הכהן והסוטה מניפים יחד את מנחת הסוטה. מהיכן נדרש שגם האשה צריכה להניף אותה? רבי שמעון וחכמים חלוקים בעניין הסדר – האם האשה שותה את מי הסוטה לפני הקטרת הקומץ של מנחת הסוטה או האם קודם מקטירים את הקומץ ואח”כ האשה שותה את המים. יש שני פסוקים המזכירים שהכהן משקה את האשה (במדבר ה:כד, כז) ובמדבר ה:כו כתוב "ואחר ישקה האשה את האשה את המים”. מה דורשים ר’ שמעון וחכמים מכל אחד מהפסוקים הללו המזכירים את השתייה? רבי עקיבא לומד הלכה שונה מהמילה המיותרת "והשקה” באחד הפסוקים האלו – שלאחר מחיקת המגילה, אנו מכריחים את האשה לשתות את המים, גם אם אינה רוצה. הגמרא מעלה קושי נגד רבי עקיבא ממקור אחר שבו נראה שרבי עקיבא אומר משהו אחר. לברייתא המובאת יש סתירה פנימית ובפתרון הסתירה ההיא מסבירים גם את הקושי שהעלו נגד רבי עקיבא.
רוצה להקדיש לימוד?
סוטה יט
דִּכְתִיב: ״זֹאת״. בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּהָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה, דִּכְתִיב: ״תּוֹרַת״.
as it is written: “This is the law of jealousy.” The word “this” is a restricting term and excludes that possibility. With regard to two different husbands and two different paramours, where her first husband suspected her with regard to one paramour during her first marriage and the second husband suspected her with regard to a different man during the second marriage, everyone agrees that the woman drinks and repeats, as it is written: “This is the law of jealousy,” in all cases of jealousy.
כִּי פְּלִיגִי בְּאִישׁ אֶחָד וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין, בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים וּבוֹעֵל אֶחָד.
They disagree when there is one husband and two paramours, i.e., where one husband warned her with regard to a second paramour after she survived her first ordeal. They also disagree in a case of two husbands and one paramour, i.e., if her second husband accused her with regard to the same paramour on account of whom she was compelled to drink by her first husband.
תַּנָּא קַמָּא סָבַר: ״תּוֹרַת״ — לְרַבּוֹיֵי כּוּלְּהִי, ״זֹאת״ — לְמַעוֹטֵי אִישׁ אֶחָד וּבוֹעֵל אֶחָד.
The opinions are justified as follows: The first tanna holds that the phrase “the law of jealousy” serves to include all of these cases. In almost all cases the woman drinks and repeats. The word “this” serves to exclude only the case of one husband and one paramour, in which she does not drink and repeat.
וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי סָבְרִי: ״זֹאת״ — לְמַעוֹטֵי כּוּלְּהִי, ״תּוֹרַת״ — לְרַבּוֹיֵי שְׁנֵי אֲנָשִׁים וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין.
And the Rabbis mentioned later in the baraita hold that the word “this” serves to exclude all of these cases. The woman almost never drinks and repeats. The phrase “the law of jealousy” serves to include only the case of two husbands and two paramours, in which she does drink and repeat.
וְרַבִּי יְהוּדָה: ״זֹאת״ — לְמַעוֹטֵי תַּרְתֵּי, ״תּוֹרַת״ — לְרַבּוֹת תַּרְתֵּי. ״זֹאת״ לְמַעוֹטֵי תַּרְתֵּי — אִישׁ אֶחָד וּבוֹעֵל אֶחָד, אִישׁ אֶחָד וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין, ״תּוֹרַת״ — לְרַבּוֹיֵי תַּרְתֵּי, שְׁנֵי אֲנָשִׁים וּבוֹעֵל אֶחָד, שְׁנֵי אֲנָשִׁים וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין.
And Rabbi Yehuda holds: The word “this” serves to exclude two of the cases, and the phrase “the law of jealousy” serves to include two. The word “this” serves to exclude the two cases of one husband and one paramour and one husband and two paramours. In neither of these cases does the woman drink and repeat. The phrase “the law of jealousy” serves to include two cases, i.e., two husbands and one paramour, and all the more so two husbands and two paramours. In both of these cases, the woman must drink and repeat.
הֲדַרַן עֲלָךְ הָיָה מֵבִיא
הָיָה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָהּ מִתּוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית, וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ כְּלִי שָׁרֵת, וְנוֹתְנָהּ עַל יָדָהּ, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ מִתַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ. הֵנִיף וְהִגִּישׁ, קָמַץ וְהִקְטִיר, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.
MISHNA: He would take her meal-offering out of the Egyptian wicker basket made of palm leaves in which it was lying and would put it into a service vessel and then place it on her hand. And the priest would then place his hand underneath hers and wave it together with her. The priest waved it and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful; and the remainder was eaten by the priests.
הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַשְׁקָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם״. אִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ — כְּשֵׁרָה.
The priest would force the woman to drink the bitter water of a sota, and afterward he would sacrifice her meal-offering. Rabbi Shimon says: The priest would sacrifice her meal-offering and afterward he would force her to drink, as it is stated: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26). But Rabbi Shimon concedes that if the priest first forced her to drink and afterward sacrificed her meal-offering, it is still valid.
גְּמָ׳ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּדָרֵיהּ: לָא תֵּיתֵב אַכַּרְעָךְ עַד דִּמְפָרְשַׁתְּ לָהּ לְהָא מִילְּתָא: מִנַּיִן לְמִנְחַת סוֹטָה שֶׁטְּעוּנָה תְּנוּפָה? מְנָא לַן?! ״וְהֵנִיף״ כְּתִיב בַּהּ! בִּבְעָלִים, מְנָלַן?
GEMARA: Rabbi Elazar said to Rabbi Yoshiya of his generation, i.e., his contemporary: You shall not sit on your feet until you explain this matter to me: From where is it derived that the meal-offering of a sota requires waving? The Gemara expresses surprise at the question: From where do we derive this? It is explicitly written with regard to the meal-offering of a sota: “And the priest shall take the meal-offering of jealousy out of the woman’s hand, and shall wave the meal-offering before the Lord, and bring it unto the altar” (Numbers 5:25). Rather, the question is as follows: From where do we derive that the waving is performed by the owner, i.e., the woman, and not only by the priest?
אָתְיָא ״יָד״ ״יָד״ מִשְּׁלָמִים. כְּתִיב הָכָא: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה״, וּכְתִיב הָתָם: ״יָדָיו תְּבִיאֶינָה״.
Rabbi Yoshiya answered: This is derived by means of a verbal analogy between the term “hand” written here and “hand” from the peace-offering: It is written here, with regard to the meal-offering of a sota: “And the priest shall take the meal-offering of jealousy out of the woman’s hand” (Numbers 5:25), and it is written there, with regard to the peace-offering: “He that offers his peace-offerings unto the Lord…His own hands shall bring the offerings…that the breast may be waved before the Lord” (Leviticus 7:29–30).
מָה כָּאן כֹּהֵן — אַף לְהַלָּן כֹּהֵן, וּמָה לְהַלָּן בְּעָלִים — אַף כָּאן בְּעָלִים. הָא כֵּיצַד? מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים וּמֵנִיף.
Just as here, in the case of the sota, the priest waves the offering, so too there, in the case of the peace-offering, the priest waves the offering. And just as there, in the case of the peace-offering, the owner waves the offering, so too here, in the case of the sota, the owner waves the offering. How is this accomplished? The priest places his hand beneath the hands of the owner and then waves the offering with the owner.
הֵנִיף וְהִגִּישׁ קָמַץ וְכוּ׳. הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ. הָא אַקְרְבַהּ!
§ The mishna states: The priest waved it and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful. Yet the continuation of the mishna states: The priest would force the woman to drink, and afterward he would sacrifice her meal-offering. The Gemara asks: Didn’t the mishna state in the previous phrase that the offering was already sacrificed?
הָכִי קָאָמַר: סֵדֶר מְנָחוֹת כֵּיצַד? הֵנִיף וְהִגִּישׁ, קָמַץ וְהִקְטִיר, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.
The Gemara answers: This is what the mishna is saying: What was the sacrificial order of meal-offerings in general? The priest waved the meal-offering and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful, and the remainder was eaten by the priests.
וּבְהַשְׁקָאָה גּוּפַהּ פְּלִיגִי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן. דְּרַבָּנַן סָבְרִי: מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַחַר יַשְׁקֶה״.
And as for the correct order for sacrificing the meal-offering of the sota and forcing her to drink, this itself is a matter about which Rabbi Shimon and the Rabbis disagree, as the Rabbis hold that the priest would force the woman to drink and afterward he would sacrifice her meal-offering; and Rabbi Shimon holds that the priest would sacrifice her meal-offering and afterward he would force her to drink, as it is stated: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26).
וְאִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ — כְּשֵׁרָה.
§ The mishna states: But Rabbi Shimon concedes that if the priest first forced her to drink and afterward sacrificed her meal-offering, the offering is still valid.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהִשְׁקָה״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״וְהִשְׁקָהּ״! שֶׁאִם נִמְחֲקָה מְגִילָּה וְאוֹמֶרֶת ״אֵינִי שׁוֹתָה״ — מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כׇּרְחָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
The Sages taught: What is the meaning when the verse states after the sacrifice of the meal-offering: “And he shall make her drink the water” (Numbers 5:27)? But isn’t it already stated: “And he shall make the woman drink the water of bitterness that causes the curse” (Numbers 5:24)? The baraita answers: The repetition teaches that if the scroll was already erased and then the woman says: I will not drink, she is forced [me’arerin] to drink against her will. This is the statement of Rabbi Akiva.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״וְאַחַר יַשְׁקֶה״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״וְהִשְׁקָהּ״! אֶלָּא, לְאַחַר כׇּל מַעֲשִׂים כּוּלָּן הָאֲמוּרִין לְמַעְלָה. מַגִּיד שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְעַכְּבִין בָּהּ: עַד שֶׁלֹּא קָרַב הַקּוֹמֶץ, וְעַד שֶׁלֹּא נִמְחֲקָה מְגִילָּה, וְעַד שֶׁלֹּא תְּקַבֵּל עָלֶיהָ שְׁבוּעָה.
Rabbi Shimon says: What is the meaning when the verse states: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26)? But isn’t it already stated previously: “And he shall make the woman drink” (Numbers 5:24)? Rather, this verse indicates that the sota is given the bitter water to drink only after all the actions that are stated above are performed, i.e., erasing the scroll, sacrificing the meal-offering, and administering the oath. Therefore, this verse teaches that three matters preclude her from drinking: She does not drink until the handful is sacrificed, and until the scroll is erased, and until she accepts the oath upon herself.
עַד שֶׁלֹּא קָרַב הַקּוֹמֶץ. רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקָהּ.
The Gemara elaborates: She does not drink until the handful is sacrificed. Rabbi Shimon conforms to his line of reasoning stated earlier, as he says that the priest sacrifices her meal-offering and afterward forces her to drink.
עַד שֶׁלֹּא נִמְחֲקָה מְגִילָּה. אֶלָּא מַאי מַשְׁקֶה לַהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: לֹא נִצְרְכָה לְשֶׁרִישּׁוּמוֹ נִיכָּר.
The Gemara questions the second condition: She does not drink until the scroll is erased. Why does the baraita need to state this? But what could he give her to drink if the scroll was not yet erased into the water? Rav Ashi says: No, this halakha is necessary for an instance where the scroll was erased, but the impression of the ink is still discernible on the parchment. The woman does not drink until the scroll is totally erased.
עַד שֶׁלֹּא תְּקַבֵּל עָלֶיהָ שְׁבוּעָה. מִישְׁתָּא הוּא דְּלָא שָׁתְיָא, הָא מִיכְתָּב כָּתְבִי לַהּ, וְהָאָמַר רָבָא: מְגִילַּת סוֹטָה שֶׁכְּתָבָהּ קוֹדֶם שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיהָ שְׁבוּעָה — לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם! כְּדִי נַסְבַהּ.
The Gemara discusses the third condition: She does not drink until she accepts the oath upon herself. One might infer from this statement that it is only that she does not drink before she accepts the oath; however, the scroll is written for her before she accepts the oath. But didn’t Rava say: With regard to a scroll of a sota that was written before she accepted the oath upon herself, whoever wrote it did nothing, and the scroll is rendered invalid. The Gemara responds: This was cited for no reason, as in fact the scroll is not even written before she accepts the oath upon herself, and nothing should be inferred.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבִי: ״וְהִשְׁקָה״ קַמָּא, ״וְאַחַר יַשְׁקֶה״, ״וְהִשְׁקָהּ״ בָּתְרָא.
The Gemara asks: With regard to what do the Rabbis and Rabbi Shimon disagree in the mishna? The Gemara answers: Three verses are written which pertain to drinking the bitter water: The first occurrence of the term is in the verse: “And he shall make the woman drink” (Numbers 5:24); the second: “And afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26); and the last occurrence of the term is in the verse: “And he shall make her drink” (Numbers 5:27).
רַבָּנַן סָבְרִי: ״וְהִשְׁקָה״ קַמָּא — לְגוּפוֹ, שֶׁמַּשְׁקֶה וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ. ״וְאַחַר יַשְׁקֶה״ — מִיבְּעֵי לֵיהּ לְשֶׁרִישּׁוּמוֹ נִיכָּר. ״וְהִשְׁקָהּ״ בָּתְרָא — שֶׁאִם נִמְחֲקָה מְגִילָּה וְאוֹמֶרֶת ״אֵינִי שׁוֹתָה״, מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ בְּעַל כׇּרְחָהּ.
The Rabbis hold that the first occurrence of the term: “And he shall make the woman drink,” is written to teach the halakha itself, i.e., that the priest first forces her to drink and afterward sacrifices her meal-offering. The second instance: “And afterward he shall make the woman drink,” is necessary to teach that as long as the impression of the writing is still discernible, the sota is not given the bitter water to drink. The third verse, the last occurrence of the term: “And he shall make her drink,” teaches that if the scroll was erased and then the woman says: I will not drink, she is forced to drink against her will.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: ״וְאַחַר יַשְׁקֶה״ — לְגוּפוֹ, שֶׁמַּקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקָהּ. ״וְהִשְׁקָה״ קַמָּא — שֶׁאִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ כְּשֵׁרָה. ״וְהִשְׁקָהּ״ בָּתְרָא — שֶׁאִם נִמְחֲקָה מְגִילָּה וְאָמְרָה ״אֵינִי שׁוֹתָה״, מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כׇּרְחָהּ.
And Rabbi Shimon holds that the second verse: “And afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26), is written to teach the halakha itself, i.e., that the priest first sacrifices her meal-offering and afterward forces her to drink. The first occurrence of the term: “And he shall make the woman drink,” teaches that if he forced her to drink and only afterward sacrificed her meal-offering, the offering is nevertheless valid. The last occurrence of the term: “And he shall make her drink,” teaches that if the scroll was erased and then she said: I will not drink, she is forced to drink against her will.
וְרַבָּנַן — בְּדִיעֲבַד לָא פָּתַח קְרָא.
The Gemara explains the Rabbis’ opinion: And the Rabbis would respond to Rabbi Shimon that the verse does not begin the discussion with a halakha that is applicable only after the fact, and therefore the initial mention of the drinking is referring to the proper time for the ritual.
וְסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא מַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כׇּרְחָהּ? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כַּלְבּוֹס שֶׁל בַּרְזֶל מְטִילִין לְתוֹךְ פִּיהָ, שֶׁאִם נִמְחֲקָה מְגִילָּה וְאָמְרָה ״אֵינִי שׁוֹתָה״ — מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כׇּרְחָהּ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּלוּם אָנוּ צְרִיכִין אֶלָּא לְבוֹדְקָהּ, וַהֲלֹא בְּדוּקָה וְעוֹמֶדֶת! אֶלָּא: עַד שֶׁלֹּא קָרַב הַקּוֹמֶץ — יְכוֹלָה לַחֲזוֹר בָּהּ, מִשֶּׁקָּרַב הַקּוֹמֶץ — אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחֲזוֹר בָּהּ.
The Gemara asks: But does Rabbi Akiva in fact hold that the woman is forced to drink against her will? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta 2:3) that Rabbi Yehuda says: A hook [kelabus] made of iron is forcibly placed into her mouth, so that if the scroll was erased and she said: I will not drink, she is forced to drink against her will. Rabbi Akiva said: It is not necessary to force her to drink. Don’t we need to force her to drink the water only in order to evaluate her fidelity? And isn’t she established as having been evaluated when she refuses to drink, as she is essentially admitting her guilt? Rather, Rabbi Akiva’s statement should be understood as follows: Until the handful is sacrificed she can retract her decision to drink the bitter water; however, once the handful is sacrificed she cannot retract her decision to drink.
וְלִיטַעְמָיךְ, תִּיקְשֵׁי לָךְ הִיא גּוּפַהּ: מִשֶּׁקָּרַב הַקּוֹמֶץ אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחֲזוֹר בָּהּ? וַהֲלֹא בְּדוּקָה וְעוֹמֶדֶת!
The Gemara asks: But according to your reasoning in explanation of Rabbi Akiva’s statement, this explanation itself should pose a difficulty for you. Why can’t she retract her decision once the handful is sacrificed? And isn’t she established as having been evaluated when she refuses to drink?
לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּקָהָדְרָא בַּהּ מֵחֲמַת רְתִיתָא, וְהָא — דְּקָהָדְרָא בָּהּ מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא.
The Gemara answers: This is not difficult; this case, where she is forced to drink, is referring to a situation where she retracts her decision to drink due to fear, as her refusal is not viewed as an admission of guilt, and it is possible that if she drinks she will be found undefiled. And that case, where she does not drink, is referring to a situation where she retracts her decision in a state of good health. Since she does not appear to be afraid, her refusal is viewed as an admission of guilt.
וְהָכִי קָאָמַר: כׇּל מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא — כְּלָל כְּלָל לָא שָׁתְיָא. מֵחֲמַת רְתִיתָא עַד שֶׁלֹּא קָרַב הַקּוֹמֶץ, דְּאַכַּתִּי לָא אִמְּחוּק מְגִילָּה, אִי נָמֵי אִמְּחוּק מְגִילָּה, דְּשֶׁלֹּא כְּדִין עֲבוּד כֹּהֲנִים דְּמַחֲקִי — מָצְיָ[א] הָדְרָא בָּהּ. מִשֶּׁקָּרַב הַקּוֹמֶץ, דִּבְדִין עֲבוּד כֹּהֲנִים דְּמָחֲקִי — לָא מָצֵי הָדְרָא בָּהּ.
And this is what Rabbi Akiva is saying: In any case where she retracts her decision to drink in a state of good health, she does not drink at all. With regard to a sota who retracts her decision due to fear, if she retracts her decision before the handful is sacrificed, when the scroll has not yet been erased; or even if the scroll was already erased, since the priests acted incorrectly when they erased it beforehand; she can retract her decision. Once the handful is sacrificed, in which case the priests acted correctly when they erased the scroll, she cannot retract her decision, and she is forced to drink against her will.
לעקוב 
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
רבקה דרשן
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
אלירז בלאו
מעלה מכמש, ישראל
אחי, שלומד דף יומי ממסכת ברכות, חיפש חברותא ללימוד מסכת ראש השנה והציע לי. החברותא היתה מאתגרת טכנית ורוב הזמן נעשתה דרך הטלפון, כך שבסיום המסכת נפרדו דרכינו. אחי חזר ללמוד לבד, אבל אני כבר נכבשתי בקסם הגמרא ושכנעתי את האיש שלי להצטרף אלי למסכת ביצה. מאז המשכנו הלאה, ועכשיו אנחנו מתרגשים לקראתו של סדר נשים!
שולמית סבן
נוקדים, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
קרן רוזנברג
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
שבות בראלי
עתניאל, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
בקי גולדשטיין
Elazar gush etzion, Israel
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
שרה פוּקס
כפר אדומים, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
אביגיל כריסי
ראש העין, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
רות עגיב
עלי זהב – לשם, ישראל
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
רננה הלמן
עתניאל, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
דניאלה ברוכים
רעננה, ישראל
שמעתי על הסיום הענק של הדף היומי ע”י נשים בבנייני האומה. רציתי גם.
החלטתי להצטרף. התחלתי ושיכנעתי את בעלי ועוד שתי חברות להצטרף. עכשיו יש לי לימוד משותף איתו בשבת ומפגש חודשי איתן בנושא (והתכתבויות תדירות על דברים מיוחדים שקראנו). הצטרפנו לקבוצות שונות בווטסאפ. אנחנו ממש נהנות. אני שומעת את השיעור מידי יום (בד”כ מהרב יוני גוטמן) וקוראת ומצטרפת לסיומים של הדרן. גם מקפידה על דף משלהן (ונהנית מאד).
ליאת סיטרון
אפרת, ישראל
"
גם אני התחלתי בסבב הנוכחי וב””ה הצלחתי לסיים את רוב המסכתות . בזכות הרבנית מישל משתדלת לפתוח את היום בשיעור הזום בשעה 6:20 .הלימוד הפך להיות חלק משמעותי בחיי ויש ימים בהם אני מצליחה לחזור על הדף עם מלמדים נוספים ששיעוריהם נמצאים במרשתת. שמחה להיות חלק מקהילת לומדות ברחבי העולם. ובמיוחד לשמש דוגמה לנכדותיי שאי””ה יגדלו לדור שלימוד תורה לנשים יהיה משהו שבשגרה. "
רונית שביט
נתניה, ישראל
סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.
קרן פוגל
רתמים, ישראל
הייתי לפני שנתיים בסיום הדרן נשים בבנייני האומה והחלטתי להתחיל. אפילו רק כמה דפים, אולי רק פרק, אולי רק מסכת… בינתיים סיימתי רבע שס ותכף את כל סדר מועד בה.
הסביבה תומכת ומפרגנת. אני בת יחידה עם ארבעה אחים שכולם לומדים דף יומי. מדי פעם אנחנו עושים סיומים יחד באירועים משפחתיים. ממש מרגש. מסכת שבת סיימנו כולנו יחד עם אבא שלנו!
אני שומעת כל יום פודקאסט בהליכה או בנסיעה ואחכ לומדת את הגמרא.
עדנה גרוס
מרכז שפירא, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
עדן ישורון
מזכרת בתיה, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
שרה פוּקס
כפר אדומים, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי הצטברו אצלי תחושות שאני לא מבינה מספיק מהי ההלכה אותה אני מקיימת בכל יום. כמו כן, כאמא לבנות רציתי לתת להן מודל נשי של לימוד תורה
שתי הסיבות האלו הובילו אותי להתחיל ללמוד. נתקלתי בתגובות מפרגנות וסקרניות איך אישה לומדת גמרא..
כמו שרואים בתמונה אני ממשיכה ללמוד גם היום ואפילו במחלקת יולדות אחרי לידת ביתי השלישית.
נועה שילה
רבבה, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
אלנה ארנבורג
נשר, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
חנה שחם-רוזבי (ד”ר)
קרית גת, ישראל
סוטה יט
דִּכְתִיב: ״זֹאת״. בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּהָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה, דִּכְתִיב: ״תּוֹרַת״.
as it is written: “This is the law of jealousy.” The word “this” is a restricting term and excludes that possibility. With regard to two different husbands and two different paramours, where her first husband suspected her with regard to one paramour during her first marriage and the second husband suspected her with regard to a different man during the second marriage, everyone agrees that the woman drinks and repeats, as it is written: “This is the law of jealousy,” in all cases of jealousy.
כִּי פְּלִיגִי בְּאִישׁ אֶחָד וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין, בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים וּבוֹעֵל אֶחָד.
They disagree when there is one husband and two paramours, i.e., where one husband warned her with regard to a second paramour after she survived her first ordeal. They also disagree in a case of two husbands and one paramour, i.e., if her second husband accused her with regard to the same paramour on account of whom she was compelled to drink by her first husband.
תַּנָּא קַמָּא סָבַר: ״תּוֹרַת״ — לְרַבּוֹיֵי כּוּלְּהִי, ״זֹאת״ — לְמַעוֹטֵי אִישׁ אֶחָד וּבוֹעֵל אֶחָד.
The opinions are justified as follows: The first tanna holds that the phrase “the law of jealousy” serves to include all of these cases. In almost all cases the woman drinks and repeats. The word “this” serves to exclude only the case of one husband and one paramour, in which she does not drink and repeat.
וְרַבָּנַן בָּתְרָאֵי סָבְרִי: ״זֹאת״ — לְמַעוֹטֵי כּוּלְּהִי, ״תּוֹרַת״ — לְרַבּוֹיֵי שְׁנֵי אֲנָשִׁים וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין.
And the Rabbis mentioned later in the baraita hold that the word “this” serves to exclude all of these cases. The woman almost never drinks and repeats. The phrase “the law of jealousy” serves to include only the case of two husbands and two paramours, in which she does drink and repeat.
וְרַבִּי יְהוּדָה: ״זֹאת״ — לְמַעוֹטֵי תַּרְתֵּי, ״תּוֹרַת״ — לְרַבּוֹת תַּרְתֵּי. ״זֹאת״ לְמַעוֹטֵי תַּרְתֵּי — אִישׁ אֶחָד וּבוֹעֵל אֶחָד, אִישׁ אֶחָד וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין, ״תּוֹרַת״ — לְרַבּוֹיֵי תַּרְתֵּי, שְׁנֵי אֲנָשִׁים וּבוֹעֵל אֶחָד, שְׁנֵי אֲנָשִׁים וּשְׁנֵי בּוֹעֲלִין.
And Rabbi Yehuda holds: The word “this” serves to exclude two of the cases, and the phrase “the law of jealousy” serves to include two. The word “this” serves to exclude the two cases of one husband and one paramour and one husband and two paramours. In neither of these cases does the woman drink and repeat. The phrase “the law of jealousy” serves to include two cases, i.e., two husbands and one paramour, and all the more so two husbands and two paramours. In both of these cases, the woman must drink and repeat.
הֲדַרַן עֲלָךְ הָיָה מֵבִיא
הָיָה נוֹטֵל אֶת מִנְחָתָהּ מִתּוֹךְ כְּפִיפָה מִצְרִית, וְנוֹתְנָהּ לְתוֹךְ כְּלִי שָׁרֵת, וְנוֹתְנָהּ עַל יָדָהּ, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ מִתַּחְתֶּיהָ וּמְנִיפָהּ. הֵנִיף וְהִגִּישׁ, קָמַץ וְהִקְטִיר, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.
MISHNA: He would take her meal-offering out of the Egyptian wicker basket made of palm leaves in which it was lying and would put it into a service vessel and then place it on her hand. And the priest would then place his hand underneath hers and wave it together with her. The priest waved it and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful; and the remainder was eaten by the priests.
הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַשְׁקָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם״. אִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ — כְּשֵׁרָה.
The priest would force the woman to drink the bitter water of a sota, and afterward he would sacrifice her meal-offering. Rabbi Shimon says: The priest would sacrifice her meal-offering and afterward he would force her to drink, as it is stated: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26). But Rabbi Shimon concedes that if the priest first forced her to drink and afterward sacrificed her meal-offering, it is still valid.
גְּמָ׳ אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר לְרַבִּי יֹאשִׁיָּה דְּדָרֵיהּ: לָא תֵּיתֵב אַכַּרְעָךְ עַד דִּמְפָרְשַׁתְּ לָהּ לְהָא מִילְּתָא: מִנַּיִן לְמִנְחַת סוֹטָה שֶׁטְּעוּנָה תְּנוּפָה? מְנָא לַן?! ״וְהֵנִיף״ כְּתִיב בַּהּ! בִּבְעָלִים, מְנָלַן?
GEMARA: Rabbi Elazar said to Rabbi Yoshiya of his generation, i.e., his contemporary: You shall not sit on your feet until you explain this matter to me: From where is it derived that the meal-offering of a sota requires waving? The Gemara expresses surprise at the question: From where do we derive this? It is explicitly written with regard to the meal-offering of a sota: “And the priest shall take the meal-offering of jealousy out of the woman’s hand, and shall wave the meal-offering before the Lord, and bring it unto the altar” (Numbers 5:25). Rather, the question is as follows: From where do we derive that the waving is performed by the owner, i.e., the woman, and not only by the priest?
אָתְיָא ״יָד״ ״יָד״ מִשְּׁלָמִים. כְּתִיב הָכָא: ״וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה״, וּכְתִיב הָתָם: ״יָדָיו תְּבִיאֶינָה״.
Rabbi Yoshiya answered: This is derived by means of a verbal analogy between the term “hand” written here and “hand” from the peace-offering: It is written here, with regard to the meal-offering of a sota: “And the priest shall take the meal-offering of jealousy out of the woman’s hand” (Numbers 5:25), and it is written there, with regard to the peace-offering: “He that offers his peace-offerings unto the Lord…His own hands shall bring the offerings…that the breast may be waved before the Lord” (Leviticus 7:29–30).
מָה כָּאן כֹּהֵן — אַף לְהַלָּן כֹּהֵן, וּמָה לְהַלָּן בְּעָלִים — אַף כָּאן בְּעָלִים. הָא כֵּיצַד? מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחַת יְדֵי הַבְּעָלִים וּמֵנִיף.
Just as here, in the case of the sota, the priest waves the offering, so too there, in the case of the peace-offering, the priest waves the offering. And just as there, in the case of the peace-offering, the owner waves the offering, so too here, in the case of the sota, the owner waves the offering. How is this accomplished? The priest places his hand beneath the hands of the owner and then waves the offering with the owner.
הֵנִיף וְהִגִּישׁ קָמַץ וְכוּ׳. הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ. הָא אַקְרְבַהּ!
§ The mishna states: The priest waved it and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful. Yet the continuation of the mishna states: The priest would force the woman to drink, and afterward he would sacrifice her meal-offering. The Gemara asks: Didn’t the mishna state in the previous phrase that the offering was already sacrificed?
הָכִי קָאָמַר: סֵדֶר מְנָחוֹת כֵּיצַד? הֵנִיף וְהִגִּישׁ, קָמַץ וְהִקְטִיר, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים.
The Gemara answers: This is what the mishna is saying: What was the sacrificial order of meal-offerings in general? The priest waved the meal-offering and brought it near to the southwest corner of the altar, removed a handful from it, and burned the handful, and the remainder was eaten by the priests.
וּבְהַשְׁקָאָה גּוּפַהּ פְּלִיגִי רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן. דְּרַבָּנַן סָבְרִי: מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַחַר יַשְׁקֶה״.
And as for the correct order for sacrificing the meal-offering of the sota and forcing her to drink, this itself is a matter about which Rabbi Shimon and the Rabbis disagree, as the Rabbis hold that the priest would force the woman to drink and afterward he would sacrifice her meal-offering; and Rabbi Shimon holds that the priest would sacrifice her meal-offering and afterward he would force her to drink, as it is stated: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26).
וְאִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ — כְּשֵׁרָה.
§ The mishna states: But Rabbi Shimon concedes that if the priest first forced her to drink and afterward sacrificed her meal-offering, the offering is still valid.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְהִשְׁקָה״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״וְהִשְׁקָהּ״! שֶׁאִם נִמְחֲקָה מְגִילָּה וְאוֹמֶרֶת ״אֵינִי שׁוֹתָה״ — מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כׇּרְחָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
The Sages taught: What is the meaning when the verse states after the sacrifice of the meal-offering: “And he shall make her drink the water” (Numbers 5:27)? But isn’t it already stated: “And he shall make the woman drink the water of bitterness that causes the curse” (Numbers 5:24)? The baraita answers: The repetition teaches that if the scroll was already erased and then the woman says: I will not drink, she is forced [me’arerin] to drink against her will. This is the statement of Rabbi Akiva.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״וְאַחַר יַשְׁקֶה״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר ״וְהִשְׁקָהּ״! אֶלָּא, לְאַחַר כׇּל מַעֲשִׂים כּוּלָּן הָאֲמוּרִין לְמַעְלָה. מַגִּיד שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְעַכְּבִין בָּהּ: עַד שֶׁלֹּא קָרַב הַקּוֹמֶץ, וְעַד שֶׁלֹּא נִמְחֲקָה מְגִילָּה, וְעַד שֶׁלֹּא תְּקַבֵּל עָלֶיהָ שְׁבוּעָה.
Rabbi Shimon says: What is the meaning when the verse states: “And the priest shall take a handful of the meal-offering, as the memorial part of it, and burn it upon the altar, and afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26)? But isn’t it already stated previously: “And he shall make the woman drink” (Numbers 5:24)? Rather, this verse indicates that the sota is given the bitter water to drink only after all the actions that are stated above are performed, i.e., erasing the scroll, sacrificing the meal-offering, and administering the oath. Therefore, this verse teaches that three matters preclude her from drinking: She does not drink until the handful is sacrificed, and until the scroll is erased, and until she accepts the oath upon herself.
עַד שֶׁלֹּא קָרַב הַקּוֹמֶץ. רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר: מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקָהּ.
The Gemara elaborates: She does not drink until the handful is sacrificed. Rabbi Shimon conforms to his line of reasoning stated earlier, as he says that the priest sacrifices her meal-offering and afterward forces her to drink.
עַד שֶׁלֹּא נִמְחֲקָה מְגִילָּה. אֶלָּא מַאי מַשְׁקֶה לַהּ? אָמַר רַב אָשֵׁי: לֹא נִצְרְכָה לְשֶׁרִישּׁוּמוֹ נִיכָּר.
The Gemara questions the second condition: She does not drink until the scroll is erased. Why does the baraita need to state this? But what could he give her to drink if the scroll was not yet erased into the water? Rav Ashi says: No, this halakha is necessary for an instance where the scroll was erased, but the impression of the ink is still discernible on the parchment. The woman does not drink until the scroll is totally erased.
עַד שֶׁלֹּא תְּקַבֵּל עָלֶיהָ שְׁבוּעָה. מִישְׁתָּא הוּא דְּלָא שָׁתְיָא, הָא מִיכְתָּב כָּתְבִי לַהּ, וְהָאָמַר רָבָא: מְגִילַּת סוֹטָה שֶׁכְּתָבָהּ קוֹדֶם שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיהָ שְׁבוּעָה — לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם! כְּדִי נַסְבַהּ.
The Gemara discusses the third condition: She does not drink until she accepts the oath upon herself. One might infer from this statement that it is only that she does not drink before she accepts the oath; however, the scroll is written for her before she accepts the oath. But didn’t Rava say: With regard to a scroll of a sota that was written before she accepted the oath upon herself, whoever wrote it did nothing, and the scroll is rendered invalid. The Gemara responds: This was cited for no reason, as in fact the scroll is not even written before she accepts the oath upon herself, and nothing should be inferred.
בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבִי: ״וְהִשְׁקָה״ קַמָּא, ״וְאַחַר יַשְׁקֶה״, ״וְהִשְׁקָהּ״ בָּתְרָא.
The Gemara asks: With regard to what do the Rabbis and Rabbi Shimon disagree in the mishna? The Gemara answers: Three verses are written which pertain to drinking the bitter water: The first occurrence of the term is in the verse: “And he shall make the woman drink” (Numbers 5:24); the second: “And afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26); and the last occurrence of the term is in the verse: “And he shall make her drink” (Numbers 5:27).
רַבָּנַן סָבְרִי: ״וְהִשְׁקָה״ קַמָּא — לְגוּפוֹ, שֶׁמַּשְׁקֶה וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ. ״וְאַחַר יַשְׁקֶה״ — מִיבְּעֵי לֵיהּ לְשֶׁרִישּׁוּמוֹ נִיכָּר. ״וְהִשְׁקָהּ״ בָּתְרָא — שֶׁאִם נִמְחֲקָה מְגִילָּה וְאוֹמֶרֶת ״אֵינִי שׁוֹתָה״, מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקֶה אוֹתָהּ בְּעַל כׇּרְחָהּ.
The Rabbis hold that the first occurrence of the term: “And he shall make the woman drink,” is written to teach the halakha itself, i.e., that the priest first forces her to drink and afterward sacrifices her meal-offering. The second instance: “And afterward he shall make the woman drink,” is necessary to teach that as long as the impression of the writing is still discernible, the sota is not given the bitter water to drink. The third verse, the last occurrence of the term: “And he shall make her drink,” teaches that if the scroll was erased and then the woman says: I will not drink, she is forced to drink against her will.
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר: ״וְאַחַר יַשְׁקֶה״ — לְגוּפוֹ, שֶׁמַּקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ מַשְׁקָהּ. ״וְהִשְׁקָה״ קַמָּא — שֶׁאִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ כְּשֵׁרָה. ״וְהִשְׁקָהּ״ בָּתְרָא — שֶׁאִם נִמְחֲקָה מְגִילָּה וְאָמְרָה ״אֵינִי שׁוֹתָה״, מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כׇּרְחָהּ.
And Rabbi Shimon holds that the second verse: “And afterward he shall make the woman drink the water” (Numbers 5:26), is written to teach the halakha itself, i.e., that the priest first sacrifices her meal-offering and afterward forces her to drink. The first occurrence of the term: “And he shall make the woman drink,” teaches that if he forced her to drink and only afterward sacrificed her meal-offering, the offering is nevertheless valid. The last occurrence of the term: “And he shall make her drink,” teaches that if the scroll was erased and then she said: I will not drink, she is forced to drink against her will.
וְרַבָּנַן — בְּדִיעֲבַד לָא פָּתַח קְרָא.
The Gemara explains the Rabbis’ opinion: And the Rabbis would respond to Rabbi Shimon that the verse does not begin the discussion with a halakha that is applicable only after the fact, and therefore the initial mention of the drinking is referring to the proper time for the ritual.
וְסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא מַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כׇּרְחָהּ? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כַּלְבּוֹס שֶׁל בַּרְזֶל מְטִילִין לְתוֹךְ פִּיהָ, שֶׁאִם נִמְחֲקָה מְגִילָּה וְאָמְרָה ״אֵינִי שׁוֹתָה״ — מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כׇּרְחָהּ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּלוּם אָנוּ צְרִיכִין אֶלָּא לְבוֹדְקָהּ, וַהֲלֹא בְּדוּקָה וְעוֹמֶדֶת! אֶלָּא: עַד שֶׁלֹּא קָרַב הַקּוֹמֶץ — יְכוֹלָה לַחֲזוֹר בָּהּ, מִשֶּׁקָּרַב הַקּוֹמֶץ — אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחֲזוֹר בָּהּ.
The Gemara asks: But does Rabbi Akiva in fact hold that the woman is forced to drink against her will? But isn’t it taught in a baraita (Tosefta 2:3) that Rabbi Yehuda says: A hook [kelabus] made of iron is forcibly placed into her mouth, so that if the scroll was erased and she said: I will not drink, she is forced to drink against her will. Rabbi Akiva said: It is not necessary to force her to drink. Don’t we need to force her to drink the water only in order to evaluate her fidelity? And isn’t she established as having been evaluated when she refuses to drink, as she is essentially admitting her guilt? Rather, Rabbi Akiva’s statement should be understood as follows: Until the handful is sacrificed she can retract her decision to drink the bitter water; however, once the handful is sacrificed she cannot retract her decision to drink.
וְלִיטַעְמָיךְ, תִּיקְשֵׁי לָךְ הִיא גּוּפַהּ: מִשֶּׁקָּרַב הַקּוֹמֶץ אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחֲזוֹר בָּהּ? וַהֲלֹא בְּדוּקָה וְעוֹמֶדֶת!
The Gemara asks: But according to your reasoning in explanation of Rabbi Akiva’s statement, this explanation itself should pose a difficulty for you. Why can’t she retract her decision once the handful is sacrificed? And isn’t she established as having been evaluated when she refuses to drink?
לָא קַשְׁיָא: הָא — דְּקָהָדְרָא בַּהּ מֵחֲמַת רְתִיתָא, וְהָא — דְּקָהָדְרָא בָּהּ מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא.
The Gemara answers: This is not difficult; this case, where she is forced to drink, is referring to a situation where she retracts her decision to drink due to fear, as her refusal is not viewed as an admission of guilt, and it is possible that if she drinks she will be found undefiled. And that case, where she does not drink, is referring to a situation where she retracts her decision in a state of good health. Since she does not appear to be afraid, her refusal is viewed as an admission of guilt.
וְהָכִי קָאָמַר: כׇּל מֵחֲמַת בְּרִיּוּתָא — כְּלָל כְּלָל לָא שָׁתְיָא. מֵחֲמַת רְתִיתָא עַד שֶׁלֹּא קָרַב הַקּוֹמֶץ, דְּאַכַּתִּי לָא אִמְּחוּק מְגִילָּה, אִי נָמֵי אִמְּחוּק מְגִילָּה, דְּשֶׁלֹּא כְּדִין עֲבוּד כֹּהֲנִים דְּמַחֲקִי — מָצְיָ[א] הָדְרָא בָּהּ. מִשֶּׁקָּרַב הַקּוֹמֶץ, דִּבְדִין עֲבוּד כֹּהֲנִים דְּמָחֲקִי — לָא מָצֵי הָדְרָא בָּהּ.
And this is what Rabbi Akiva is saying: In any case where she retracts her decision to drink in a state of good health, she does not drink at all. With regard to a sota who retracts her decision due to fear, if she retracts her decision before the handful is sacrificed, when the scroll has not yet been erased; or even if the scroll was already erased, since the priests acted incorrectly when they erased it beforehand; she can retract her decision. Once the handful is sacrificed, in which case the priests acted correctly when they erased the scroll, she cannot retract her decision, and she is forced to drink against her will.
לעקוב
