השיעור היום מוקדש לזכר נשמת רנה סמואלס עופרן ז”ל על ידי ארין פיאטסקי.
הגמרא מביאה מקרה שבו נשפכו מים חמים שהיו מיועדים לרחיצת תינוק לברית מילה. רבה רצה להתיר להביא מים מהבית אבל אביי הזכיר לו שלא עירבו ולא עשו שיתופי מבואות. רבה התיר לנכרי להביא. אביי רצה להקשות אבל רב יוסף אמר לו שבעניינים דרבנן, מקשים רק לאחר מעשה – בדאורייתא מקשים לפני מעשה. מקשים על אביי – איך זה שלא עשה עירוב? אביי מנסה לתרץ. הגמרא מביאה עוד מקרה שנשפכו חמים לתינוק והתירו לבקש מנכרי לחמם מים בשביל האמא שהיתה חולה שיש בה סכנה ולהוסיף מים גם לתינוק. עוד מקרה שנשפכו מים לתינוק ורבא ביטל רשותו בחצרו לחצר של התינוק ועבר לגור בחדר פנימי בבית כדי שלא יטעה ויביא חפצים החוצה. הגמרא מקשה על רבא כמה קושיות – הרי שמואל פסק שאין מבטלים רשות מחצר לחצר וגם למה נכנס פנימה, הרי לאחר שביטל רשותו והעבירו את המים, היו יכולים אנשי החצר הצמוד לבטל רשותם לרבא. האם באמת מבטלים חוזרים ומבטלים? יש מחלוקת בבין רב ושמואל – האם מחלוקת זו תלוי במחלוקת האם אפשר לבטל מחצר לחצר? לאחר דחיית אפשרות זו, הגמרא מנסה להקים המחלוקת ביניהם במחלוקות תנאים אחרים. הגמרא עוברת לדון בסוף המשנה – האם צדוקי יכול לבטל רשותו בחצר? או האם הוא נחשב כנכרי?
