מה ההבדלים והדמיון בין שילה לירושלים? אחד ההבדלים הוא שניתן להקריב בבמות לאחר חורבן המשכן אך לא לאחר בניית בית המקדש בירושלים. אולם רבי יצחק אמר שבמצרים הביאו קורבנות במקדש בית חוניו, שכן לשיטתו בית חוניו היה מקום לעבודת ה’, לא לאלילים, וקדושת בניין בית המקדש הראשון הייתה רק לאותו זמן ולא לעתיד לבוא. כשנחרב, הלכה הקדושה וכך גם האיסור להקריב חוץ לבית המקדש. הוא מוכיח זאת גם מפסוק בתורה. אבל רבא עומד על כך שרבי יצחק חזר בו מקביעה זו שכן ברור שברגע שהיהודים בנו את בית המקדש בירושלים אסור להקריב בבמות (אפילו לאחר החרבן). סוגיית הקדושה שנותרה לאחר חורבן בית ראשון היא נושא לוויכוח תנאי. תחילה מנסה הגמרא להוכיח זאת ממשנה בעדויות. עם זאת, אין זה חד משמעי שכן לא ברור שהם חלוקים בנושא זה. אז מובאים שני מקורות סותרים, שניהם בשם רבי ישמעאל בן רבי יוסי – האחד אומר שהקדושה הראשונה היא זמנית בלבד והשני אומר שהיא לעולם. הסתירה נפתרת בכך שאו שיש ויכוח בין התנאים על מה שסבר רבי ישמעאל ברבי יוסי, או שמקור אחד יש טעות ובאמת נאמר בטעות בשם רבי אלעזר בן רבי יוסי. מובאת רשימה ארוכה של דרשות על המגילה. כשהמגילה מתחילה במילה "ויהי” זה מעיד על כך שיקרה משהו רע, כפי שמופיע במקומות רבים אחרים בתנ”ך. לאחר שהובאו מספר פסוקים, אחרים בעלי אותה לשון אך אינם הקדמות למשהו רע, ואז מגיבה הגמרא בכך שכשאומרים "ויהי בימי…”, אז זה מעיד על דבר רע שעומד לקרות. רבי לוי העביר מסורות על מספר פסוקים: אמוץ, אביו של ישעיהו, היה אחיו של אמציה מלך יהודה. זה נדרש מתמר שכן הובטח לה שיצוו ממנה מלכים ונביאים בגלל צניעותה בבית חמיה. מסורת נוספת שהוא העביר היא שהארון לא תפס מקום בקודש הקודשים בצורה ניסית שכן החדר היה 20 אמות אורך והיו עשר אמות בין הארון לקירות. מובאת רשימה של דרשות שרבנים שונים היו מתחילים איתם בדרשותיהם על המגילה.
