָא: שֵׁשׁ מָעָה כֶּסֶף דִּינָר.
§ Rava says: The biblical sela coins, i.e., the shekels that must be given for the redemption of the firstborn son, are each three and one-third dinars in weight, not four dinars. As it is written: “The shekel is twenty gera” (Exodus 30:13), and we translate “twenty gera” as twenty ma’a. And it is taught in a baraita: Six silver ma’a equal a dinar. If so, twenty ma’a, which is equal to the sela of the Torah, is worth three and one-third dinars.
מֵיתִיבִי: וַהֲלֹא סֶלַע שֶׁל קֹדֶשׁ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה פּוּנְדְּיוֹנִין.
The Gemara raises an objection from a baraita, which discusses the halakha of one who redeems an ancestral field from the Temple treasury. The Torah states that one who consecrates his field in the Jubilee year gives as its redemption, for each of the upcoming forty-nine years, fifty sela for each area fit for the sowing of a kor of barley seed. In this regard, the Sages have said that one gives a sela and a pundeyon, which is half a ma’a, per year. The baraita notes a discrepancy here: But in the sela coins of the Sanctuary there are forty-eight pundeyon, which means that according to the statement of the Sages, the redemption for forty-nine years amounts to forty-nine sela and forty-nine pundeyon, i.e., fifty sela and a pundeyon, one pundeyon more than the sum required by the Torah.
פּוּנְדְּיוֹן זֶה מָה טִיבוֹ? קִילְבּוֹן לַפְּרוֹטְרוֹט!
The baraita explains: This pundeyon, what is its function? It is a premium [kilbon] for exchanging the sela into pundeyon. In any case, this baraita teaches that there are forty-eight pundeyon in the sela of the Torah, which is twenty-four ma’a. This contradicts the statement of Rava, who said that the sela of the Torah is worth only twenty ma’a.
בָּתַר דְּאוֹסִיפוּ עִילָּוַיְיהוּ, דְּתַנְיָא: ״עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל״ — לָמַדְנוּ לַשֶּׁקֶל שֶׁהוּא עֶשְׂרִים גֵּרָה, וּמִנַּיִן שֶׁאִם רָצָה לְהוֹסִיף יוֹסִיף? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִהְיֶה״, יָכוֹל יִפְחוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הוּא״.
The Gemara answers that the baraita is referring to the period after the Sages added one-sixth to the coins, i.e., four ma’a to each sela. As it is taught in a baraita, with regard to the verse: “Twenty gera shall be the shekel” (Leviticus 27:25): We learn from here with regard to the shekel mentioned in the Torah that it is twenty gera. And from where is it derived that if one wants to add to the number of ma’a in the shekel he may add? The verse states: “Twenty gera shall be the shekel,” whereby the term “shall be” denotes an increase. One might have thought that one may reduce the number of ma’a in the shekel to fewer than twenty. Therefore, the verse states: “The same is twenty gera” (Numbers 18:16), i.e., it may not be fewer than that.
רַב אָשֵׁי שַׁדַּר לֵיהּ שִׁבְסַר זוּזֵי לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא בְּפִדְיוֹן הַבֵּן, שְׁלַח לֵיהּ: לִישַׁדַּר לִי מָר תִּלְתָּא יַתִּירְתָּא דְּאִיכָּא עִלָּוַיְיהוּ. שְׁלַח לֵיהּ: לְשַׁדַּר לִי מָר תְּלָתָא אַחֲרִינָא דְּאוֹסִיפוּ עִילָּוַיְיהוּ!
The Gemara relates that Rav Ashi sent seventeen dinars to Rav Aḥa, son of Ravina, a priest, for the redemption of the firstborn son. Along with the money, Rav Ashi sent him the following message: Let the Master send me back the extra one-third of a dinar that is included in the sum. Since according to Rava the sela of the Torah is worth three and one-third dinars, five sela amount to sixteen dinars and two-thirds, which is one-third less than the seventeen dinars he sent. Rav Aḥa sent him in response: Let the Master send me the other three dinars that the Sages added to them, since after the Sages added to the sela of the Torah, five sela are equal to twenty dinars, three more than the seventeen Rav Ashi sent.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כׇּל כֶּסֶף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה סְתָם — סֶלַע, דִּנְבִיאִים — לִיטְרִין, דִּכְתוּבִין — קִינְטְרִין, חוּץ מִן כַּסְפּוֹ שֶׁל עֶפְרוֹן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה סְתָם — קִינְטָרִין, דִּכְתִיב ״אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עוֹבֵר לַסֹּחֵר״, וְאִיכָּא דּוּכְתָּא דְּקָא קָרוּ לְקִינְטָרָא ״תִּיקְלָא״.
§ The Gemara continues to discuss the value of coins. Rabbi Ḥanina says: Any silver shekel that is stated in the Torah but which is unspecified is referring to one sela. Additionally, any unspecified silver shekel mentioned in the Prophets is a silver litra, weighing twenty-five sela, and any unspecified silver shekel mentioned in the Writings is in centenaria [kintarin], silver weighing one hundred sela. This is the case throughout the Bible except for the silver of Ephron, where even though it is written in the Torah: “Shekels of silver,” without specification, it is in centenaria, as it is written: “Four hundred shekels of silver, current money with the merchant” (Genesis 23:16). This means that the silver was acceptable as shekels everywhere, and there is a place where they call a centenarius a shekel.
אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: בִּיקְּשׁוּ לִגְנוֹז כׇּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם מִפְּנֵי כַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁמָּצְאוּ לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מוּתָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ״.
With regard to the worn-out dinars of Hadrian and Trajan mentioned earlier, Rabbi Oshaya says: The Sages wished to sequester all the silver and gold in the world because of the silver and gold of Jerusalem, i.e., that which was kept in the Temple treasury and was appropriated by gentiles and mixed with other silver and gold. They did not permit its use until they found a verse in the Torah indicating that it is permitted, as it is stated: “And robbers shall enter into it, and profane it” (Ezekiel 7:22). This verse teaches that once robbers plundered the silver and gold it is profaned and does not retain its sanctity.
וִירוּשָׁלַיִם הָוְיָא רוּבָּא דְּעָלְמָא? אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: בִּקְּשׁוּ לִגְנוֹז דִּינָרָא הַדְרִיָּינָא טִירְיָיאנָא שְׁיָיאפָא, מִפְּנֵי טִבְעָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁמָּצְאוּ לָהּ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מוּתָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ״.
The Gemara asks: And is Jerusalem the majority of the world such that that all of the silver and gold of the world should be prohibited due to a concern that it comes from Jerusalem? Rather, Abaye said: The Sages wished to sequester all the worn-out dinars of Hadrian and Trajan because of the coins of Jerusalem, as these coins contained a large quantity of the Temple treasury’s gold and silver, until they found a verse in the Torah indicating that it is permitted, as it is stated: “And robbers shall enter into it, and profane it.”
רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: כׇּל ״כֶּסֶף״ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה סְתָם — כֶּסֶף צוֹרִי, וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם — כֶּסֶף מְדִינָה.
§ Rav Yehuda says that Rav Asi says: Every sum of money stated in the Torah without specifying that it is in shekels is referring to silver dinars of Tyrian coinage, which have a high value. And every mention of coins in statements of the Sages is referring to provincial coinage, which was worth roughly one-eighth of Tyrian coinage.
וּכְלָלָא הוּא? וַהֲרֵי טַעֲנָה, דִּכְתִיב: ״כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמוֹר״,
The Gemara challenges: And is it an established principle that all money mentioned in the Torah is a silver dinar of Tyrian coinage? But there is the case of one who admits to part of a claim that he has not returned a deposit or loan, where it is written: “If a man deliver to his neighbor money or vessels to guard and it is stolen out of the man’s house…the cause of both parties shall come before the judges” (Exodus 22:6–8). This teaches that the case is brought to a court, where the defendant must take an oath.
וּתְנַן: שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין — הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף!
And we learned in a mishna with regard to one who admits to part of a claim (Shevuot 38b): The oath administered by the judges to one who admits to part of a claim is administered only when the claim is for at least two silver ma’a, and the defendant’s admission is to at least the value of one peruta. If every sum of money mentioned in the Torah is referring to Tyrian coinage, how did the Sages arrive at the amount of two ma’a in this case?
שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב: ״כֶּסֶף אוֹ כֵלִים״, מָה כֵּלִים שְׁנַיִם — אַף כֶּסֶף שְׁנַיִם, וּמָה כֶּסֶף דָּבָר חָשׁוּב — אַף כֵּלִים דָּבָר חָשׁוּב.
The Gemara explains: There, the halakha is derived from a juxtaposition, as the “money” mentioned in the verse is similar to “vessels”: Just as the word “vessels” indicates at least two, so too, “money” is referring to at least two coins. And just as money is a significant item, i.e., silver ma’a, so too, the vessels must be a significant item. Rav Asi, by contrast, is referring to a mention of money where there is no juxtaposition.
וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר, דִּכְתִיב: ״וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ״, וּתְנַן: הַפּוֹרֵט סֶלַע בִּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי! ״כֶּסֶף״ ״כֶּסֶף״ רִיבָּה.
The Gemara challenges: But there is the case of the redemption of second tithe, as it is written: “And bind up the money in your hand” (Deuteronomy 14:25). And yet we learned in a mishna (Ma’aser Sheni 2:8): With regard to one who exchanges copper coins of second-tithe money for a sela, Beit Shammai say: He may exchange the copper coins for the entire silver sela. This mishna indicates that second-tithe money, mentioned in the Torah, can be in the form of copper coins, and is not required to be in the form of silver coins. The Gemara explains that the verse states: “Money,” “money,” using the term more than once. This serves as an amplification. In other words, this addition teaches that second-tithe money can be in any coinage, including copper coins.
וַהֲרֵי הֶקְדֵּשׁ, דִּכְתִיב ״וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ״, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מָנֶה שֶׁחִילְּלוֹ עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה מְחוּלָּל! הֶקְדֵּשׁ נָמֵי יָלֵיף ״קֹדֶשׁ״ ״קֹדֶשׁ״ מִמַּעֲשֵׂר.
The Gemara challenges: But there is the case of consecrated property, as it is written: “And he will give the money and it will be assured to him” (see Leviticus 27:19). And Shmuel says: With regard to consecrated property worth one hundred dinars, which was redeemed for an item worth one peruta, it is redeemed. Although the word “money” is stated in the Torah, a copper peruta may be used. The Gemara answers: There too, there is a reason for this unusual halakha, as he derives this ruling from a verbal analogy using the term “holy” mentioned here and “holy” from second tithe (see Leviticus 27:14, 30). Consequently, one may use any type of coin in this case as well.
וַהֲרֵי קִידּוּשֵׁי אִשָּׁה, דִּכְתִיב: ״וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף״, וּתְנַן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּדִינָר וּבְשָׁוֶה דִּינָר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְּרוּטָה, לֵימָא רַב אַסִּי דְּאָמַר כְּבֵית שַׁמַּאי?
The Gemara challenges: But there is the case of the betrothal of a woman, as it is written: “Then shall she go out for nothing, without money” (Exodus 21:11). And yet we learned in a mishna (Kiddushin 2a) that Beit Shammai say that one can betroth her with one dinar or with an item that is worth one dinar, and Beit Hillel say one can betroth a woman with one peruta or with any item that is worth one peruta. If so, shall we say that Rav Asi, who claims that all sums of money mentioned in the Torah are in Tyrian coinage, stated his opinion in accordance with the opinion of Beit Shammai, even though the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel?
אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: כׇּל כֶּסֶף קָצוּב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה — כֶּסֶף צוֹרִי, וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם — כֶּסֶף מְדִינָה.
The Gemara suggests an alternative explanation: Rather, if this was stated, it was stated like this: Rav Yehuda says that Rav Asi says: Every set amount of money stated in the Torah, i.e., when a specific amount is mentioned, such as the fifty shekels paid by a rapist (Deuteronomy 22:29), is referring to Tyrian coinage, and any amount of money set by rabbinic law is in provincial coinage.
מַאי קָמַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: חָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן וְכוּ׳!
The Gemara asks: If so, what is Rav Asi teaching us? We already learn all of these halakhot explicitly in the mishna: The payment of five sela for the redemption of a firstborn son, the thirty for a Canaanite slave killed by an ox, the fifty of a rapist and of a seducer, and the one hundred of the slanderer are all paid in the shekel of the Sanctuary, which is determined based on Tyrian coinage.
וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם כֶּסֶף מְדִינָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, דִּתְנַן: הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ נוֹתֵן לוֹ סֶלַע, וְלָא תֵּימָא סֶלַע אַרְבַּע זוּזֵי, אֶלָּא פַּלְגָא דְּזוּזָא, דְּקָרוּ אִינָשֵׁי ״סֶלַע״ פַּלְגָא דְּזוּזָא.
The Gemara answers: It was necessary for Rav Asi to clarify that payments mentioned in statements of the Sages are referring to provincial coinage, as that halakha was not taught in the mishna. As we learned in a mishna (Bava Kamma 90a): The Sages established that one who strikes another as an act of disrespect must give him a sela as a fine for striking him. And Rav Asi teaches: Do not say that this sela is a Tyrian sela worth four dinars. Rather, it is the sela of provincial coinage, which is worth one-half a dinar, as people commonly call a one-half dinar by the name sela.
חָנָן בִּישָׁא תְּקַע לֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, אֲמַר לֵיהּ: הַב לֵיהּ פַּלְגָא דְּזוּזָא. הֲוָה אִיכָּא
The Gemara relates that Ḥanan the wicked struck a certain man. He came before Rav Huna for judgment, and Rav Huna said to him: Go give him half a dinar, which is the fine imposed for such an action. Ḥanan had
לעקוב 
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
דבי גביר
חשמונאים, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
רוית קלך
מודיעין, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
רות עגיב
עלי זהב – לשם, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
סיגל טל
רעננה, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
אולגה מזרחי
ירושלים, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
חנה שחם-רוזבי (ד”ר)
קרית גת, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
אריאלה ביגמן
מעלה גלבוע, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
רחלי מנדלסון
טל מנשה, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
קרן רוזנברג
ירושלים, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
בקי גולדשטיין
Elazar gush etzion, Israel
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מיכי קדוש
מורשת, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
רות עגיב
עלי זהב – לשם, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
דניאלה ברוכים
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
אילנה שכנוביץ
מודיעין, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
ליאת סיטרון
אפרת, ישראל
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
רבקה דרשן
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
קרן רוזנברג
ירושלים, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
רבקה שלוס
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
מיכל כהנא
חיפה, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
יעל ביר
רמת גן, ישראל
בכורות נ
רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: דִּינָרָא הַדְרִיָּינָא טִרְיָינָא שְׁיָיפָא דִּמְזַבְּנָא בְּעֶשְׂרִים וְחַמְשָׁה זוּזֵי, דַּל מִינַּיְיהוּ שְׁתוּתָא וְהָנָךְ לְפִדְיוֹן הַבֵּן. הָנֵי עֶשְׂרִין וְחַד נְכֵי דַּנְקָא הָוֵי!
Rabbi Yoḥanan says: If one wishes to know how much to give for the redemption of the firstborn son, take the worn-out gold dinars of Hadrian and Trajan, which are sold at twenty-five dinars, and deduct from them one-sixth. And these that remain are the five sela that one must give for the redemption of the firstborn son, i.e., twenty dinars, as there are four dinars in a sela. The Gemara challenges: After deducting one- sixth from twenty-five, one is not left with twenty dinars, but twenty-one dinars less one-sixth [danka] of a dinar.
אֶלָּא, דַּל שְׁתוּתָא וְזוּזָא, וְהָנָךְ לְפִדְיוֹן הַבֵּן. אַכַּתִּי עֶשְׂרִין נְכֵי דַּנְקָא הָוֵי! אֶלָּא, דַּל זוּזָא וּשְׁתוּתָא, וְהָנָךְ לְפִדְיוֹן הַבֵּן, דְּהָוֵי לְהוּ עֶשְׂרִין מַתְקָלֵי בְּמַתְקָלֵי דִּינָרָא, דְּאִינּוּן עֶשְׂרִין וּתְמָנְיָא זוּזֵי וּפַלְגֵי וּפַלְגָא דַּנְקָא.
Rather, deduct one-sixth and another dinar, and these that are left are for the redemption of the firstborn son. The Gemara challenges: But the calculation is still inexact, as this sum is twenty dinars less one-sixth of a dinar. Rather, first deduct one dinar, and from the remainder, i.e., twenty-four dinars, deduct one-sixth, and these that are left are the five sela coins that one must give for the redemption of the son. The Gemara notes that these are a weight of twenty matkalei of the small golden dinars known as matkalei, which are worth twenty-eight and a half dinars, and half of a sixth of a dinar, in Arabian silver dinars.
אָמַר רָבָא: סִילְעִים דְּאוֹרָיְיתָא תְּלָתָא וְתִילְתָּא הָוֵי, דִּכְתִיב: ״עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל״, וּמְתַרְגְּמִינַן: ״עֶשְׂרִין מָעִין״, וְתַנְיָא: שֵׁשׁ מָעָה כֶּסֶף דִּינָר.
§ Rava says: The biblical sela coins, i.e., the shekels that must be given for the redemption of the firstborn son, are each three and one-third dinars in weight, not four dinars. As it is written: “The shekel is twenty gera” (Exodus 30:13), and we translate “twenty gera” as twenty ma’a. And it is taught in a baraita: Six silver ma’a equal a dinar. If so, twenty ma’a, which is equal to the sela of the Torah, is worth three and one-third dinars.
מֵיתִיבִי: וַהֲלֹא סֶלַע שֶׁל קֹדֶשׁ אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה פּוּנְדְּיוֹנִין.
The Gemara raises an objection from a baraita, which discusses the halakha of one who redeems an ancestral field from the Temple treasury. The Torah states that one who consecrates his field in the Jubilee year gives as its redemption, for each of the upcoming forty-nine years, fifty sela for each area fit for the sowing of a kor of barley seed. In this regard, the Sages have said that one gives a sela and a pundeyon, which is half a ma’a, per year. The baraita notes a discrepancy here: But in the sela coins of the Sanctuary there are forty-eight pundeyon, which means that according to the statement of the Sages, the redemption for forty-nine years amounts to forty-nine sela and forty-nine pundeyon, i.e., fifty sela and a pundeyon, one pundeyon more than the sum required by the Torah.
פּוּנְדְּיוֹן זֶה מָה טִיבוֹ? קִילְבּוֹן לַפְּרוֹטְרוֹט!
The baraita explains: This pundeyon, what is its function? It is a premium [kilbon] for exchanging the sela into pundeyon. In any case, this baraita teaches that there are forty-eight pundeyon in the sela of the Torah, which is twenty-four ma’a. This contradicts the statement of Rava, who said that the sela of the Torah is worth only twenty ma’a.
בָּתַר דְּאוֹסִיפוּ עִילָּוַיְיהוּ, דְּתַנְיָא: ״עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל״ — לָמַדְנוּ לַשֶּׁקֶל שֶׁהוּא עֶשְׂרִים גֵּרָה, וּמִנַּיִן שֶׁאִם רָצָה לְהוֹסִיף יוֹסִיף? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִהְיֶה״, יָכוֹל יִפְחוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הוּא״.
The Gemara answers that the baraita is referring to the period after the Sages added one-sixth to the coins, i.e., four ma’a to each sela. As it is taught in a baraita, with regard to the verse: “Twenty gera shall be the shekel” (Leviticus 27:25): We learn from here with regard to the shekel mentioned in the Torah that it is twenty gera. And from where is it derived that if one wants to add to the number of ma’a in the shekel he may add? The verse states: “Twenty gera shall be the shekel,” whereby the term “shall be” denotes an increase. One might have thought that one may reduce the number of ma’a in the shekel to fewer than twenty. Therefore, the verse states: “The same is twenty gera” (Numbers 18:16), i.e., it may not be fewer than that.
רַב אָשֵׁי שַׁדַּר לֵיהּ שִׁבְסַר זוּזֵי לְרַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא בְּפִדְיוֹן הַבֵּן, שְׁלַח לֵיהּ: לִישַׁדַּר לִי מָר תִּלְתָּא יַתִּירְתָּא דְּאִיכָּא עִלָּוַיְיהוּ. שְׁלַח לֵיהּ: לְשַׁדַּר לִי מָר תְּלָתָא אַחֲרִינָא דְּאוֹסִיפוּ עִילָּוַיְיהוּ!
The Gemara relates that Rav Ashi sent seventeen dinars to Rav Aḥa, son of Ravina, a priest, for the redemption of the firstborn son. Along with the money, Rav Ashi sent him the following message: Let the Master send me back the extra one-third of a dinar that is included in the sum. Since according to Rava the sela of the Torah is worth three and one-third dinars, five sela amount to sixteen dinars and two-thirds, which is one-third less than the seventeen dinars he sent. Rav Aḥa sent him in response: Let the Master send me the other three dinars that the Sages added to them, since after the Sages added to the sela of the Torah, five sela are equal to twenty dinars, three more than the seventeen Rav Ashi sent.
אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כׇּל כֶּסֶף הָאָמוּר בַּתּוֹרָה סְתָם — סֶלַע, דִּנְבִיאִים — לִיטְרִין, דִּכְתוּבִין — קִינְטְרִין, חוּץ מִן כַּסְפּוֹ שֶׁל עֶפְרוֹן, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה סְתָם — קִינְטָרִין, דִּכְתִיב ״אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עוֹבֵר לַסֹּחֵר״, וְאִיכָּא דּוּכְתָּא דְּקָא קָרוּ לְקִינְטָרָא ״תִּיקְלָא״.
§ The Gemara continues to discuss the value of coins. Rabbi Ḥanina says: Any silver shekel that is stated in the Torah but which is unspecified is referring to one sela. Additionally, any unspecified silver shekel mentioned in the Prophets is a silver litra, weighing twenty-five sela, and any unspecified silver shekel mentioned in the Writings is in centenaria [kintarin], silver weighing one hundred sela. This is the case throughout the Bible except for the silver of Ephron, where even though it is written in the Torah: “Shekels of silver,” without specification, it is in centenaria, as it is written: “Four hundred shekels of silver, current money with the merchant” (Genesis 23:16). This means that the silver was acceptable as shekels everywhere, and there is a place where they call a centenarius a shekel.
אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: בִּיקְּשׁוּ לִגְנוֹז כׇּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם מִפְּנֵי כַּסְפָּהּ וּזְהָבָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁמָּצְאוּ לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מוּתָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ״.
With regard to the worn-out dinars of Hadrian and Trajan mentioned earlier, Rabbi Oshaya says: The Sages wished to sequester all the silver and gold in the world because of the silver and gold of Jerusalem, i.e., that which was kept in the Temple treasury and was appropriated by gentiles and mixed with other silver and gold. They did not permit its use until they found a verse in the Torah indicating that it is permitted, as it is stated: “And robbers shall enter into it, and profane it” (Ezekiel 7:22). This verse teaches that once robbers plundered the silver and gold it is profaned and does not retain its sanctity.
וִירוּשָׁלַיִם הָוְיָא רוּבָּא דְּעָלְמָא? אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: בִּקְּשׁוּ לִגְנוֹז דִּינָרָא הַדְרִיָּינָא טִירְיָיאנָא שְׁיָיאפָא, מִפְּנֵי טִבְעָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁמָּצְאוּ לָהּ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא מוּתָּר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִלְּלוּהָ״.
The Gemara asks: And is Jerusalem the majority of the world such that that all of the silver and gold of the world should be prohibited due to a concern that it comes from Jerusalem? Rather, Abaye said: The Sages wished to sequester all the worn-out dinars of Hadrian and Trajan because of the coins of Jerusalem, as these coins contained a large quantity of the Temple treasury’s gold and silver, until they found a verse in the Torah indicating that it is permitted, as it is stated: “And robbers shall enter into it, and profane it.”
רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: כׇּל ״כֶּסֶף״ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה סְתָם — כֶּסֶף צוֹרִי, וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם — כֶּסֶף מְדִינָה.
§ Rav Yehuda says that Rav Asi says: Every sum of money stated in the Torah without specifying that it is in shekels is referring to silver dinars of Tyrian coinage, which have a high value. And every mention of coins in statements of the Sages is referring to provincial coinage, which was worth roughly one-eighth of Tyrian coinage.
וּכְלָלָא הוּא? וַהֲרֵי טַעֲנָה, דִּכְתִיב: ״כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמוֹר״,
The Gemara challenges: And is it an established principle that all money mentioned in the Torah is a silver dinar of Tyrian coinage? But there is the case of one who admits to part of a claim that he has not returned a deposit or loan, where it is written: “If a man deliver to his neighbor money or vessels to guard and it is stolen out of the man’s house…the cause of both parties shall come before the judges” (Exodus 22:6–8). This teaches that the case is brought to a court, where the defendant must take an oath.
וּתְנַן: שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין — הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף!
And we learned in a mishna with regard to one who admits to part of a claim (Shevuot 38b): The oath administered by the judges to one who admits to part of a claim is administered only when the claim is for at least two silver ma’a, and the defendant’s admission is to at least the value of one peruta. If every sum of money mentioned in the Torah is referring to Tyrian coinage, how did the Sages arrive at the amount of two ma’a in this case?
שָׁאנֵי הָתָם, דִּכְתִיב: ״כֶּסֶף אוֹ כֵלִים״, מָה כֵּלִים שְׁנַיִם — אַף כֶּסֶף שְׁנַיִם, וּמָה כֶּסֶף דָּבָר חָשׁוּב — אַף כֵּלִים דָּבָר חָשׁוּב.
The Gemara explains: There, the halakha is derived from a juxtaposition, as the “money” mentioned in the verse is similar to “vessels”: Just as the word “vessels” indicates at least two, so too, “money” is referring to at least two coins. And just as money is a significant item, i.e., silver ma’a, so too, the vessels must be a significant item. Rav Asi, by contrast, is referring to a mention of money where there is no juxtaposition.
וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר, דִּכְתִיב: ״וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ״, וּתְנַן: הַפּוֹרֵט סֶלַע בִּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי! ״כֶּסֶף״ ״כֶּסֶף״ רִיבָּה.
The Gemara challenges: But there is the case of the redemption of second tithe, as it is written: “And bind up the money in your hand” (Deuteronomy 14:25). And yet we learned in a mishna (Ma’aser Sheni 2:8): With regard to one who exchanges copper coins of second-tithe money for a sela, Beit Shammai say: He may exchange the copper coins for the entire silver sela. This mishna indicates that second-tithe money, mentioned in the Torah, can be in the form of copper coins, and is not required to be in the form of silver coins. The Gemara explains that the verse states: “Money,” “money,” using the term more than once. This serves as an amplification. In other words, this addition teaches that second-tithe money can be in any coinage, including copper coins.
וַהֲרֵי הֶקְדֵּשׁ, דִּכְתִיב ״וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ״, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מָנֶה שֶׁחִילְּלוֹ עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה מְחוּלָּל! הֶקְדֵּשׁ נָמֵי יָלֵיף ״קֹדֶשׁ״ ״קֹדֶשׁ״ מִמַּעֲשֵׂר.
The Gemara challenges: But there is the case of consecrated property, as it is written: “And he will give the money and it will be assured to him” (see Leviticus 27:19). And Shmuel says: With regard to consecrated property worth one hundred dinars, which was redeemed for an item worth one peruta, it is redeemed. Although the word “money” is stated in the Torah, a copper peruta may be used. The Gemara answers: There too, there is a reason for this unusual halakha, as he derives this ruling from a verbal analogy using the term “holy” mentioned here and “holy” from second tithe (see Leviticus 27:14, 30). Consequently, one may use any type of coin in this case as well.
וַהֲרֵי קִידּוּשֵׁי אִשָּׁה, דִּכְתִיב: ״וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף״, וּתְנַן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: בְּדִינָר וּבְשָׁוֶה דִּינָר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְּרוּטָה, לֵימָא רַב אַסִּי דְּאָמַר כְּבֵית שַׁמַּאי?
The Gemara challenges: But there is the case of the betrothal of a woman, as it is written: “Then shall she go out for nothing, without money” (Exodus 21:11). And yet we learned in a mishna (Kiddushin 2a) that Beit Shammai say that one can betroth her with one dinar or with an item that is worth one dinar, and Beit Hillel say one can betroth a woman with one peruta or with any item that is worth one peruta. If so, shall we say that Rav Asi, who claims that all sums of money mentioned in the Torah are in Tyrian coinage, stated his opinion in accordance with the opinion of Beit Shammai, even though the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel?
אֶלָּא, אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר, אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: כׇּל כֶּסֶף קָצוּב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה — כֶּסֶף צוֹרִי, וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם — כֶּסֶף מְדִינָה.
The Gemara suggests an alternative explanation: Rather, if this was stated, it was stated like this: Rav Yehuda says that Rav Asi says: Every set amount of money stated in the Torah, i.e., when a specific amount is mentioned, such as the fifty shekels paid by a rapist (Deuteronomy 22:29), is referring to Tyrian coinage, and any amount of money set by rabbinic law is in provincial coinage.
מַאי קָמַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: חָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן וְכוּ׳!
The Gemara asks: If so, what is Rav Asi teaching us? We already learn all of these halakhot explicitly in the mishna: The payment of five sela for the redemption of a firstborn son, the thirty for a Canaanite slave killed by an ox, the fifty of a rapist and of a seducer, and the one hundred of the slanderer are all paid in the shekel of the Sanctuary, which is determined based on Tyrian coinage.
וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם כֶּסֶף מְדִינָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, דִּתְנַן: הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ נוֹתֵן לוֹ סֶלַע, וְלָא תֵּימָא סֶלַע אַרְבַּע זוּזֵי, אֶלָּא פַּלְגָא דְּזוּזָא, דְּקָרוּ אִינָשֵׁי ״סֶלַע״ פַּלְגָא דְּזוּזָא.
The Gemara answers: It was necessary for Rav Asi to clarify that payments mentioned in statements of the Sages are referring to provincial coinage, as that halakha was not taught in the mishna. As we learned in a mishna (Bava Kamma 90a): The Sages established that one who strikes another as an act of disrespect must give him a sela as a fine for striking him. And Rav Asi teaches: Do not say that this sela is a Tyrian sela worth four dinars. Rather, it is the sela of provincial coinage, which is worth one-half a dinar, as people commonly call a one-half dinar by the name sela.
חָנָן בִּישָׁא תְּקַע לֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, אֲמַר לֵיהּ: הַב לֵיהּ פַּלְגָא דְּזוּזָא. הֲוָה אִיכָּא
The Gemara relates that Ḥanan the wicked struck a certain man. He came before Rav Huna for judgment, and Rav Huna said to him: Go give him half a dinar, which is the fine imposed for such an action. Ḥanan had
לעקוב
