הגמרא משווה בין שתי הברייתות לגבי חגבים טהורים. אז עוברים לנושא דגים כשרים.
רוצה להקדיש לימוד?
חולין סו
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי תָּנָא דְּבֵי רַב וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל? בְּרֹאשׁוֹ אָרוֹךְ קָמִיפַּלְגִי.
The Gemara asks: With regard to what do the tanna of the study hall, who taught the first baraita above, and the tanna of the school of Rabbi Yishmael disagree? They disagree with regard to a grasshopper whose head is long. According to the tanna of the study hall it is prohibited, and according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael it is permitted.
תָּנָא דְּבֵי רַב סָבַר: ״אֲשֶׁר לוֹ כְּרָעַיִם״ – כָּלַל, ״אַרְבֶּה״ ״סׇלְעָם״ ״חַרְגֹּל״ ״חָגָב״ ״לְמִינֵהוּ״ – פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט, דְּמִינֵיהּ – אִין, דְּלָאו (דמיניה) [מִינֵּיהּ] – לָא, וּמְרַבֵּי דְּדָמֵי לֵיהּ מִשְּׁנֵי צְדָדִין.
The Gemara elaborates: The tanna of the study hall holds that the previous verse, permitting all species “which have jointed legs” (Leviticus 11:21), is a generalization. The species arbeh, solam, ḥargol, and ḥagav, and the phrase “after its kinds,” that appears after each, are a detail. As a rule, in any instance of a generalization and a detail, the generalization includes only that which is spelled out in the detail. Therefore, only grasshoppers of the same species as those detailed in the verse are kosher. Grasshoppers that are not of the same species as them are not kosher. And the phrase “after its kinds” amplifies the halakha to include grasshoppers that are similar to the named species in two aspects, i.e., that are very similar to them. Since all the named species have short heads, grasshoppers with long heads are forbidden.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: ״אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם״ – כָּלַל, ״אַרְבֶּה״ ״סׇלְעָם״ ״חַרְגֹּל״ ״חָגָב״ – פָּרַט, ״לְמִינֵהוּ״ – חָזַר וְכָלַל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט, וּמְרַבֵּי כֹּל דְּדָמֵי לֵיהּ בְּחַד צַד.
By contrast, the tanna of the school of Rabbi Yishmael holds that the phrase “which have jointed legs” is a generalization. The species arbeh, solam, ḥargol, and ḥagav are a detail. And by the phrase “after its kinds” after each species, it then generalized again. In any instance of a generalization, and a detail, and a generalization, you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. And the verse therefore amplifies the halakha to include any grasshopper that is similar to the named species in even one aspect, i.e., that has the four signs listed in the mishna, even if its head is long.
וְהָא לָא דָּמֵי כְּלָלָא קַמָּא לִכְלָלָא בָּתְרָא? כְּלָלָא קַמָּא – ״אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם״ אָמַר רַחֲמָנָא, דְּאִית לֵיהּ אֱכוֹל, דְּלֵית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל. כְּלָלָא בָּתְרָא – עַד דְּשָׁווּ בְּאַרְבָּעָה סִימָנִין.
The Gemara asks: But how can this be considered a generalization, a detail, and a generalization? The first generalization is not similar to the latter generalization. In the first generalization, the Merciful One states: “Which have jointed legs,” indicating that you may eat a grasshopper that has jointed legs, but you may not eat one that does not have jointed legs, irrespective of any other sign. However, the latter generalization: “After its kinds,” indicates that no grasshopper is kosher unless it shares all four signs with the named species.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי כִּי הַאי גַוְונָא דָּאֵין, וּדְאָמְרִינַן נָמֵי בְּעָלְמָא דְּדָאֵין תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי כִּי הַאי גַוְונָא מֵהָכָא.
The Gemara responds: The tanna of the school of Rabbi Yishmael deduces from generalizations and details like this case, even if the generalizations are not similar to one another. The Gemara notes: And that which we also say generally, that the tanna of the school of Rabbi Yishmael deduces from generalizations and details like this case, is derived from here.
אָמַר מָר: אִי שְׁמוֹ ״חָגָב״, יָכוֹל אֵין בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְמִינֵהוּ״ – עַד שֶׁיְּהוּ בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ. אֵין בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ מֵהֵיכָא תֵּיתֵי? ״אַרְבֶּה״ וְ״חַרְגּוֹל״ כְּתִיב!
The Gemara analyzes the baraita of the school of Rabbi Yishmael: The Master said: If its name must be ḥagav, one might have thought that any ḥagav is kosher, even if it does not have all these four signs. Therefore, the verse states: “After its kinds,” indicating that it is not kosher unless it has all these signs. The Gemara asks: From where would this be derived, that a grasshopper is kosher even if it does not have all these signs? How could one entertain this possibility? Arbeh and ḥargol are written beforehand, indicating that all kosher grasshoppers must share the signs they both possess.
אִי לָא כְּתִיב ״סׇלְעָם״ – כִּדְקָאָמְרַתְּ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״סׇלְעָם״ – לְרַבּוֹיֵי רֹאשׁוֹ אָרוֹךְ, אֵימָא לִירַבֵּי נָמֵי כֹּל דְּהוּ – קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara responds: If solam had not been written as well, it would be as you said. But now that it is written: “Solam,” to include long-headed grasshoppers even though none of the named species have long heads, I will say: Let us also include any grasshopper that is called ḥagav. Therefore, the phrase “after its kinds” teaches us that this is not so.
מַאי שְׁנָא הָתָם דְּאָמְרַתְּ: ״סׇלְעָם״ – זֶה ״רָשׁוֹן״, ״חַרְגֹּל״ – זֶה ״נִיפּוּל״, וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּאָמְרַתְּ: ״סׇלְעָם״ – זֶה ״נִיפּוּל״, ״חַרְגֹּל״ – זֶה ״רָשׁוֹן״? מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ.
The Gemara asks: What is different there, in the baraita of the study hall, that you say that the solam is the rashon, and the ḥargol is the nippul, and what is different here, in the baraita of the school of Rabbi Yishmael, that you say: The solam is the nippul, and the ḥargol is the rashon? The Gemara responds: This Sage refers to them in accordance with the custom of his locale and that Sage refers to them in accordance with the custom of his locale.
וּבַדָּגִים כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַסּוּלְתָּנִית וְהָעַפְיָאן – הֲרֵי זֶה מוּתָּר. יֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְהַשִּׁירָן בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַמַּיִם, כְּגוֹן
§ The mishna states: And with regard to fish, any fish that has a fin and a scale is kosher. The Sages taught in a baraita: If a fish does not have scales now but will grow them after a period of time, such as the sultanit and afyan fish, it is permitted. Likewise, if it has scales now but will shed them when it is caught and rises from the water, such as
אֲקוּנָס וַאֲפוּנָס כְּסֶפַּתְיָאס וְאֶכְּסְפַּטְיָאס וַאֲטוּנָס – הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
the akunas, and the afunas, and the kesaftiyas, and the akhsaftiyas, and the atunas, it is permitted.
תְּנַן הָתָם: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת. יֵשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת וְיֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר – דָּג טָהוֹר, יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת – דָּג טָמֵא.
We learned in a mishna elsewhere (Nidda 51b): Any fish that has scales certainly has fins, but there are fish that have fins and do not have scales. Any fish that has scales and fins is a kosher fish. If it has fins but no scales, it is a non-kosher fish.
מִכְּדֵי אַקַּשְׂקֶשֶׂת קָא סָמְכִינַן, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר! אִי כְּתַב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא כְּתַב סְנַפִּיר, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי קַשְׂקֶשֶׂת? סְנַפִּיר, וַאֲפִילּוּ דָּג טָמֵא. כְּתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת.
The Gemara asks: Now, since we rely only on scales to deem a fish kosher, presuming that if it has scales it must have fins as well, let the Merciful One write only “scales” as the sign of a kosher fish and let Him not write “fins” at all. The Gemara responds: If the Merciful One had written: Scales [kaskeset], and had not written: Fins [senappir], I would say: What is kaskeset? It is fins. And I would thereby come to permit even non-kosher fish. Therefore, the Merciful One stated: “Senappir and kaskeset,” to leave no room for error.
וְהַשְׁתָּא דִּכְתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, מִמַּאי דְּקַשְׂקֶשֶׂת לְבוּשָׁא הוּא, דִּכְתִיב ״וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ״, וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר?
The Gemara asks: But now that the Merciful One has written: “Senappir and kaskeset,” from where is it derived that kaskeset denotes clothing, i.e., scales, rather than fins? As it is written: “And he was clad with a coat of scale armor [kaskasim]” (I Samuel 17:5). And if it is certain that kaskeset refers to scales, the question resurfaces: Let the Merciful One write only “kaskeset,” and let Him not write “senappir.”
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר״.
Rabbi Abbahu said, and so the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: The Holy One, Blessed be He, wished to bestow good upon the Jewish people. Therefore, He made their Torah abundant, as it is written: “The Lord was pleased, for His righteousness’ sake, to make Torah great and glorious” (Isaiah 42:21). He consequently expanded some aspects of the Torah more than strictly necessary.
תָּנוּ רַבָּנַן: מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, וּמִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״. וְלָמָּה שְׁנָאָן? לַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה.
§ The Sages taught in a baraita: The Torah states the prohibition of non-kosher fish both positively and negatively: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales…them you may eat. And all that have not fins and scales…they are a detestable thing unto you” (Leviticus 11:9–10). From the implication of that which is stated: Eat fish that have these signs, I would derive the inverse: Do not eat fish that do not have them. And from the implication of that which is stated: Do not eat fish that do not have them, I would derive the inverse: Eat fish that have them. If so, why did the Torah teach both of them? It is in order to indicate that one who eats non-kosher fish transgresses, on its account, both a positive mitzva and a prohibition.
״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁיָּכוֹל הוֹאִיל וְהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ וְהִתִּיר בִּסְתָם, מָה כְּשֶׁהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים, אַף כְּשֶׁהִתִּיר בִּסְתָם לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שֶׁשּׁוֹחֶה וְשׁוֹתֶה מֵהֶן וְאֵינוֹ נִמְנָע? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״.
Given that the verse states: “Whatever has fins and scales…them may you eat,” what is the meaning when the verse states: “These may you eat of all that are in the waters?” Why is this necessary? It is necessary, as without this verse one might have thought: Since the Torah permitted creeping creatures of the water without fins and scales explicitly and also permitted them implicitly, one can infer: Just as when the Torah permitted such creatures explicitly, it permitted them only when in vessels, so too, when it permitted them implicitly, it permitted them only in vessels. From where is it derived to include as kosher even those in pits, ditches, and caves, that one may bend down and drink from them and need not refrain from drinking the creeping creatures in them? The verse states: “These may you eat of all that are in the waters,” to indicate that this is permitted.
הֵיכָן הִתִּיר בְּכֵלִים? דִּכְתִיב: ״אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם וְגוֹ׳״, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים הוּא דְּכִי אִית לֵיהּ – אֱכוֹל, דְּלֵית לֵיהּ – לָא תֵּיכוֹל, הָא בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ – אֱכוֹל.
The Gemara elaborates: Where did the Torah permit them in vessels? It did so in the following verse, as it is written: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales in the waters, in the seas, and in the rivers, them may you eat.” It would have been sufficient to write simply: “In the waters.” The addition of “in the seas and in the rivers” indicates that it is only in the seas and in the rivers that when it has fins and scales you may eat it, and that you may not eat one that does not have them. But with regard to a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales you may eat it.
אֵימָא: בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם״ – בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים דְּלֵית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל, הָא בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ אֱכוֹל.
The Gemara objects: One could just as easily say the opposite: You may eat a fish that has these signs only when it is found in seas and rivers, but in vessels, even if it has fins and scales, you may not eat it. The Gemara responds: This should not enter your mind, as it is written: “And all that have not fins and scales in the seas, and in the rivers, of all that swarm in the waters, and of all the living creatures that are in the waters, they are a detestable thing to you.” The verse indicates that it is only in the seas and in the rivers that you may not eat a fish that does not have fins and scales. But you may eat a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales.
וְאֵימָא: ״בַּמַּיִם״ – כָּלַל, ״בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים״ – פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט – אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט; יַמִּים וּנְחָלִים – אִין, נְעִיצִין וַחֲרִיצִין – לֹא.
The Gemara objects: But one can prove whether it is permitted to drink from pits, ditches, and caves differently. Say instead that the phrase “whatever has fins and scales in the waters” is a generalization, and the phrase “in the seas and in the rivers” is a detail. In any instance of a generalization and a detail, the generalization only includes that which is spelled out in the detail. Therefore, in the seas and rivers, yes, one may eat only fish with fins and scales, but in water channels and trenches, as well as pits, ditches, and caves, this restriction does not apply. Consequently, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is unnecessary.
״בַּמַּיִם״ – חָזַר וְכָלַל.
The Gemara responds: This deduction is not sound. The term “in the waters” appears twice in the verse. When the verse repeated it, it then generalized again. Consequently, there are two generalizations and one detail in the verse, making it an instance of a generalization, a detail, and a generalization, which includes all cases similar to the detail, including pits, ditches, and caves, indicating that the restriction applies to them as well. Therefore, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is necessary to teach that all fish in pits, ditches, and caves are permitted.
הָנֵי תְּרֵי כְּלָלֵי דִּסְמִיכִי לַהֲדָדֵי נִינְהוּ, אָמַר רָבִינָא: כִּדְאָמְרִי בְּמַעְרְבָא, כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנֵי כְּלָלוֹת הַסְּמוּכִין זֶה לָזֶה –
The Gemara asks: How can this verse be an instance of a generalization, a detail, and a generalization? These are two generalizations that are adjacent to each other. Both instances of the term “in the waters” precede the detail, such that the verse is actually a generalization, a generalization, and a detail. Ravina said: As they say in the West, Eretz Yisrael: Wherever you find two generalizations juxtaposed one with the other, followed by a specific detail,
לעקוב 
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
אריאלה ביגמן
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
אביגיל כריסי
ראש העין, ישראל
"
גם אני התחלתי בסבב הנוכחי וב””ה הצלחתי לסיים את רוב המסכתות . בזכות הרבנית מישל משתדלת לפתוח את היום בשיעור הזום בשעה 6:20 .הלימוד הפך להיות חלק משמעותי בחיי ויש ימים בהם אני מצליחה לחזור על הדף עם מלמדים נוספים ששיעוריהם נמצאים במרשתת. שמחה להיות חלק מקהילת לומדות ברחבי העולם. ובמיוחד לשמש דוגמה לנכדותיי שאי””ה יגדלו לדור שלימוד תורה לנשים יהיה משהו שבשגרה. "
רונית שביט
נתניה, ישראל
התחלתי בתחילת הסבב, והתמכרתי. זה נותן משמעות נוספת ליומיום ומאוד מחזק לתת לזה מקום בתוך כל שגרת הבית-עבודה השוטפת.
רעות אברהמי
בית שמש, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
חנה שחם-רוזבי (ד”ר)
קרית גת, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
אולגה מזרחי
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
אלנה ארנבורג
נשר, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
רבקה שלוס
בית שמש, ישראל
סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.
קרן פוגל
רתמים, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
רות עגיב
עלי זהב – לשם, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
אלנה ארנבורג
נשר, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
חנה שחם-רוזבי (ד”ר)
קרית גת, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
אוריה קסנר
חיפה , ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
רננה הלמן
עתניאל, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
דניאלה ברוכים
רעננה, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
דבי גביר
חשמונאים, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מיכי קדוש
מורשת, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
אלירז בלאו
מעלה מכמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
רחל גולדשטיין
עתניאל, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
רחלי מנדלסון
טל מנשה, ישראל
חולין סו
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי תָּנָא דְּבֵי רַב וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל? בְּרֹאשׁוֹ אָרוֹךְ קָמִיפַּלְגִי.
The Gemara asks: With regard to what do the tanna of the study hall, who taught the first baraita above, and the tanna of the school of Rabbi Yishmael disagree? They disagree with regard to a grasshopper whose head is long. According to the tanna of the study hall it is prohibited, and according to the tanna of the school of Rabbi Yishmael it is permitted.
תָּנָא דְּבֵי רַב סָבַר: ״אֲשֶׁר לוֹ כְּרָעַיִם״ – כָּלַל, ״אַרְבֶּה״ ״סׇלְעָם״ ״חַרְגֹּל״ ״חָגָב״ ״לְמִינֵהוּ״ – פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט, דְּמִינֵיהּ – אִין, דְּלָאו (דמיניה) [מִינֵּיהּ] – לָא, וּמְרַבֵּי דְּדָמֵי לֵיהּ מִשְּׁנֵי צְדָדִין.
The Gemara elaborates: The tanna of the study hall holds that the previous verse, permitting all species “which have jointed legs” (Leviticus 11:21), is a generalization. The species arbeh, solam, ḥargol, and ḥagav, and the phrase “after its kinds,” that appears after each, are a detail. As a rule, in any instance of a generalization and a detail, the generalization includes only that which is spelled out in the detail. Therefore, only grasshoppers of the same species as those detailed in the verse are kosher. Grasshoppers that are not of the same species as them are not kosher. And the phrase “after its kinds” amplifies the halakha to include grasshoppers that are similar to the named species in two aspects, i.e., that are very similar to them. Since all the named species have short heads, grasshoppers with long heads are forbidden.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: ״אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם״ – כָּלַל, ״אַרְבֶּה״ ״סׇלְעָם״ ״חַרְגֹּל״ ״חָגָב״ – פָּרַט, ״לְמִינֵהוּ״ – חָזַר וְכָלַל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט, וּמְרַבֵּי כֹּל דְּדָמֵי לֵיהּ בְּחַד צַד.
By contrast, the tanna of the school of Rabbi Yishmael holds that the phrase “which have jointed legs” is a generalization. The species arbeh, solam, ḥargol, and ḥagav are a detail. And by the phrase “after its kinds” after each species, it then generalized again. In any instance of a generalization, and a detail, and a generalization, you may deduce that the verse is referring only to items similar to the detail. And the verse therefore amplifies the halakha to include any grasshopper that is similar to the named species in even one aspect, i.e., that has the four signs listed in the mishna, even if its head is long.
וְהָא לָא דָּמֵי כְּלָלָא קַמָּא לִכְלָלָא בָּתְרָא? כְּלָלָא קַמָּא – ״אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם״ אָמַר רַחֲמָנָא, דְּאִית לֵיהּ אֱכוֹל, דְּלֵית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל. כְּלָלָא בָּתְרָא – עַד דְּשָׁווּ בְּאַרְבָּעָה סִימָנִין.
The Gemara asks: But how can this be considered a generalization, a detail, and a generalization? The first generalization is not similar to the latter generalization. In the first generalization, the Merciful One states: “Which have jointed legs,” indicating that you may eat a grasshopper that has jointed legs, but you may not eat one that does not have jointed legs, irrespective of any other sign. However, the latter generalization: “After its kinds,” indicates that no grasshopper is kosher unless it shares all four signs with the named species.
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי כִּי הַאי גַוְונָא דָּאֵין, וּדְאָמְרִינַן נָמֵי בְּעָלְמָא דְּדָאֵין תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּכְלָלֵי וּפְרָטֵי כִּי הַאי גַוְונָא מֵהָכָא.
The Gemara responds: The tanna of the school of Rabbi Yishmael deduces from generalizations and details like this case, even if the generalizations are not similar to one another. The Gemara notes: And that which we also say generally, that the tanna of the school of Rabbi Yishmael deduces from generalizations and details like this case, is derived from here.
אָמַר מָר: אִי שְׁמוֹ ״חָגָב״, יָכוֹל אֵין בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר ״לְמִינֵהוּ״ – עַד שֶׁיְּהוּ בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ. אֵין בּוֹ כׇּל הַסִּימָנִין הַלָּלוּ מֵהֵיכָא תֵּיתֵי? ״אַרְבֶּה״ וְ״חַרְגּוֹל״ כְּתִיב!
The Gemara analyzes the baraita of the school of Rabbi Yishmael: The Master said: If its name must be ḥagav, one might have thought that any ḥagav is kosher, even if it does not have all these four signs. Therefore, the verse states: “After its kinds,” indicating that it is not kosher unless it has all these signs. The Gemara asks: From where would this be derived, that a grasshopper is kosher even if it does not have all these signs? How could one entertain this possibility? Arbeh and ḥargol are written beforehand, indicating that all kosher grasshoppers must share the signs they both possess.
אִי לָא כְּתִיב ״סׇלְעָם״ – כִּדְקָאָמְרַתְּ, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״סׇלְעָם״ – לְרַבּוֹיֵי רֹאשׁוֹ אָרוֹךְ, אֵימָא לִירַבֵּי נָמֵי כֹּל דְּהוּ – קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara responds: If solam had not been written as well, it would be as you said. But now that it is written: “Solam,” to include long-headed grasshoppers even though none of the named species have long heads, I will say: Let us also include any grasshopper that is called ḥagav. Therefore, the phrase “after its kinds” teaches us that this is not so.
מַאי שְׁנָא הָתָם דְּאָמְרַתְּ: ״סׇלְעָם״ – זֶה ״רָשׁוֹן״, ״חַרְגֹּל״ – זֶה ״נִיפּוּל״, וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּאָמְרַתְּ: ״סׇלְעָם״ – זֶה ״נִיפּוּל״, ״חַרְגֹּל״ – זֶה ״רָשׁוֹן״? מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ.
The Gemara asks: What is different there, in the baraita of the study hall, that you say that the solam is the rashon, and the ḥargol is the nippul, and what is different here, in the baraita of the school of Rabbi Yishmael, that you say: The solam is the nippul, and the ḥargol is the rashon? The Gemara responds: This Sage refers to them in accordance with the custom of his locale and that Sage refers to them in accordance with the custom of his locale.
וּבַדָּגִים כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְגַדֵּל לְאַחַר זְמַן, כְּגוֹן הַסּוּלְתָּנִית וְהָעַפְיָאן – הֲרֵי זֶה מוּתָּר. יֵשׁ לוֹ עַכְשָׁיו וְעָתִיד לְהַשִּׁירָן בְּשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה מִן הַמַּיִם, כְּגוֹן
§ The mishna states: And with regard to fish, any fish that has a fin and a scale is kosher. The Sages taught in a baraita: If a fish does not have scales now but will grow them after a period of time, such as the sultanit and afyan fish, it is permitted. Likewise, if it has scales now but will shed them when it is caught and rises from the water, such as
אֲקוּנָס וַאֲפוּנָס כְּסֶפַּתְיָאס וְאֶכְּסְפַּטְיָאס וַאֲטוּנָס – הֲרֵי זֶה מוּתָּר.
the akunas, and the afunas, and the kesaftiyas, and the akhsaftiyas, and the atunas, it is permitted.
תְּנַן הָתָם: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת. יֵשׁ לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת וְיֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר – דָּג טָהוֹר, יֵשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְאֵין לוֹ קַשְׂקֶשֶׂת – דָּג טָמֵא.
We learned in a mishna elsewhere (Nidda 51b): Any fish that has scales certainly has fins, but there are fish that have fins and do not have scales. Any fish that has scales and fins is a kosher fish. If it has fins but no scales, it is a non-kosher fish.
מִכְּדֵי אַקַּשְׂקֶשֶׂת קָא סָמְכִינַן, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר! אִי כְּתַב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא כְּתַב סְנַפִּיר, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי קַשְׂקֶשֶׂת? סְנַפִּיר, וַאֲפִילּוּ דָּג טָמֵא. כְּתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת.
The Gemara asks: Now, since we rely only on scales to deem a fish kosher, presuming that if it has scales it must have fins as well, let the Merciful One write only “scales” as the sign of a kosher fish and let Him not write “fins” at all. The Gemara responds: If the Merciful One had written: Scales [kaskeset], and had not written: Fins [senappir], I would say: What is kaskeset? It is fins. And I would thereby come to permit even non-kosher fish. Therefore, the Merciful One stated: “Senappir and kaskeset,” to leave no room for error.
וְהַשְׁתָּא דִּכְתַב רַחֲמָנָא סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת, מִמַּאי דְּקַשְׂקֶשֶׂת לְבוּשָׁא הוּא, דִּכְתִיב ״וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ״, וְלִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא קַשְׂקֶשֶׂת וְלָא לִיכְתּוֹב סְנַפִּיר?
The Gemara asks: But now that the Merciful One has written: “Senappir and kaskeset,” from where is it derived that kaskeset denotes clothing, i.e., scales, rather than fins? As it is written: “And he was clad with a coat of scale armor [kaskasim]” (I Samuel 17:5). And if it is certain that kaskeset refers to scales, the question resurfaces: Let the Merciful One write only “kaskeset,” and let Him not write “senappir.”
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ, וְכֵן תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר״.
Rabbi Abbahu said, and so the tanna of the school of Rabbi Yishmael taught: The Holy One, Blessed be He, wished to bestow good upon the Jewish people. Therefore, He made their Torah abundant, as it is written: “The Lord was pleased, for His righteousness’ sake, to make Torah great and glorious” (Isaiah 42:21). He consequently expanded some aspects of the Torah more than strictly necessary.
תָּנוּ רַבָּנַן: מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, וּמִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר ״אַל תֹּאכַל אֶת שֶׁאֵין לוֹ״, שׁוֹמֵעַ אֲנִי ״אֱכוֹל אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ״. וְלָמָּה שְׁנָאָן? לַעֲבוֹר עָלָיו בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה.
§ The Sages taught in a baraita: The Torah states the prohibition of non-kosher fish both positively and negatively: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales…them you may eat. And all that have not fins and scales…they are a detestable thing unto you” (Leviticus 11:9–10). From the implication of that which is stated: Eat fish that have these signs, I would derive the inverse: Do not eat fish that do not have them. And from the implication of that which is stated: Do not eat fish that do not have them, I would derive the inverse: Eat fish that have them. If so, why did the Torah teach both of them? It is in order to indicate that one who eats non-kosher fish transgresses, on its account, both a positive mitzva and a prohibition.
״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁיָּכוֹל הוֹאִיל וְהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ וְהִתִּיר בִּסְתָם, מָה כְּשֶׁהִתִּיר בִּמְפוֹרָשׁ לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים, אַף כְּשֶׁהִתִּיר בִּסְתָם לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּכֵלִים. מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שֶׁשּׁוֹחֶה וְשׁוֹתֶה מֵהֶן וְאֵינוֹ נִמְנָע? תַּלְמוּד לוֹמַר ״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״.
Given that the verse states: “Whatever has fins and scales…them may you eat,” what is the meaning when the verse states: “These may you eat of all that are in the waters?” Why is this necessary? It is necessary, as without this verse one might have thought: Since the Torah permitted creeping creatures of the water without fins and scales explicitly and also permitted them implicitly, one can infer: Just as when the Torah permitted such creatures explicitly, it permitted them only when in vessels, so too, when it permitted them implicitly, it permitted them only in vessels. From where is it derived to include as kosher even those in pits, ditches, and caves, that one may bend down and drink from them and need not refrain from drinking the creeping creatures in them? The verse states: “These may you eat of all that are in the waters,” to indicate that this is permitted.
הֵיכָן הִתִּיר בְּכֵלִים? דִּכְתִיב: ״אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם וְגוֹ׳״, בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים הוּא דְּכִי אִית לֵיהּ – אֱכוֹל, דְּלֵית לֵיהּ – לָא תֵּיכוֹל, הָא בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ – אֱכוֹל.
The Gemara elaborates: Where did the Torah permit them in vessels? It did so in the following verse, as it is written: “These may you eat of all that are in the waters: Whatever has fins and scales in the waters, in the seas, and in the rivers, them may you eat.” It would have been sufficient to write simply: “In the waters.” The addition of “in the seas and in the rivers” indicates that it is only in the seas and in the rivers that when it has fins and scales you may eat it, and that you may not eat one that does not have them. But with regard to a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales you may eat it.
אֵימָא: בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם״ – בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים דְּלֵית לֵיהּ לָא תֵּיכוֹל, הָא בְּכֵלִים – אַף עַל גַּב דְּלֵית לֵיהּ אֱכוֹל.
The Gemara objects: One could just as easily say the opposite: You may eat a fish that has these signs only when it is found in seas and rivers, but in vessels, even if it has fins and scales, you may not eat it. The Gemara responds: This should not enter your mind, as it is written: “And all that have not fins and scales in the seas, and in the rivers, of all that swarm in the waters, and of all the living creatures that are in the waters, they are a detestable thing to you.” The verse indicates that it is only in the seas and in the rivers that you may not eat a fish that does not have fins and scales. But you may eat a creeping creature found in vessels, even if it does not have fins and scales.
וְאֵימָא: ״בַּמַּיִם״ – כָּלַל, ״בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים״ – פָּרַט, כְּלָל וּפְרָט – אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מַה שֶּׁבַּפְּרָט; יַמִּים וּנְחָלִים – אִין, נְעִיצִין וַחֲרִיצִין – לֹא.
The Gemara objects: But one can prove whether it is permitted to drink from pits, ditches, and caves differently. Say instead that the phrase “whatever has fins and scales in the waters” is a generalization, and the phrase “in the seas and in the rivers” is a detail. In any instance of a generalization and a detail, the generalization only includes that which is spelled out in the detail. Therefore, in the seas and rivers, yes, one may eat only fish with fins and scales, but in water channels and trenches, as well as pits, ditches, and caves, this restriction does not apply. Consequently, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is unnecessary.
״בַּמַּיִם״ – חָזַר וְכָלַל.
The Gemara responds: This deduction is not sound. The term “in the waters” appears twice in the verse. When the verse repeated it, it then generalized again. Consequently, there are two generalizations and one detail in the verse, making it an instance of a generalization, a detail, and a generalization, which includes all cases similar to the detail, including pits, ditches, and caves, indicating that the restriction applies to them as well. Therefore, the clause “These may you eat of all that are in the waters” is necessary to teach that all fish in pits, ditches, and caves are permitted.
הָנֵי תְּרֵי כְּלָלֵי דִּסְמִיכִי לַהֲדָדֵי נִינְהוּ, אָמַר רָבִינָא: כִּדְאָמְרִי בְּמַעְרְבָא, כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא שְׁנֵי כְּלָלוֹת הַסְּמוּכִין זֶה לָזֶה –
The Gemara asks: How can this verse be an instance of a generalization, a detail, and a generalization? These are two generalizations that are adjacent to each other. Both instances of the term “in the waters” precede the detail, such that the verse is actually a generalization, a generalization, and a detail. Ravina said: As they say in the West, Eretz Yisrael: Wherever you find two generalizations juxtaposed one with the other, followed by a specific detail,
לעקוב
