הלימוד החודש מוקדש ע”י ג’ולי לנדאו לכבוד בעלה צבי לנדאו.
לימוד השבוע מוקדש ע”י מרק גולדשטיין לכבוד אשתו רינה!
הלימוד השבוע מוקדש לרפואת יהושע דב בן גיטל שרה.
רוצה להקדיש לימוד?
כתובות מז
מִשּׁוּם אֵיבָה.
The Gemara explains: The reason is due to enmity, so that he should not bear a grudge against her for finding articles and withholding them from him, which might lead him to become reluctant to provide her with sustenance.
בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. מְנָלַן? דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁמַּעֲשֵׂה הַבַּת לָאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכִי יִמְכּוֹר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה״, מָה אָמָה מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְרַבָּהּ — אַף בַּת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְאָבִיהָ. וְאֵימָא הָנֵי מִילֵּי קְטַנָּה, דְּמָצֵי מְזַבֵּן לַהּ, אֲבָל נַעֲרָה, דְּלָא מָצֵי מְזַבֵּן לַהּ — מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ דִּידַהּ הָווּ!
§ The mishna further taught that a father is entitled to his daughter’s earnings. The Gemara asks: From where do we derive this? The Gemara answers: As Rav Huna said that Rav said: From where is it derived that the earnings of a daughter belong to her father? As it is stated: “And if a man sell his daughter to be a maidservant” (Exodus 21:7), which indicates that just as with regard to a maidservant, her earnings belong to her master, as she was sold for this purpose, so too with regard to a daughter, her earnings go to her father. The Gemara asks: But one can say that this applies only to a minor, as a father can sell her as a maidservant. However, with regard to a young woman, whom he cannot sell, perhaps her earnings should belong to her.
מִסְתַּבְּרָא דְּאָבִיהָ הָווּ, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לָאו דְּאָבִיהָ, אֶלָּא הָא דְּזַכִּי לֵיהּ רַחֲמָנָא לְאָב לְמִימְסְרַהּ לְחוּפָּה, הֵיכִי מָצֵי מָסַר לַהּ? הָא קָמְבַטֵּל לַהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ.
The Gemara responds: It is reasonable that her earnings should go to her father, as, if it should enter your mind to say that her earnings do not belong to her father, what about the fact that the Merciful One entitles a father to bring his daughter, when she is a young woman, to the wedding canopy? How can he bring her to the wedding canopy? Doesn’t he thereby cause her to neglect her earnings at that time, as she cannot work while getting married? If she has the rights to her own earnings, she can object on these grounds.
פָּרֵיךְ רַב אַחַאי: אֵימָא דְּיָהֵיב לַהּ שְׂכַר פְּקַעְתַּהּ. אִי נָמֵי דִּמְסַר לָהּ בְּלֵילְיָא. אִי נָמֵי דִּמְסַר לַהּ בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים.
Rav Aḥai refutes this claim: Say that when he brings her to the wedding canopy, he gives her the wages she neglects by taking a break from her work, and therefore the above objection does not apply. Alternatively, it is referring to a case where he brought her to the wedding canopy at night, when she does not work. Alternatively, it means that he brought her to the wedding canopy on Shabbatot or Festivals, when it is prohibited to work.
אֶלָּא: קְטַנָּה לָא צְרִיכָא קְרָא — הַשְׁתָּא זַבּוֹנֵי מְזַבֵּין לַהּ, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ מִיבְּעֵי?! [אֶלָּא] כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא, לְנַעֲרָה.
Rather, the Gemara reverts to the original exposition based upon the case of a Hebrew maidservant, and argues that with regard to a minor, it is not necessary to derive from a verse that her father is entitled to her earnings, for the following reason: Now, if her father has the right to sell her as a maidservant, is it necessary to state that her earnings belong to him? Rather, when the verse was necessary, it was to teach that the earnings of a young woman also belong to her father.
בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״בִּנְעוּרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ״.
§ The mishna taught that a father is entitled to effect the nullification of his daughter’s vows. The Gemara asks: From where do we derive this? The Gemara answers that it is written: “Being in her youth, in her father’s house” (Numbers 30:17), and the Torah proceeds to explain that during this period a father can nullify his daughter’s vows.
וּמְקַבֵּל אֶת גִּיטָּהּ. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְיָצְאָה … וְהָיְתָה״, אִיתַּקּוּשׁ יְצִיאָה לַהֲוָיָיהּ.
The mishna further taught: And he accepts her bill of divorce on her behalf. The Gemara asks: From where do we derive this? The Gemara answers that it is written: “And she departs out of his house and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2). This verse juxtaposes departing a marriage and becoming a wife, which teaches that the halakhot of betrothal apply to her departing her husband’s home via a bill of divorce. Consequently, just as a father has the right to accept betrothal on his daughter’s behalf, he can also receive a bill of divorce on her behalf.
וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ. תָּנוּ רַבָּנַן: הָאָב אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֵּי בִתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאָב אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֵּי בִתּוֹ. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? תַּנָּא קַמָּא סָבַר: בִּשְׁלָמָא בַּעַל, תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן פֵּירֵי, דְּאִם כֵּן מִימְּנַע וְלָא פָּרֵיק,
§ The mishna taught that a father may not consume the produce of his daughter’s property during her lifetime. The Sages taught in a baraita: A father may not consume the produce of his daughter’s property during his daughter’s lifetime. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: A father may consume this produce during his daughter’s lifetime. The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara explains that the first tanna holds: Granted, in the case of a husband, the Sages decreed for him that he should consume her produce, as if this were not so, he would refrain from redeeming her if she were captured. The right of a husband to consume the produce of his wife’s property was instituted in order to correspond to his obligation to redeem his wife from captivity.
אֶלָּא אָב, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר — דְּמִימְּנַע וְלָא פָּרֵיק? בְּלָאו הָכִי פָּרֵיק לַהּ! וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: אָב נָמֵי מִימְּנַע וְלָא פָּרֵיק. סָבַר: כִּיסָא נְקִיטָא עִילָּוַהּ, תֵּיזִיל וְתִפְרוֹק נַפְשַׁהּ.
However, in the case of a father, what is there to say? That he will refrain from redeeming her? Even without this right to the produce of her property he will redeem her, as she is his daughter and he will certainly not turn a blind eye to his own flesh and blood. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds: If he is deprived of the right to the produce of his daughter’s property, a father will also refrain from redeeming her, as he will reason: A pouch of money is held in her hand for a time of need, so let her go and redeem herself.
נִיסֵּת, יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁהוּא אוֹכֵל כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: כָּתַב לָהּ פֵּירוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים שֶׁיָּבוֹאוּ עִמָּהּ מִבֵּית אָבִיהָ לְבֵית בַּעְלָהּ — מֵתָה, לֹא זָכָה הַבַּעַל בִּדְבָרִים הַלָּלוּ. מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן אָמְרוּ: זָכָה הַבַּעַל בִּדְבָרִים הַלָּלוּ.
§ The mishna further taught that if the daughter married, the husband has more rights than her father, as he consumes the produce of her property. The Sages taught in a baraita: If the father wrote for her in her marriage contract that he was providing produce, clothing, and vessels that would come with her as a dowry from her father’s house to her husband’s house, and she died during the betrothal period, the husband does not have the right to these objects. They said in the name of Rabbi Natan: The husband does have the right to these objects.
לֵימָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי, דִּתְנַן: נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין מִן הָאֵירוּסִין — גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מִן הַנִּשּׂוּאִין — גּוֹבָה אֶת הַכֹּל, וּמִן הָאֵירוּסִין — בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה מָנֶה,
The Gemara suggests: Let us say that the dispute of these tanna’im is parallel to the dispute between Rabbi Elazar ben Azarya and the Rabbis. As we learned in a mishna (54b): If a woman was widowed or divorced, whether from marriage or from betrothal, she collects the entire sum specified in her marriage contract, including any extra amount her husband added to the standard sum required by the Sages. Rabbi Elazar ben Azarya says: If she was widowed or divorced from marriage, she collects the entire amount. But if she was widowed or divorced from betrothal, she is entitled to collect only the standard minimum sum required by the Sages: If she was betrothed as a virgin she collects two hundred dinars, and if she was a widow she is entitled to one hundred dinars.
שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכוֹנְסָהּ. לְמַאן דְּאָמַר לֹא זָכָה — כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וּמַאן דְּאָמַר זָכָה — כְּרַבָּנַן.
The reason is that he wrote that she would be entitled to the additional amount only on the condition that he would marry her, and since he did not marry her, she is not entitled to the extra amount. The Gemara compares the respective opinions: The one who says that the husband does not have the right to her dowry holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya, and therefore he rules that just as a husband guarantees his wife an extra sum in her marriage contract only if they actually get married, the wife’s father also gives the dowry only on the condition that the couple marries. And the one who said that the husband does have the right to her dowry holds in accordance with the opinion of the Rabbis, because the document is fully in effect even before marriage.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. מַאן דְּאָמַר לֹא זָכָה — כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וּמַאן דְּאָמַר זָכָה — עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אֶלָּא מִדִּידֵיהּ לְדִידַהּ, שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכוֹנְסָהּ.
The Gemara refutes this suggestion: No, everyone agrees that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya, and the explanation is as follows: The one who said that he does not have the right to the dowry clearly holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya, as stated above; and the one who says the husband does have the right to her dowry would distinguish between the two cases: Rabbi Elazar ben Azarya states that the marriage contract is not fully in effect until marriage only with regard to a bestowal from him to her, i.e., the extra sum that the husband adds to her marriage contract, as he wrote it for her only on the condition that he would marry her, and he did not intend to give her anything before she became his wife.
אֲבָל מִדִּידַהּ לְדִידֵיהּ אֲפִילּוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מוֹדֵי, דְּמִשּׁוּם אִיחַתּוֹנֵי הוּא, וְהָא אִיחַתַּנֻי לְהוּ.
However, with regard to that which is given from her father to him, i.e., the dowry, even Rabbi Elazar ben Azarya concedes that the husband is entitled to this money, as the gift of a father is due to marriage, i.e., he wants the families to be joined in matrimony, and they have already become linked in marriage. The dowry given by the father has nothing to do with the transition from betrothal to actual marriage.
חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: תִּיקְּנוּ מְזוֹנוֹתֶיהָ תַּחַת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּקְבוּרָתָהּ תַּחַת כְּתוּבָּתָהּ, לְפִיכָךְ בַּעַל אוֹכֵל פֵּירוֹת.
§ The mishna teaches that a husband is obligated to provide his wife with sustenance, redemption from captivity, and burial. The Sages taught in a baraita: The Rabbis instituted that a husband must provide his wife with her sustenance in exchange for his rights to her earnings, and similarly they decreed that a husband must tend to her burial in exchange for the fact that he inherits the dowry that she brought into the marriage and which is written in her marriage contract. Consequently, the husband may consume the produce of her property.
פֵּירוֹת מַאן דְּכַר שְׁמַיְיהוּ?! חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: תִּיקְּנוּ מְזוֹנוֹתֶיהָ תַּחַת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּפִירְקוֹנָהּ תַּחַת פֵּירוֹת, וּקְבוּרָתָהּ תַּחַת כְּתוּבָּתָהּ. לְפִיכָךְ בַּעַל אוֹכֵל פֵּירוֹת.
The Gemara expresses surprise at this last statement: Produce, who mentioned anything about that? The baraita did not previously mention produce at all, so how did it arrive at a halakhic conclusion with regard to produce? The Gemara explains that the baraita is incomplete, and this is what it is teaching: They instituted that a husband must provide his wife with her sustenance in exchange for his rights to her earnings; and it is his duty to provide her with redemption from captivity in exchange for his right to consume the produce of her property; and it is his obligation to attend to her burial in exchange for the fact that he inherits the dowry that she brought into the marriage and which is written in her marriage contract. Consequently, a husband may consume the produce of her property.
מַאי ״לְפִיכָךְ״?
Although the Gemara has explained how the tanna came to speak about produce, the wording of the baraita remains problematic. What is the significance of the word consequently in this context?
מַהוּ דְּתֵימָא: מֵיכָל לָא נֵכְלִינְהוּ, אַנּוֹחֵי נַנְּחִינְהוּ. דְּאִם כֵּן, מִימְּנַע וְלָא פָּרֵיק, קָא מַשְׁמַע לַן דְּהָא עֲדִיפָא. זִימְנִין דְּלָא מָלוּ, וּפָרֵיק לַהּ מִדִּידֵיהּ.
The Gemara explains: Lest you say that the husband should not consume the produce but leave it so that if he requires funds to redeem his wife he will have them available, as, if he is not compelled to do so he will refrain from redeeming her, as he will be unwilling to spend his own money for that purpose; the tanna therefore teaches us that this arrangement is preferable, because sometimes the produce will not amount to the funds necessary to redeem her from captivity, and he would not redeem her if he was expected to use the funds produced by her property. Consequently, the Sages decreed that he consumes the produce immediately and that he must redeem her from his own funds if she is taken into captivity.
וְאֵיפוֹךְ אֲנָא!
After analyzing the language of the baraita, the Gemara turns its attention to the halakha itself. But I can reverse these connections; why does the baraita say that a husband’s obligation to provide his wife with sustenance was instituted in exchange for his right to her earnings, as opposed to another of his rights, e.g., his right to consume the produce of her property?
אָמַר אַבָּיֵי: תִּיקְּנוּ מָצוּי לְמָצוּי, וְשֶׁאֵינוֹ מָצוּי לְשֶׁאֵינוֹ מָצוּי.
Abaye said: The Sages instituted a common obligation in exchange for a common right, and they instituted an uncommon obligation in exchange for an uncommon right. In other words, the Sages instituted a husband’s obligation to provide his wife with sustenance, which is relevant on a regular basis, in exchange for his right to her earnings, which also applies regularly. The other obligations and rights of a husband are relevant less frequently.
אָמַר רָבָא: הַאי תַּנָּא סָבַר מְזוֹנוֹת מִדְּאוֹרָיְיתָא, דְּתַנְיָא: ״שְׁאֵרָהּ״ — אֵלּוּ מְזוֹנוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי״. ״כְּסוּתָהּ״ — כְּמַשְׁמָעוֹ. ״עוֹנָתָהּ״ — זוֹ עוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנוֹתַי״.
§ Rava said: This tanna, in the baraita cited below, maintains that the obligation of a husband to provide his wife’s sustenance applies by Torah law, as it is taught with regard to the verse pertaining to a husband’s obligations toward his wife: “If he takes another wife for himself, her food [she’era], her clothing [kesuta], and her conjugal rights [onata], he shall not diminish” (Exodus 21:10). “She’era”; this is sustenance, and it likewise states: “Who also eat the flesh [she’er] of my people” (Micah 3:3). “Kesuta” is understood in its literal sense as referring to clothing. “Onata”; this is her conjugal rights, which is stated in the Torah, and so it says: “If you shall afflict [te’aneh] my daughters” (Genesis 31:50), which indicates that a husband may not deprive his wife of her conjugal rights.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: ״שְׁאֵרָהּ״ — זוֹ עוֹנָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״אִישׁ אִישׁ אֶל כׇּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה״. ״כְּסוּתָהּ״ — כְּמַשְׁמָעוֹ. ״עוֹנָתָהּ״ — אֵלּוּ מְזוֹנוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וַיְעַנְּךָ וְיַרְעִיבֶךָ״.
The baraita continues: Rabbi Elazar says: “She’era”; this is her conjugal rights, and so it says: “None of you shall approach to any who is near [she’er] of kin to him, to uncover their nakedness” (Leviticus 18:6), which demonstrates that the word she’er is used in the context of sexual relations. “Kesuta” is understood in its literal sense as referring to clothing. “Onata”; this is sustenance, and so it says: “And He afflicted you [vayanekha], and made you suffer hunger, and fed you with manna” (Deuteronomy 8:3).
לעקוב 
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
אילנה שכנוביץ
מודיעין, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
סיגל טל
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
קרן רוזנברג
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
אלנה ארנבורג
נשר, ישראל
"
גם אני התחלתי בסבב הנוכחי וב””ה הצלחתי לסיים את רוב המסכתות . בזכות הרבנית מישל משתדלת לפתוח את היום בשיעור הזום בשעה 6:20 .הלימוד הפך להיות חלק משמעותי בחיי ויש ימים בהם אני מצליחה לחזור על הדף עם מלמדים נוספים ששיעוריהם נמצאים במרשתת. שמחה להיות חלק מקהילת לומדות ברחבי העולם. ובמיוחד לשמש דוגמה לנכדותיי שאי””ה יגדלו לדור שלימוד תורה לנשים יהיה משהו שבשגרה. "
רונית שביט
נתניה, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
מיכל כהנא
חיפה, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
יודי אסקוף
רעננה, ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
אילת-חן ודלר
לוד, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
רננה הלמן
עתניאל, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
בקי גולדשטיין
Elazar gush etzion, Israel
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
שולמית סבן
נוקדים, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
רננה הלמן
עתניאל, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
סיגל טל
רעננה, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מיכי קדוש
מורשת, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
אלירז בלאו
מעלה מכמש, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
יעל ביר
רמת גן, ישראל
התחלתי בתחילת הסבב, והתמכרתי. זה נותן משמעות נוספת ליומיום ומאוד מחזק לתת לזה מקום בתוך כל שגרת הבית-עבודה השוטפת.
רעות אברהמי
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
אילנית ווייל
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
מוריה תעסן מיכאלי
גבעת הראל, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי הצטברו אצלי תחושות שאני לא מבינה מספיק מהי ההלכה אותה אני מקיימת בכל יום. כמו כן, כאמא לבנות רציתי לתת להן מודל נשי של לימוד תורה
שתי הסיבות האלו הובילו אותי להתחיל ללמוד. נתקלתי בתגובות מפרגנות וסקרניות איך אישה לומדת גמרא..
כמו שרואים בתמונה אני ממשיכה ללמוד גם היום ואפילו במחלקת יולדות אחרי לידת ביתי השלישית.
נועה שילה
רבבה, ישראל
כתובות מז
מִשּׁוּם אֵיבָה.
The Gemara explains: The reason is due to enmity, so that he should not bear a grudge against her for finding articles and withholding them from him, which might lead him to become reluctant to provide her with sustenance.
בְּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ. מְנָלַן? דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מִנַּיִן שֶׁמַּעֲשֵׂה הַבַּת לָאָב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכִי יִמְכּוֹר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה״, מָה אָמָה מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְרַבָּהּ — אַף בַּת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְאָבִיהָ. וְאֵימָא הָנֵי מִילֵּי קְטַנָּה, דְּמָצֵי מְזַבֵּן לַהּ, אֲבָל נַעֲרָה, דְּלָא מָצֵי מְזַבֵּן לַהּ — מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ דִּידַהּ הָווּ!
§ The mishna further taught that a father is entitled to his daughter’s earnings. The Gemara asks: From where do we derive this? The Gemara answers: As Rav Huna said that Rav said: From where is it derived that the earnings of a daughter belong to her father? As it is stated: “And if a man sell his daughter to be a maidservant” (Exodus 21:7), which indicates that just as with regard to a maidservant, her earnings belong to her master, as she was sold for this purpose, so too with regard to a daughter, her earnings go to her father. The Gemara asks: But one can say that this applies only to a minor, as a father can sell her as a maidservant. However, with regard to a young woman, whom he cannot sell, perhaps her earnings should belong to her.
מִסְתַּבְּרָא דְּאָבִיהָ הָווּ, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לָאו דְּאָבִיהָ, אֶלָּא הָא דְּזַכִּי לֵיהּ רַחֲמָנָא לְאָב לְמִימְסְרַהּ לְחוּפָּה, הֵיכִי מָצֵי מָסַר לַהּ? הָא קָמְבַטֵּל לַהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ.
The Gemara responds: It is reasonable that her earnings should go to her father, as, if it should enter your mind to say that her earnings do not belong to her father, what about the fact that the Merciful One entitles a father to bring his daughter, when she is a young woman, to the wedding canopy? How can he bring her to the wedding canopy? Doesn’t he thereby cause her to neglect her earnings at that time, as she cannot work while getting married? If she has the rights to her own earnings, she can object on these grounds.
פָּרֵיךְ רַב אַחַאי: אֵימָא דְּיָהֵיב לַהּ שְׂכַר פְּקַעְתַּהּ. אִי נָמֵי דִּמְסַר לָהּ בְּלֵילְיָא. אִי נָמֵי דִּמְסַר לַהּ בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים.
Rav Aḥai refutes this claim: Say that when he brings her to the wedding canopy, he gives her the wages she neglects by taking a break from her work, and therefore the above objection does not apply. Alternatively, it is referring to a case where he brought her to the wedding canopy at night, when she does not work. Alternatively, it means that he brought her to the wedding canopy on Shabbatot or Festivals, when it is prohibited to work.
אֶלָּא: קְטַנָּה לָא צְרִיכָא קְרָא — הַשְׁתָּא זַבּוֹנֵי מְזַבֵּין לַהּ, מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ מִיבְּעֵי?! [אֶלָּא] כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא, לְנַעֲרָה.
Rather, the Gemara reverts to the original exposition based upon the case of a Hebrew maidservant, and argues that with regard to a minor, it is not necessary to derive from a verse that her father is entitled to her earnings, for the following reason: Now, if her father has the right to sell her as a maidservant, is it necessary to state that her earnings belong to him? Rather, when the verse was necessary, it was to teach that the earnings of a young woman also belong to her father.
בַּהֲפָרַת נְדָרֶיהָ. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״בִּנְעוּרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ״.
§ The mishna taught that a father is entitled to effect the nullification of his daughter’s vows. The Gemara asks: From where do we derive this? The Gemara answers that it is written: “Being in her youth, in her father’s house” (Numbers 30:17), and the Torah proceeds to explain that during this period a father can nullify his daughter’s vows.
וּמְקַבֵּל אֶת גִּיטָּהּ. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״וְיָצְאָה … וְהָיְתָה״, אִיתַּקּוּשׁ יְצִיאָה לַהֲוָיָיהּ.
The mishna further taught: And he accepts her bill of divorce on her behalf. The Gemara asks: From where do we derive this? The Gemara answers that it is written: “And she departs out of his house and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2). This verse juxtaposes departing a marriage and becoming a wife, which teaches that the halakhot of betrothal apply to her departing her husband’s home via a bill of divorce. Consequently, just as a father has the right to accept betrothal on his daughter’s behalf, he can also receive a bill of divorce on her behalf.
וְאֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ. תָּנוּ רַבָּנַן: הָאָב אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֵּי בִתּוֹ. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאָב אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֵּי בִתּוֹ. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? תַּנָּא קַמָּא סָבַר: בִּשְׁלָמָא בַּעַל, תַּקִּינוּ לֵיה רַבָּנַן פֵּירֵי, דְּאִם כֵּן מִימְּנַע וְלָא פָּרֵיק,
§ The mishna taught that a father may not consume the produce of his daughter’s property during her lifetime. The Sages taught in a baraita: A father may not consume the produce of his daughter’s property during his daughter’s lifetime. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: A father may consume this produce during his daughter’s lifetime. The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? The Gemara explains that the first tanna holds: Granted, in the case of a husband, the Sages decreed for him that he should consume her produce, as if this were not so, he would refrain from redeeming her if she were captured. The right of a husband to consume the produce of his wife’s property was instituted in order to correspond to his obligation to redeem his wife from captivity.
אֶלָּא אָב, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר — דְּמִימְּנַע וְלָא פָּרֵיק? בְּלָאו הָכִי פָּרֵיק לַהּ! וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: אָב נָמֵי מִימְּנַע וְלָא פָּרֵיק. סָבַר: כִּיסָא נְקִיטָא עִילָּוַהּ, תֵּיזִיל וְתִפְרוֹק נַפְשַׁהּ.
However, in the case of a father, what is there to say? That he will refrain from redeeming her? Even without this right to the produce of her property he will redeem her, as she is his daughter and he will certainly not turn a blind eye to his own flesh and blood. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds: If he is deprived of the right to the produce of his daughter’s property, a father will also refrain from redeeming her, as he will reason: A pouch of money is held in her hand for a time of need, so let her go and redeem herself.
נִיסֵּת, יָתֵר עָלָיו הַבַּעַל שֶׁהוּא אוֹכֵל כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: כָּתַב לָהּ פֵּירוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים שֶׁיָּבוֹאוּ עִמָּהּ מִבֵּית אָבִיהָ לְבֵית בַּעְלָהּ — מֵתָה, לֹא זָכָה הַבַּעַל בִּדְבָרִים הַלָּלוּ. מִשּׁוּם רַבִּי נָתָן אָמְרוּ: זָכָה הַבַּעַל בִּדְבָרִים הַלָּלוּ.
§ The mishna further taught that if the daughter married, the husband has more rights than her father, as he consumes the produce of her property. The Sages taught in a baraita: If the father wrote for her in her marriage contract that he was providing produce, clothing, and vessels that would come with her as a dowry from her father’s house to her husband’s house, and she died during the betrothal period, the husband does not have the right to these objects. They said in the name of Rabbi Natan: The husband does have the right to these objects.
לֵימָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי, דִּתְנַן: נִתְאַרְמְלָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין מִן הָאֵירוּסִין — גּוֹבָה אֶת הַכֹּל. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: מִן הַנִּשּׂוּאִין — גּוֹבָה אֶת הַכֹּל, וּמִן הָאֵירוּסִין — בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה מָנֶה,
The Gemara suggests: Let us say that the dispute of these tanna’im is parallel to the dispute between Rabbi Elazar ben Azarya and the Rabbis. As we learned in a mishna (54b): If a woman was widowed or divorced, whether from marriage or from betrothal, she collects the entire sum specified in her marriage contract, including any extra amount her husband added to the standard sum required by the Sages. Rabbi Elazar ben Azarya says: If she was widowed or divorced from marriage, she collects the entire amount. But if she was widowed or divorced from betrothal, she is entitled to collect only the standard minimum sum required by the Sages: If she was betrothed as a virgin she collects two hundred dinars, and if she was a widow she is entitled to one hundred dinars.
שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכוֹנְסָהּ. לְמַאן דְּאָמַר לֹא זָכָה — כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וּמַאן דְּאָמַר זָכָה — כְּרַבָּנַן.
The reason is that he wrote that she would be entitled to the additional amount only on the condition that he would marry her, and since he did not marry her, she is not entitled to the extra amount. The Gemara compares the respective opinions: The one who says that the husband does not have the right to her dowry holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya, and therefore he rules that just as a husband guarantees his wife an extra sum in her marriage contract only if they actually get married, the wife’s father also gives the dowry only on the condition that the couple marries. And the one who said that the husband does have the right to her dowry holds in accordance with the opinion of the Rabbis, because the document is fully in effect even before marriage.
לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. מַאן דְּאָמַר לֹא זָכָה — כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וּמַאן דְּאָמַר זָכָה — עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אֶלָּא מִדִּידֵיהּ לְדִידַהּ, שֶׁלֹּא כָּתַב לָהּ אֶלָּא עַל מְנָת לְכוֹנְסָהּ.
The Gemara refutes this suggestion: No, everyone agrees that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya, and the explanation is as follows: The one who said that he does not have the right to the dowry clearly holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar ben Azarya, as stated above; and the one who says the husband does have the right to her dowry would distinguish between the two cases: Rabbi Elazar ben Azarya states that the marriage contract is not fully in effect until marriage only with regard to a bestowal from him to her, i.e., the extra sum that the husband adds to her marriage contract, as he wrote it for her only on the condition that he would marry her, and he did not intend to give her anything before she became his wife.
אֲבָל מִדִּידַהּ לְדִידֵיהּ אֲפִילּוּ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מוֹדֵי, דְּמִשּׁוּם אִיחַתּוֹנֵי הוּא, וְהָא אִיחַתַּנֻי לְהוּ.
However, with regard to that which is given from her father to him, i.e., the dowry, even Rabbi Elazar ben Azarya concedes that the husband is entitled to this money, as the gift of a father is due to marriage, i.e., he wants the families to be joined in matrimony, and they have already become linked in marriage. The dowry given by the father has nothing to do with the transition from betrothal to actual marriage.
חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: תִּיקְּנוּ מְזוֹנוֹתֶיהָ תַּחַת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּקְבוּרָתָהּ תַּחַת כְּתוּבָּתָהּ, לְפִיכָךְ בַּעַל אוֹכֵל פֵּירוֹת.
§ The mishna teaches that a husband is obligated to provide his wife with sustenance, redemption from captivity, and burial. The Sages taught in a baraita: The Rabbis instituted that a husband must provide his wife with her sustenance in exchange for his rights to her earnings, and similarly they decreed that a husband must tend to her burial in exchange for the fact that he inherits the dowry that she brought into the marriage and which is written in her marriage contract. Consequently, the husband may consume the produce of her property.
פֵּירוֹת מַאן דְּכַר שְׁמַיְיהוּ?! חַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא, וְהָכִי קָתָנֵי: תִּיקְּנוּ מְזוֹנוֹתֶיהָ תַּחַת מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּפִירְקוֹנָהּ תַּחַת פֵּירוֹת, וּקְבוּרָתָהּ תַּחַת כְּתוּבָּתָהּ. לְפִיכָךְ בַּעַל אוֹכֵל פֵּירוֹת.
The Gemara expresses surprise at this last statement: Produce, who mentioned anything about that? The baraita did not previously mention produce at all, so how did it arrive at a halakhic conclusion with regard to produce? The Gemara explains that the baraita is incomplete, and this is what it is teaching: They instituted that a husband must provide his wife with her sustenance in exchange for his rights to her earnings; and it is his duty to provide her with redemption from captivity in exchange for his right to consume the produce of her property; and it is his obligation to attend to her burial in exchange for the fact that he inherits the dowry that she brought into the marriage and which is written in her marriage contract. Consequently, a husband may consume the produce of her property.
מַאי ״לְפִיכָךְ״?
Although the Gemara has explained how the tanna came to speak about produce, the wording of the baraita remains problematic. What is the significance of the word consequently in this context?
מַהוּ דְּתֵימָא: מֵיכָל לָא נֵכְלִינְהוּ, אַנּוֹחֵי נַנְּחִינְהוּ. דְּאִם כֵּן, מִימְּנַע וְלָא פָּרֵיק, קָא מַשְׁמַע לַן דְּהָא עֲדִיפָא. זִימְנִין דְּלָא מָלוּ, וּפָרֵיק לַהּ מִדִּידֵיהּ.
The Gemara explains: Lest you say that the husband should not consume the produce but leave it so that if he requires funds to redeem his wife he will have them available, as, if he is not compelled to do so he will refrain from redeeming her, as he will be unwilling to spend his own money for that purpose; the tanna therefore teaches us that this arrangement is preferable, because sometimes the produce will not amount to the funds necessary to redeem her from captivity, and he would not redeem her if he was expected to use the funds produced by her property. Consequently, the Sages decreed that he consumes the produce immediately and that he must redeem her from his own funds if she is taken into captivity.
וְאֵיפוֹךְ אֲנָא!
After analyzing the language of the baraita, the Gemara turns its attention to the halakha itself. But I can reverse these connections; why does the baraita say that a husband’s obligation to provide his wife with sustenance was instituted in exchange for his right to her earnings, as opposed to another of his rights, e.g., his right to consume the produce of her property?
אָמַר אַבָּיֵי: תִּיקְּנוּ מָצוּי לְמָצוּי, וְשֶׁאֵינוֹ מָצוּי לְשֶׁאֵינוֹ מָצוּי.
Abaye said: The Sages instituted a common obligation in exchange for a common right, and they instituted an uncommon obligation in exchange for an uncommon right. In other words, the Sages instituted a husband’s obligation to provide his wife with sustenance, which is relevant on a regular basis, in exchange for his right to her earnings, which also applies regularly. The other obligations and rights of a husband are relevant less frequently.
אָמַר רָבָא: הַאי תַּנָּא סָבַר מְזוֹנוֹת מִדְּאוֹרָיְיתָא, דְּתַנְיָא: ״שְׁאֵרָהּ״ — אֵלּוּ מְזוֹנוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וַאֲשֶׁר אָכְלוּ שְׁאֵר עַמִּי״. ״כְּסוּתָהּ״ — כְּמַשְׁמָעוֹ. ״עוֹנָתָהּ״ — זוֹ עוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנוֹתַי״.
§ Rava said: This tanna, in the baraita cited below, maintains that the obligation of a husband to provide his wife’s sustenance applies by Torah law, as it is taught with regard to the verse pertaining to a husband’s obligations toward his wife: “If he takes another wife for himself, her food [she’era], her clothing [kesuta], and her conjugal rights [onata], he shall not diminish” (Exodus 21:10). “She’era”; this is sustenance, and it likewise states: “Who also eat the flesh [she’er] of my people” (Micah 3:3). “Kesuta” is understood in its literal sense as referring to clothing. “Onata”; this is her conjugal rights, which is stated in the Torah, and so it says: “If you shall afflict [te’aneh] my daughters” (Genesis 31:50), which indicates that a husband may not deprive his wife of her conjugal rights.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: ״שְׁאֵרָהּ״ — זוֹ עוֹנָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״אִישׁ אִישׁ אֶל כׇּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה״. ״כְּסוּתָהּ״ — כְּמַשְׁמָעוֹ. ״עוֹנָתָהּ״ — אֵלּוּ מְזוֹנוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״וַיְעַנְּךָ וְיַרְעִיבֶךָ״.
The baraita continues: Rabbi Elazar says: “She’era”; this is her conjugal rights, and so it says: “None of you shall approach to any who is near [she’er] of kin to him, to uncover their nakedness” (Leviticus 18:6), which demonstrates that the word she’er is used in the context of sexual relations. “Kesuta” is understood in its literal sense as referring to clothing. “Onata”; this is sustenance, and so it says: “And He afflicted you [vayanekha], and made you suffer hunger, and fed you with manna” (Deuteronomy 8:3).
לעקוב
