שמואל הסביר את המקרים במשנה של "מודרני ממך” ו”שאוכל משלך” שצריכים לשלב כדי שהנדר יחול. אולם לאחר שהועלה קושי בהסבר זה, מציעה הגמרא שלוש אפשרויות נוספות כיצד להבין את הבנת שמואל במשנה. רק האחרון נשאר ללא קושי. המסקנה היא ששמואל סובר כרבי יהודה שקבלת נדר באופן שניתן להבין דבריו ביותר מדרך אחת אינה אמירה תקפה (ידיים שאינן מוכיחות לא הווין ידיים). לכן הנדר לא יחול אלא אם כן אמר "מודרני ממך שאני אוכל לך”. דעתו של רבי יהודה נמצא בגיטין לאדם שנותן גט לאשתו בו כתוב "הרי את מותרת לכל אדם”. מכיוון שלא היה ברור אם הוא התכוון שגירש אותה בדיבור והגט רק תיעד את מה שהוא עשה או שהתכוון לגט שיכרות ביניהם, זה לא עובד. לדברי רבי יהודה, הוא צריך לכתוב שהמסמך בעמצו עושה את הכריתות/הגירושין. חכמים חולקים על רבי יהודה ומתירים את הלשון "הרי את מותרת לכל אדם.” מה הניע את שמואל להבין את משנתנו כרבי יהודה ולא כחכמים? רבא ואביי חלוקים גם לגבי ידיים שאינן מוכיחות. הגמרא מנסה להתאים את דעתם לדעות רבי יהודה וחכמים, אולם הדבר נדחה שכן יש סיבות טובות להבחין בתחום זה בין גט לנדרים.
רוצה להקדיש לימוד?
תקציר
נדרים ה
אֲבָל אָמַר ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ לְחוֹדֵיהּ — שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ — שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין.
However, if he said only: I am avowed from you, they are both prohibited from deriving benefit from one another. This is like that which Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: If one says: I am avowed from you, they are both prohibited.
תְּנַן: ״הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם״ — הַמּוּדָּר אָסוּר, אֲבָל מַדִּיר לָא. כְּגוֹן דְּפָרֵישׁ: ״וְאַתְּ עֲלַי לָא״.
The Gemara asks: We learned in a mishna (47b) that if one says to another: I am hereby to you like an item dedicated to the Temple, the one to whom the vow was said is prohibited from deriving benefit from the one who made the vow, but the one who made the vow is not prohibited from deriving benefit from the one with regard to whom the vow was said. However, according to Shmuel, both should be prohibited. The Gemara answers: It is referring to a case where he specified this by saying: And you are not like an item dedicated to the Temple for me.
״אַתְּ עָלַי חֵרֶם״ — הַנּוֹדֵר אָסוּר, אֲבָל מוּדָּר לָא. כְּגוֹן דְּפָרֵישׁ: ״וַאֲנָא עֲלָךְ לָא״.
The Gemara asks: That mishna also taught that if one says: You are to me like an item dedicated to the Temple, the one who makes the vow is prohibited to derive benefit from the other, but the one to whom the vow was said is not prohibited from deriving benefit from the one who makes the vow. However, according to Shmuel, both should be prohibited. The Gemara answers: Here too, it is referring to a case where he specified this by saying: And I am not like an item dedicated to the Temple for you.
אֲבָל סְתָמָא מַאי? שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִים. הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: ״הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי״, שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִים, הָדֵין הוּא דִּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין, הָא סְתָמָא — הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר!
The Gemara asks: But if he stated his vow in an unspecified manner, what, are they both prohibited from deriving benefit from each other? From the fact that it teaches in the latter clause that if one says to another: I am hereby to you, and you are to me, like an item dedicated to the Temple, they are both prohibited from deriving benefit from each other, it can be derived that it is in this case both are prohibited, but if one stated his vow in an unspecified manner, he is prohibited from deriving benefit from the other individual and the other is permitted to derive benefit from him. This is not in accordance with the opinion of Shmuel.
אֶלָּא הָכִי אִתְּמַר דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: ״מוּדָּר אֲנִי לָךְ״ — שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין, ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ — הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר.
Rather, this is how the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, was stated: If one said to another: I am avowed to you, they are both prohibited from deriving benefit from one another. However, if he says: I am avowed from you, he is prohibited from deriving benefit from the other person and the other is permitted to derive benefit from him.
וְהָא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי ״הֵימָךְ״, וְאוֹקִימְנָא לְמַתְנִיתִין לִשְׁמוּאֵל: בְּכוּלָּן עַד שֶׁיֹּאמַר ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״, הוּא דְּאָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר, אֲבָל בְּ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין.
The Gemara asks: But didn’t the mishna teach a case of one who declared: I am avowed from you, and yet we established the mishna, according to Shmuel, as teaching that in all these cases it is only if he says: That which I taste of yours, or: That which I eat of yours, that he is prohibited from deriving benefit from the other person, and the other is permitted? However, if he merely says: I am avowed from you, they are both prohibited. Consequently, Shmuel does not distinguish between the expressions: I am avowed from you, and: I am avowed to you.
אֶלָּא מֵעִיקָּרָא דִּשְׁמוּאֵל הָכִי אִיתְּמַר: טַעְמָא דְּאָמַר ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״ הוּא דְּאֵין הוּא אָסוּר אֶלָּא בַּאֲכִילָה. הָא ״מוּדְּרַנִי מִמְּךָ״ — אָסוּר אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה.
Rather, this is how the opinion of Shmuel was originally stated: The reason is that he said: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours. It is for this reason that he is prohibited only from eating anything belonging to the other person. However, if he said: I am avowed from you, without further specification, he is prohibited even from deriving any form of benefit from the other.
אִי הָכִי, לֵימָא שְׁמוּאֵל הָכִי: וְאִם לָא אָמַר אֶלָּא ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״, אֵין אָסוּר אֶלָּא בַּאֲכִילָה.
The Gemara asks: If so, let Shmuel say as follows: And if he said only: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours, he is prohibited only from eating an item belonging to his fellow, but he is permitted to derive benefit from it.
אֶלָּא הָכִי אִיתְּמַר: טַעְמָא דְּאָמַר ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״, הוּא דְּאָסוּר. אֲבָל אָמַר ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ — לָא מַשְׁמַע דְּאָמַר אָסוּר. מַאי טַעְמָא: ״מוּדָּר אֲנִי מִמָּךְ״ — לָא מִשְׁתַּעֵינָא בַּהֲדָךְ מַשְׁמַע. ״מוּפְרְשַׁנִי מִמָּךְ״ — דְּלָא עָבֵידְנָא עִמָּךְ מַשָּׂא וּמַתָּן מַשְׁמַע. ״מְרוּחֲקַנִי מִמָּךְ״ — דְּלָא קָאֵימְנָא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דִּילָךְ מַשְׁמַע.
Rather, this is how Shmuel’s opinion was stated: The reason is that he said: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours; it is in these cases that he is prohibited from eating any item belonging to his fellow. However, if he said simply: I am avowed from you, that statement does not indicate that he said he is prohibited from eating an item belonging to his fellow. What is the reason for this? The statement: I am avowed from you, indicates: I am not speaking with you. Similarly, the statement: I am separated from you, indicates: I am not doing business with you. The statement: I am distanced from you, indicates that I will not stand within four cubits of you.
לֵימָא קָסָבַר שְׁמוּאֵל יָדַיִם שֶׁאֵין מוֹכִיחוֹת לָא הָוְויָין יָדַיִם? אִין, שְׁמוּאֵל מוֹקֵים לַהּ לְמַתְנִיתִין כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: יָדַיִם שֶׁאֵין מוֹכִיחוֹת לָא הָוְויָין יָדַיִם.
The Gemara asks: If so, shall we say that Shmuel holds that ambiguous intimations are not intimations, i.e., if one employs an incomplete expression to declare a vow and the expression does not state clearly what his intention is, it does not produce a vow? The Gemara answers: Yes, Shmuel establishes the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said: Ambiguous intimations are not intimations.
דִּתְנַן, גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְדֵין דְּיֶהֱוֵי לִיכִי מִינַּאי סֵפֶר תֵּירוּכִין וְאִיגֶּרֶת שִׁבּוּקִין״.
As we learned in a mishna (Gittin 85a–b): The essence of a bill of divorce is the sentence: You are hereby permitted to marry any man. Rabbi Yehuda says there is an additional statement that is an essential part of the divorce document: And this shall be to you from me a document of divorce [teirukhin] and a letter of dismissal. This demonstrates that according to Rabbi Yehuda, the wording of the bill of divorce itself must clarify that the husband is divorcing his wife through the bill of divorce.
אַמַּאי דָּחֵיק שְׁמוּאֵל לְאוֹקוֹמַהּ לְמַתְנִיתִין כְּרַבִּי יְהוּדָה? לוֹקְמַהּ כְּרַבָּנַן אַף עַל גַּב דְּאֵין יָדַיִם מוֹכִיחוֹת?
The Gemara asks: Why does Shmuel strain to establish the mishna as being in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, which is a minority opinion? Let him establish it as being in accordance with the opinion of the Rabbis that although there are no obvious intimations in one’s statements, they are still considered vows. Consequently, if one said: I am avowed to you, even if he did not add: With regard to that which I eat, the vow takes effect.
אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ; אַמַּאי תָּאנֵי ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״? לִיתְנֵי ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל״ ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״! שְׁמַע מִינַּהּ בָּעִינַן יָדַיִם מוֹכִיחוֹת.
Rava said: The mishna was difficult for him. Why does it teach the cases where one adds: That which I eat of yours, and: That which I taste of yours? Let it teach: That which I eat, and: That which I taste, without the additional phrase: Of yours. Since the one taking the vow is addressing another individual, it is clear to whom he is referring even without this phrase. Conclude from this that we require obvious intimations, i.e., the intent of the individual taking the vow must be indicated by his verbal statement and not merely by the context of his statement.
אִיתְּמַר, יָדַיִם שֶׁאֵין מוֹכִיחוֹת. אַבָּיֵי אָמַר: הָוְויָין יָדַיִם, וְרָבָא אָמַר: לָא הָוְויָין יָדַיִם. אָמַר רָבָא: רַבִּי אִידִי אַסְבְּרָא לִי: אָמַר קְרָא ״נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳״, מַקִּישׁ יְדוֹת נְזִירוּת לִנְזִירוּת. מָה נְזִירוּת בְּהַפְלָאָה — אַף יְדוֹת נְזִירוּת בְּהַפְלָאָה.
§ The Gemara addresses more fully the issue mentioned in passing in the previous discussion. It was stated that the amora’im disagreed with regard to ambiguous intimations. Abaye said: They are valid intimations, and Rava said: They are not valid intimations. Rava said: Rabbi Idi explained to me the source of this ruling. The verse states: “The vow of a nazirite, to consecrate himself [nazir lehazir] to the Lord” (Numbers 6:2). The verse juxtaposes intimations of naziriteship, derived earlier (3a) from the doubled term “nazir lehazir,” to naziriteship. This indicates that just as accepting naziriteship must be expressed with a distinct articulation, so too, intimations of naziriteship must be expressed with a distinct articulation as opposed to ambiguous intimations.
לֵימָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי? דִּתְנַן: גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְדֵין דְּיֶהֱוֵי לִיכִי מִינַּאי סֵפֶר תֵּירוּכִין וְגֵט פִּטּוּרִין וְאִיגֶּרֶת שִׁבּוּקִין״. אַבָּיֵי דְּאָמַר כְּרַבָּנַן, וְרָבָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יְהוּדָה?
The Gemara proposes: Let us say that these amora’im disagree with regard to the tannaitic dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis. As we learned in a mishna (Gittin 85a–b): The essence of a bill of divorce is the sentence: You are hereby permitted to marry any man. Rabbi Yehuda says that there is an additional statement that is an essential part of the divorce document: And this shall be to you from me a document of divorce, a bill of release, and a letter of dismissal. One could suggest that Abaye, who holds that ambiguous intimations are valid intimations, said his statement in accordance with the opinion of the Rabbis, and Rava, who holds that ambiguous intimations are not valid intimations, said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
אָמַר לָךְ אַבָּיֵי: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה. עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בָּעִינַן יָדַיִם מוֹכִיחוֹת אֶלָּא גַּבֵּי גֵּט, דְּבָעִינַן כְּרִיתוּת, וְלֵיכָּא. אֲבָל בְּעָלְמָא — מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ?
The Gemara responds: Abaye could have said to you: I say my statement even in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rabbi Yehuda says that we require obvious intimations only with regard to a bill of divorce, as we require full severance of the relationship, and there is not full severance unless the bill of divorce clearly states that the husband is divorcing his wife through that document. However, did you hear him state generally that ambiguous intimations are not valid intimations?
וְרָבָא אָמַר: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן. עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן דְּלָא בָּעִינַן יָדַיִם מוֹכִיחוֹת אֶלָּא גַּבֵּי גֵּט,
And Rava could have said: I say my statement even in accordance with the opinion of the Rabbis. The Rabbis say that we do not require obvious intimations only with regard to a bill of divorce,
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
גבעת הראל, ישראל
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
בית שמש, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
כפר אדומים, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….
גמזו, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
אפרת, ישראל
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
למדתי גמרא מכיתה ז- ט ב Maimonides School ואחרי העליה שלי בגיל 14 לימוד הגמרא, שלא היה כל כך מקובל בימים אלה, היה די ספוראדי. אחרי "ההתגלות” בבנייני האומה התחלתי ללמוד בעיקר בדרך הביתה למדתי מפוקקטסים שונים. לאט לאט ראיתי שאני תמיד חוזרת לרבנית מישל פרבר. באיזה שהוא שלב התחלתי ללמוד בזום בשעה 7:10 .
היום "אין מצב” שאני אתחיל את היום שלי ללא לימוד עם הרבנית מישל עם כוס הקפה שלי!!
חשמונאים, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי ממסכת נידה כי זה היה חומר הלימוד שלי אז. לאחר הסיום הגדול בבנייני האומה החלטתי להמשיך. וב”ה מאז עם הפסקות קטנות של קורונה ולידה אני משתדלת להמשיך ולהיות חלק.
זה משפיע מאוד על היום יום שלי ועל אף שאני עסוקה בלימודי הלכה ותורה כל יום, זאת המסגרת הקבועה והמחייבת ביותר שיש לי.
גבעת הראל, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
נדרים ה
אֲבָל אָמַר ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ לְחוֹדֵיהּ — שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין. כִּי הָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ — שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִין.
However, if he said only: I am avowed from you, they are both prohibited from deriving benefit from one another. This is like that which Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: If one says: I am avowed from you, they are both prohibited.
תְּנַן: ״הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם״ — הַמּוּדָּר אָסוּר, אֲבָל מַדִּיר לָא. כְּגוֹן דְּפָרֵישׁ: ״וְאַתְּ עֲלַי לָא״.
The Gemara asks: We learned in a mishna (47b) that if one says to another: I am hereby to you like an item dedicated to the Temple, the one to whom the vow was said is prohibited from deriving benefit from the one who made the vow, but the one who made the vow is not prohibited from deriving benefit from the one with regard to whom the vow was said. However, according to Shmuel, both should be prohibited. The Gemara answers: It is referring to a case where he specified this by saying: And you are not like an item dedicated to the Temple for me.
״אַתְּ עָלַי חֵרֶם״ — הַנּוֹדֵר אָסוּר, אֲבָל מוּדָּר לָא. כְּגוֹן דְּפָרֵישׁ: ״וַאֲנָא עֲלָךְ לָא״.
The Gemara asks: That mishna also taught that if one says: You are to me like an item dedicated to the Temple, the one who makes the vow is prohibited to derive benefit from the other, but the one to whom the vow was said is not prohibited from deriving benefit from the one who makes the vow. However, according to Shmuel, both should be prohibited. The Gemara answers: Here too, it is referring to a case where he specified this by saying: And I am not like an item dedicated to the Temple for you.
אֲבָל סְתָמָא מַאי? שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִים. הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: ״הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי״, שְׁנֵיהֶן אֲסוּרִים, הָדֵין הוּא דִּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין, הָא סְתָמָא — הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר!
The Gemara asks: But if he stated his vow in an unspecified manner, what, are they both prohibited from deriving benefit from each other? From the fact that it teaches in the latter clause that if one says to another: I am hereby to you, and you are to me, like an item dedicated to the Temple, they are both prohibited from deriving benefit from each other, it can be derived that it is in this case both are prohibited, but if one stated his vow in an unspecified manner, he is prohibited from deriving benefit from the other individual and the other is permitted to derive benefit from him. This is not in accordance with the opinion of Shmuel.
אֶלָּא הָכִי אִתְּמַר דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: ״מוּדָּר אֲנִי לָךְ״ — שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין, ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ — הוּא אָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר.
Rather, this is how the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, was stated: If one said to another: I am avowed to you, they are both prohibited from deriving benefit from one another. However, if he says: I am avowed from you, he is prohibited from deriving benefit from the other person and the other is permitted to derive benefit from him.
וְהָא מַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי ״הֵימָךְ״, וְאוֹקִימְנָא לְמַתְנִיתִין לִשְׁמוּאֵל: בְּכוּלָּן עַד שֶׁיֹּאמַר ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״, הוּא דְּאָסוּר וַחֲבֵרוֹ מוּתָּר, אֲבָל בְּ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין.
The Gemara asks: But didn’t the mishna teach a case of one who declared: I am avowed from you, and yet we established the mishna, according to Shmuel, as teaching that in all these cases it is only if he says: That which I taste of yours, or: That which I eat of yours, that he is prohibited from deriving benefit from the other person, and the other is permitted? However, if he merely says: I am avowed from you, they are both prohibited. Consequently, Shmuel does not distinguish between the expressions: I am avowed from you, and: I am avowed to you.
אֶלָּא מֵעִיקָּרָא דִּשְׁמוּאֵל הָכִי אִיתְּמַר: טַעְמָא דְּאָמַר ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״ הוּא דְּאֵין הוּא אָסוּר אֶלָּא בַּאֲכִילָה. הָא ״מוּדְּרַנִי מִמְּךָ״ — אָסוּר אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה.
Rather, this is how the opinion of Shmuel was originally stated: The reason is that he said: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours. It is for this reason that he is prohibited only from eating anything belonging to the other person. However, if he said: I am avowed from you, without further specification, he is prohibited even from deriving any form of benefit from the other.
אִי הָכִי, לֵימָא שְׁמוּאֵל הָכִי: וְאִם לָא אָמַר אֶלָּא ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״, אֵין אָסוּר אֶלָּא בַּאֲכִילָה.
The Gemara asks: If so, let Shmuel say as follows: And if he said only: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours, he is prohibited only from eating an item belonging to his fellow, but he is permitted to derive benefit from it.
אֶלָּא הָכִי אִיתְּמַר: טַעְמָא דְּאָמַר ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ וְ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״, הוּא דְּאָסוּר. אֲבָל אָמַר ״מוּדְּרַנִי הֵימָךְ״ — לָא מַשְׁמַע דְּאָמַר אָסוּר. מַאי טַעְמָא: ״מוּדָּר אֲנִי מִמָּךְ״ — לָא מִשְׁתַּעֵינָא בַּהֲדָךְ מַשְׁמַע. ״מוּפְרְשַׁנִי מִמָּךְ״ — דְּלָא עָבֵידְנָא עִמָּךְ מַשָּׂא וּמַתָּן מַשְׁמַע. ״מְרוּחֲקַנִי מִמָּךְ״ — דְּלָא קָאֵימְנָא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת דִּילָךְ מַשְׁמַע.
Rather, this is how Shmuel’s opinion was stated: The reason is that he said: That which I eat of yours, or: That which I taste of yours; it is in these cases that he is prohibited from eating any item belonging to his fellow. However, if he said simply: I am avowed from you, that statement does not indicate that he said he is prohibited from eating an item belonging to his fellow. What is the reason for this? The statement: I am avowed from you, indicates: I am not speaking with you. Similarly, the statement: I am separated from you, indicates: I am not doing business with you. The statement: I am distanced from you, indicates that I will not stand within four cubits of you.
לֵימָא קָסָבַר שְׁמוּאֵל יָדַיִם שֶׁאֵין מוֹכִיחוֹת לָא הָוְויָין יָדַיִם? אִין, שְׁמוּאֵל מוֹקֵים לַהּ לְמַתְנִיתִין כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: יָדַיִם שֶׁאֵין מוֹכִיחוֹת לָא הָוְויָין יָדַיִם.
The Gemara asks: If so, shall we say that Shmuel holds that ambiguous intimations are not intimations, i.e., if one employs an incomplete expression to declare a vow and the expression does not state clearly what his intention is, it does not produce a vow? The Gemara answers: Yes, Shmuel establishes the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said: Ambiguous intimations are not intimations.
דִּתְנַן, גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט: ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְדֵין דְּיֶהֱוֵי לִיכִי מִינַּאי סֵפֶר תֵּירוּכִין וְאִיגֶּרֶת שִׁבּוּקִין״.
As we learned in a mishna (Gittin 85a–b): The essence of a bill of divorce is the sentence: You are hereby permitted to marry any man. Rabbi Yehuda says there is an additional statement that is an essential part of the divorce document: And this shall be to you from me a document of divorce [teirukhin] and a letter of dismissal. This demonstrates that according to Rabbi Yehuda, the wording of the bill of divorce itself must clarify that the husband is divorcing his wife through the bill of divorce.
אַמַּאי דָּחֵיק שְׁמוּאֵל לְאוֹקוֹמַהּ לְמַתְנִיתִין כְּרַבִּי יְהוּדָה? לוֹקְמַהּ כְּרַבָּנַן אַף עַל גַּב דְּאֵין יָדַיִם מוֹכִיחוֹת?
The Gemara asks: Why does Shmuel strain to establish the mishna as being in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, which is a minority opinion? Let him establish it as being in accordance with the opinion of the Rabbis that although there are no obvious intimations in one’s statements, they are still considered vows. Consequently, if one said: I am avowed to you, even if he did not add: With regard to that which I eat, the vow takes effect.
אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ; אַמַּאי תָּאנֵי ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לָךְ״ ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם לָךְ״? לִיתְנֵי ״שֶׁאֲנִי אוֹכֵל״ ״שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״! שְׁמַע מִינַּהּ בָּעִינַן יָדַיִם מוֹכִיחוֹת.
Rava said: The mishna was difficult for him. Why does it teach the cases where one adds: That which I eat of yours, and: That which I taste of yours? Let it teach: That which I eat, and: That which I taste, without the additional phrase: Of yours. Since the one taking the vow is addressing another individual, it is clear to whom he is referring even without this phrase. Conclude from this that we require obvious intimations, i.e., the intent of the individual taking the vow must be indicated by his verbal statement and not merely by the context of his statement.
אִיתְּמַר, יָדַיִם שֶׁאֵין מוֹכִיחוֹת. אַבָּיֵי אָמַר: הָוְויָין יָדַיִם, וְרָבָא אָמַר: לָא הָוְויָין יָדַיִם. אָמַר רָבָא: רַבִּי אִידִי אַסְבְּרָא לִי: אָמַר קְרָא ״נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳״, מַקִּישׁ יְדוֹת נְזִירוּת לִנְזִירוּת. מָה נְזִירוּת בְּהַפְלָאָה — אַף יְדוֹת נְזִירוּת בְּהַפְלָאָה.
§ The Gemara addresses more fully the issue mentioned in passing in the previous discussion. It was stated that the amora’im disagreed with regard to ambiguous intimations. Abaye said: They are valid intimations, and Rava said: They are not valid intimations. Rava said: Rabbi Idi explained to me the source of this ruling. The verse states: “The vow of a nazirite, to consecrate himself [nazir lehazir] to the Lord” (Numbers 6:2). The verse juxtaposes intimations of naziriteship, derived earlier (3a) from the doubled term “nazir lehazir,” to naziriteship. This indicates that just as accepting naziriteship must be expressed with a distinct articulation, so too, intimations of naziriteship must be expressed with a distinct articulation as opposed to ambiguous intimations.
לֵימָא בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְרַבָּנַן קָמִיפַּלְגִי? דִּתְנַן: גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט ״הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכׇל אָדָם״, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְדֵין דְּיֶהֱוֵי לִיכִי מִינַּאי סֵפֶר תֵּירוּכִין וְגֵט פִּטּוּרִין וְאִיגֶּרֶת שִׁבּוּקִין״. אַבָּיֵי דְּאָמַר כְּרַבָּנַן, וְרָבָא דְּאָמַר כְּרַבִּי יְהוּדָה?
The Gemara proposes: Let us say that these amora’im disagree with regard to the tannaitic dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis. As we learned in a mishna (Gittin 85a–b): The essence of a bill of divorce is the sentence: You are hereby permitted to marry any man. Rabbi Yehuda says that there is an additional statement that is an essential part of the divorce document: And this shall be to you from me a document of divorce, a bill of release, and a letter of dismissal. One could suggest that Abaye, who holds that ambiguous intimations are valid intimations, said his statement in accordance with the opinion of the Rabbis, and Rava, who holds that ambiguous intimations are not valid intimations, said his statement in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.
אָמַר לָךְ אַבָּיֵי: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבִּי יְהוּדָה. עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בָּעִינַן יָדַיִם מוֹכִיחוֹת אֶלָּא גַּבֵּי גֵּט, דְּבָעִינַן כְּרִיתוּת, וְלֵיכָּא. אֲבָל בְּעָלְמָא — מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ?
The Gemara responds: Abaye could have said to you: I say my statement even in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Rabbi Yehuda says that we require obvious intimations only with regard to a bill of divorce, as we require full severance of the relationship, and there is not full severance unless the bill of divorce clearly states that the husband is divorcing his wife through that document. However, did you hear him state generally that ambiguous intimations are not valid intimations?
וְרָבָא אָמַר: אֲנָא דַּאֲמַרִי אֲפִילּוּ לְרַבָּנַן. עַד כָּאן לָא קָאָמְרִי רַבָּנַן דְּלָא בָּעִינַן יָדַיִם מוֹכִיחוֹת אֶלָּא גַּבֵּי גֵּט,
And Rava could have said: I say my statement even in accordance with the opinion of the Rabbis. The Rabbis say that we do not require obvious intimations only with regard to a bill of divorce,
