אילו זכויות דוחים את מיתת הסוטה? ראשית, הם מציעים לימוד תורה, אבל זה נדחה כי נשים לא מצוות ללמוד תורה. אולם אם מדובר במצוות, אנו למדים מפסוק שמצוות נמשלות לנר, שהוא זמני, ולימוד תורה הוא כאור, שהוא קבוע. מכאן אפשר להבין שמצוות אינן מגינות עליה מעונש. שני הסברים מובאים כדי להסביר כיצד מצוות יכולות להגן מפני עונש, גם אם אינן חשובות כמו לימוד תורה. תשובה שלישית היא שנשים מקבלים שכר על התורה – לא על לימוד עצמן אלא על מתן אפשרות לבעליהן ולבניהן ללמוד. מובא פירוש אחר להסבר הפסוק "כי נר מצוה ותורה אור” – העבירות גוברות על זכויות מקיום מצוות אך לא על לימוד תורה. כאשר רבי אליעזר אומר שאסור לאדם ללמד את בתו תורה כי זה מלמד אותה תפלות, הגמרא מבינה שזה כאילו הוא מלמד אותה תפלות כי ברור שהתורה עצמה אינה תפלות. איזה פסוק יכול לשמש מקור לגישתו של רבי אליעזר וכיצד בן עזאי מבין את הפסוק אם הוא חולק על רבי אליעזר? במשנה אומר רבי יהושע שנשים מעדיפות קב ותפלות מתשעה קבים ופרישות. כיצד מסבירה הגמרא את דבריו? הוא גם אמר שיש ארבעה אנשים שגורמים לחורבן העולם – ביניהם, חסיד שוטה ורשע ערום. חסיד שוטה מוגדר כמי שרואה אשה טובעת בים ולא יצילוה כי לא רוצה להסתכל בה. שבעה הסברים שונים מובאים כדי להגדיר מהו רשע ערום.
רוצה להקדיש לימוד?
סוטה כא
הֵן תֶּהֱוֵי אַרְכָא לִשְׁלֵוְתָךְ״, וּכְתִיב: ״כֹּלָּא מְטָא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא״, וּכְתִיב: ״לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂר״!
and then there shall be an extension to your tranquility” (Daniel 4:24). And it is written: “All this came upon King Nebuchadnezzar” (Daniel 4:25), and it is written in the following verse that this occurred: “At the end of twelve months” (Daniel 4:26). None of the opinions in the baraita are in accordance with the mishna’s statement that merit can delay punishment for up to three years.
לְעוֹלָם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְאַשְׁכַּח קְרָא דְּאָמַר וְתָנֵי, דִּכְתִיב: ״כֹּה אָמַר ה׳ עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם״,
The Gemara answers: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who states that merit delays punishment for one year, and he found a verse which states and repeats the possibility that punishment can be delayed, indicating that merit can delay punishment up to three times, as it is written: “Thus says the Lord: For three transgressions of Edom, yes, but for four, I will not reverse it” (Amos 1:11). Punishment can therefore be delayed for three consecutive periods of one year.
וּמַאי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר? דִּלְמָא שָׁאנֵי גּוֹיִם, דְּלָא מִפְּקִיד דִּינָא עֲלַיְיהוּ.
The Gemara asks: And what does Rabbi Yishmael mean by stating: Although there is no explicit proof for the concept of merit delaying punishment for twelve months, there is an allusion to the concept? The verses he cites state explicitly that punishment can be delayed for twelve months. The Gemara answers: The proof is not explicit, as perhaps gentiles are different, as swift judgment is not administered upon them as readily as it is upon the Jewish people, with whom God is more precise in executing judgment.
וְיֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים כּוּ׳. זְכוּת דְּמַאי? אִילֵּימָא זְכוּת דְּתוֹרָה — הָא אֵינָהּ מְצֻווָה וְעוֹשָׂה הִיא! אֶלָּא זְכוּת דְּמִצְוָה.
§ The mishna states: And there is a merit that delays punishment for three years. The Gemara asks: Which merit can delay the punishment of a sota? If we say it is the merit of the Torah that she has studied; but a woman who studies Torah is one who is not commanded to do so and performs a mitzva, whose reward is less than that of one who is obligated? Therefore, it would be insufficient to suspend her punishment. Rather, perhaps it is the merit of a mitzva that she performed.
זְכוּת דְּמִצְוָה מִי מַגְּנָא כּוּלֵּי הַאי? וְהָתַנְיָא: אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי מְנַחֵם בַּר יוֹסֵי: ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״, תָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר, וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר. אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר, לוֹמַר לָךְ: מָה נֵר אֵינָהּ מְגִינָּה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה — אַף מִצְוָה אֵינָהּ מְגִינָּה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה.
The Gemara asks: Does the merit of a mitzva protect one so much as to delay her punishment? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Menaḥem bar Yosei interpreted this verse homiletically: “For the mitzva is a lamp and the Torah is light” (Proverbs 6:23). The verse associates the mitzva with a lamp and the Torah with the light of the sun. The mitzva is associated with a lamp in order to say to you: Just as a lamp does not protect one by its light extensively but only temporarily, while the lamp is in one’s hand, so too, a mitzva protects one only temporarily, i.e., while one is performing the mitzva.
וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר, לוֹמַר לָךְ: מָה אוֹר מֵגֵין לָעוֹלָם, אַף תּוֹרָה מְגִינָּה לָעוֹלָם. וְאוֹמֵר: ״בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתְךָ וְגוֹ׳״. ״בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתְךָ״ — זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה. ״בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ״ — זוֹ מִיתָה. ״וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ״ — לֶעָתִיד לָבֹא.
And the Torah is associated with light in order to say to you: Just as the light of the sun protects one forever, so too, the Torah one studies protects one forever; and it states in the previous verse with regard to the Torah: “When you walk, it shall lead you; when you lie down, it shall watch over you; and when you awake, it shall talk with you” (Proverbs 6:22). The Gemara explains: “When you walk, it shall lead you”; this is referring to when one is in this world. “When you lie down, it shall watch over you”; this is referring to the time of death, when one lies in his grave. “And when you awake, it shall talk with you”; this is referring to the time to come after the resurrection of the dead. The Torah that one studies protects and guides him both in this world and in the next world.
מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵילָה, וּמִתְיָירֵא מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמִן הַבַּרְקָנִים, וּמֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִין, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ.
This can be illustrated by a parable, as it is comparable to a man who is walking in the blackness of night and the darkness, and he is afraid of the thorns, and of the pits, and of the thistles, which he cannot see due to the darkness. And he is also afraid of the wild animals and of the bandits that lurk at night, and he does not know which way he is walking.
נִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוּר — נִיצַּל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמִן הַבַּרְקָנִים, וַעֲדַיִין מִתְיָירֵא מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּיסְטִין, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר — נִיצַּל מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּיסְטִין, וַעֲדַיִין אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים — נִיצַּל מִכּוּלָּם.
If a torch of fire comes his way, which is analogous to a mitzva, he is safe from the thorns and from the pits and from the thistles, but he is still afraid of the wild animals and of the bandits, and still does not know which way he is walking. Once the light of dawn rises, which is analogous to Torah study, he is safe from the wild animals and from the bandits, which no longer roam the roads, but he still does not know which way he is walking. If he arrives at a crossroads and recognizes the way, he is saved from all of them.
דָּבָר אַחֵר: עֲבֵירָה מְכַבָּה מִצְוָה, וְאֵין עֲבֵירָה מְכַבָּה תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה״.
Alternatively, the verse associates the mitzva with a lamp and the Torah with the light of the sun in order to teach that a transgression extinguishes the merit of a mitzva one performed, but a transgression does not extinguish the merit of the Torah one studied, as it is stated: “Many waters cannot extinguish the love, neither can the floods drown it” (Song of Songs 8:7). The Torah is compared to love several times in the Song of Songs. One can conclude from the baraita that the merit of performing a mitzva is insufficient to suspend punishment.
אָמַר רַב יוֹסֵף: מִצְוָה, בְּעִידָּנָא דְּעָסֵיק בָּהּ — מַגְּנָא וּמַצְּלָא, בְּעִידָּנָא דְּלָא עָסֵיק בָּהּ — אַגּוֹנֵי מַגְּנָא, אַצּוֹלֵי לָא מַצְּלָא. תּוֹרָה, בֵּין בְּעִידָּנָא דְּעָסֵיק בָּהּ וּבֵין בְּעִידָּנָא דְּלָא עָסֵיק בָּהּ — מַגְּנָא וּמַצְּלָא.
Rav Yosef said that with regard to a mitzva, at the time when one is engaged in its performance it protects one from misfortune and saves one from the evil inclination; at the time when one is not engaged in its performance, it protects one from misfortune but it does not save one from the evil inclination. With regard to Torah study, both at the time when one is engaged in it and at the time when one is not engaged in it, it protects one from misfortune and saves one from the evil inclination. Therefore, the merit of the woman’s mitzvot does protect her from misfortune and delay her punishment.
מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה: אֶלָּא מֵעַתָּה, דּוֹאֵג וַאֲחִיתוֹפֶל מִי לָא עָסְקִי בְּתוֹרָה? אַמַּאי לָא הֵגֵינָּה עֲלַיְיהוּ? אֶלָּא אָמַר רָבָא: תּוֹרָה בְּעִידָּנָא דְּעָסֵיק בָּהּ — מַגְּנָא וּמַצְּלָא, בְּעִידָּנָא דְּלָא עָסֵיק בָּהּ — אַגּוֹנֵי מַגְּנָא, אַצּוֹלֵי לָא מַצְּלָא. מִצְוָה, בֵּין בְּעִידָּנָא דְּעָסֵיק בָּהּ בֵּין בְּעִידָּנָא דְּלָא עָסֵיק בָּהּ — אַגּוֹנֵי מַגְּנָא, אַצּוֹלֵי לָא מַצְּלָא.
Rabba objects to this explanation: If that is so, then with regard to Doeg (see I Samuel, chapters 21–22) and Ahithophel (see II Samuel, chapter 16), who were both wise scholars despite their wickedness, did they not engage in the study of Torah? Why did it not protect them from sinning? Rather, Rava said: With regard to Torah study, at the time when one is engaged in it, it protects and saves; at the time when one is not engaged in it, it protects one from misfortune but it does not save one from the evil inclination. With regard to a mitzva, both at the time when one is engaged in its performance and at the time when one is not engaged in its performance, it protects one from misfortune but it does not save one from the evil inclination.
רָבִינָא אָמַר: לְעוֹלָם זְכוּת תּוֹרָה, וּדְקָאָמְרַתְּ אֵינָהּ מְצֻווָה וְעוֹשָׂה נְהִי דִּפַּקּוֹדֵי לָא מִפַּקְּדָא, בְּאַגְרָא דְּמַקְרְיָן וּמַתְנְיָין בְּנַיְיהוּ וְנָטְרָן לְהוּ לְגַבְרַיְיהוּ עַד דְּאָתוּ מִבֵּי מִדְרְשָׁא, מִי לָא פָּלְגָאן בַּהֲדַיְיהוּ?
Ravina said: Actually, the merit that delays the punishment of the sota is the merit of Torah study, and with regard to that which you say, i.e., that she is not commanded to do so and performs a mitzva, the mishna is not referring to the merit of her own Torah study. Granted, she is not commanded to study Torah herself; however, in reward for causing their sons to read the Written Torah and to learn the Mishna, and for waiting for their husbands until they come home from the study hall, don’t they share the reward with their sons and husbands? Therefore, if the sota enabled her sons and husband to study Torah, the merit of their Torah study can protect her and delay her punishment.
מַאי פָּרָשַׁת דְּרָכִים? אָמַר רַב חִסְדָּא: זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹם מִיתָה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיִרְאַת חֵטְא. מָר זוּטְרָא אָמַר: זֶה תַּלְמִיד חָכָם דְּסָלְקָא לֵיהּ שְׁמַעְתָּתָא אַלִּיבָּא דְהִלְכְתָא.
With regard to the aforementioned parable, the Gemara asks: What is the meaning of the crossroads, which provide clarity? Rav Ḥisda says: This is referring to a Torah scholar and his day of death. Due to his continued commitment to the Torah, when the time comes for him to die, it is clear to him that he will go to the place of his eternal reward. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: This is a Torah scholar who has also acquired fear of sin, as his fear of sin guides him to the correct understanding of the Torah. Mar Zutra says: This is a Torah scholar who reaches conclusions from his discussion in accordance with the halakha, as that is an indication that he is following the right path.
דָּבָר אַחֵר: עֲבֵירָה מְכַבָּה מִצְוָה, וְאֵין עֲבֵירָה מְכַבָּה תּוֹרָה. אָמַר רַב יוֹסֵף: דַּרְשֵׁיהּ רַבִּי מְנַחֵם בַּר יוֹסֵי לְהַאי קְרָא כִּי סִינַי, וְאִילְמָלֵא דַּרְשׁוּהּ דּוֹאֵג וַאֲחִיתוֹפֶל הָכִי לָא רְדַפוּ בָּתַר דָּוִד, דִּכְתִיב: ״לֵאמֹר אֱלֹהִים עֲזָבוֹ וְגוֹ׳״.
The baraita states: Alternatively: A transgression extinguishes the merit of a mitzva, but a transgression does not extinguish the merit of the Torah. Rav Yosef says: Rabbi Menaḥem bar Yosei interpreted this verse as it was given on Mount Sinai, and had Doeg and Ahithophel only interpreted it in this way they would not have pursued David, as it is written: “For my enemies speak concerning me…saying, God has forsaken him; pursue and take him, for there is none to deliver” (Psalms 71:10–11). Doeg and Ahithophel incorrectly thought that since David had sinned, his sins had extinguished his merits and God had forsaken him.
מַאי דְּרוּשׁ — ״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְגוֹ׳״, וְהֵן אֵינָן יוֹדְעִין שֶׁעֲבֵירָה מְכַבָּה מִצְוָה, וְאֵין עֲבֵירָה מְכַבָּה תּוֹרָה.
The Gemara asks: What verse did Doeg and Ahithophel interpret incorrectly, causing them to err? They interpreted this verse: “For the Lord your God walks in the midst of your camp…to give up your enemies before you…that He see no licentious matter in you, and turn away from you” (Deuteronomy 23:15), to indicate that God turns away from one who engaged in forbidden relations, and since David had sinned with Bathsheba God must have turned away from him. But they did not know that a transgression extinguishes the merit of a mitzva, but a transgression does not extinguish the merit of the Torah.
מַאי ״בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ״? אָמַר עוּלָּא: לָא כְּשִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה, וְלָא כְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּבֵי נְשִׂיאָה,
The Gemara interprets the continuation of the verse cited by the baraita with regard to Torah study: What is the meaning of: “Many waters cannot extinguish the love…if a man would give all the fortune of his house for love, he would utterly be condemned” (Song of Songs 8:7)? The Torah is compared to love several times in the Song of Songs. Therefore, the verse indicates that one cannot acquire a share in the reward for Torah study with money. Ulla says: The verse is not speaking of individuals like Shimon, brother of Azarya, whose brother Azarya supported him and enabled him to study Torah. And it is not speaking of individuals like Rabbi Yoḥanan of the house of the Nasi, whom the Nasi supported so that he could study Torah.
אֶלָּא כְּהִלֵּל וְשֶׁבְנָא. דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: הִלֵּל וְשֶׁבְנָא אַחֵי הֲווֹ. הִלֵּל עֲסַק בַּתּוֹרָה, שֶׁבְנָא עֲבַד עִיסְקָא. לְסוֹף, אֲמַר לֵיהּ: תָּא נַעֲרוֹב וְלִיפְלוֹג! יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כׇּל הוֹן בֵּיתוֹ וְגוֹ׳״.
Rather, it is speaking of individuals like Hillel and Shevna, as when Rav Dimi came to Babylonia he said: Hillel and Shevna were brothers; Hillel engaged in Torah study and remained impoverished, whereas Shevna entered into a business venture and became wealthy. In the end, Shevna said to Hillel: Come, let us join our wealth together and divide it between us; I will give you half of my money and you will give me half of the reward for your Torah study. In response to this request a Divine Voice issued forth and said: “If a man would give all the fortune of his house for love, he would utterly be condemned” (Song of Songs 8:7).
אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי: חַיָּיב אָדָם לְלַמֵּד אֶת וְכוּ׳. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה — מְלַמְּדָהּ תִּיפְלוּת. תִּיפְלוּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: כְּאִילּוּ לִמְּדָהּ תִּיפְלוּת.
§ The mishna states: From here ben Azzai states: A person is obligated to teach his daughter Torah, so that if she drinks and does not die immediately, she will know that some merit of hers has delayed her punishment. Rabbi Eliezer says: Anyone who teaches his daughter Torah is teaching her promiscuity. The Gemara asks: Could it enter your mind to say that teaching one’s daughter Torah is actually teaching her promiscuity? Rather, say: It is considered as if he taught her promiscuity.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דִּכְתִיב: ״אֲנִי חׇכְמָה שָׁכַנְתִּי עׇרְמָה״, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה חׇכְמָה בְּאָדָם — נִכְנְסָה עִמּוֹ עַרְמוּמִית.
Rabbi Abbahu says: What is the reason for Rabbi Eliezer’s statement? It is as it is written: “I, wisdom, dwell with cunning” (Proverbs 8:12), which indicates that once wisdom enters into a person, cunning enters with it. Rabbi Eliezer fears that the woman will use the cunning she achieves by learning the wisdom of the Torah to engage in promiscuous behavior.
וְרַבָּנַן, הַאי ״אֲנִי חׇכְמָה״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא. דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמַּעֲמִיד עַצְמוֹ עָרוֹם עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲנִי חׇכְמָה שָׁכַנְתִּי עׇרְמָה״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַחׇכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא״.
The Gemara asks: And the Rabbis who disagree with him, what do they do with this verse: “I, wisdom, dwell with cunning [orma]”; how do they interpret it? The Gemara responds: He requires that verse for that which Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, states, interpreting the word “orma” as nakedness rather than cunningness, as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: The matters of Torah do not endure except in one who stands naked for them, as it is stated: “I, wisdom, dwell with nakedness [orma]” (Proverbs 8:12). This means that wisdom dwells only in one who is prepared to give away all of his possessions for the sake of Torah study. Rabbi Yoḥanan says: The matters of Torah do not endure except in one who considers himself as one who does not exist, as it is stated: “But wisdom, it can be found in nothingness” (Job 28:12).
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: רוֹצָה אִשָּׁה וְכוּ׳. מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: רוֹצָה אִשָּׁה בְּקַב וְתִיפְלוּת עִמּוֹ, מִתִּשְׁעַת קַבִּין וּפְרִישׁוּת.
§ The mishna states that Rabbi Yehoshua says: A woman desires to receive the amount of a kav of food and a sexual relationship rather than to receive nine kav of food and abstinence. The Gemara asks: What is he saying? This is what Rabbi Yehoshua is saying: A woman desires to receive the amount of a kav of food and with it a sexual relationship, i.e., her husband’s availability to fulfill her sexual desires, rather than nine kav of food and with it abstinence, and since her desires are of a sexual nature, it is undesirable for her to study Torah.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: חָסִיד שׁוֹטֶה כּוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי חָסִיד שׁוֹטֶה? כְּגוֹן דְּקָא טָבְעָה אִיתְּתָא בְּנַהֲרָא, וְאָמַר: לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְאִיסְתַּכּוֹלֵי בַּהּ וְאַצּוֹלַהּ.
§ The mishna continues: He, Rabbi Yehoshua, would say: A foolish man of piety, and a conniving wicked person, and an abstinent woman, and those who injure themselves out of false abstinence; all these are people who erode the world. The Gemara asks: Who is considered a foolish man of piety? For example, it is one who sees that a woman is drowning in a river, and he says: It is not proper conduct to look at her while she is undressed and save her.
הֵיכִי דָּמֵי רָשָׁע עָרוּם? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה הַמַּטְעִים דְּבָרָיו לַדַּיָּין קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵרוֹ. רַבִּי אֲבָהוּ אוֹמֵר: זֶה הַנּוֹתֵן דִּינָר לְעָנִי לְהַשְׁלִים לוֹ מָאתַיִם זוּז. דִּתְנַן: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָאתַיִם זוּז — לֹא יִטּוֹל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי. הָיָה לוֹ מָאתַיִם חָסֵר דִּינָר, אֲפִילּוּ אֶלֶף נוֹתְנִין לוֹ כְּאַחַת — הֲרֵי זֶה יִטּוֹל.
The Gemara asks: Who is considered a conniving wicked person? Rabbi Yoḥanan says: This is one who presents his statement to the judge before the other litigant comes and thereby prejudices the judge in his favor. Rabbi Abbahu says: This is referring to one who gives a dinar to a poor man in order to complete the sum of two hundred dinars for him, so that he will no longer be entitled to receive charity, as we learned in a mishna (Pe’a 8:8): One who has two hundred dinars may not collect gleanings, forgotten sheaves, pe’a, and the poor man’s tithe, since he is not defined as poor. However, if he has two hundred less one dinar, even if he is given one thousand dinars at once, he may collect.
רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה הַמַּשִּׂיא עֵצָה לִמְכּוֹר בִּנְכָסִים מוּעָטִין. דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יְתוֹמִים שֶׁקָּדְמוּ וּמָכְרוּ בִּנְכָסִים מוּעָטִין — מַה שֶּׁמָּכְרוּ מָכְרוּ.
Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: A conniving wicked person is one who provides advice to male orphans to sell from the small quantity of property left to them by their father, before it is appropriated by the court for the purpose of providing for the daughters, who do not inherit property. This causes the daughters to lose their right to sustenance, because although it is improper to do so, the sale is valid, as Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to male orphans who preemptively sold the property from a small estate, that which they sold, they sold, and the sons retain the money.
אַבָּיֵי אָמַר: זֶה הַמַּשִּׂיא עֵצָה לִמְכּוֹר בִּנְכָסִים כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּתַנְיָא: ״נְכָסַי לְךָ, וְאַחֲרֶיךָ לִפְלוֹנִי״, וְיָרַד הָרִאשׁוֹן וּמָכַר וְאָכַל — הַשֵּׁנִי מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין לַשֵּׁנִי אֶלָּא מַה שֶּׁשִּׁיֵּיר רִאשׁוֹן.
Abaye says: A conniving wicked person is one who provides advice to sell property in accordance with the ruling of Rabban Shimon ben Gamliel, as it is taught in a baraita: With regard to one who said: My property is given to you, and after you die, to so-and-so, and the first beneficiary entered the property and sold it and consumed the profits, the second beneficiary repossesses the property from the purchasers, as the property belongs to him after the death of the first beneficiary; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: The second beneficiary receives only that which the first beneficiary left, since his sale is valid. However, it is not permitted to sell the property ab initio, since the giver intended for the second beneficiary to receive the property.
רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: זֶה הַמַּכְרִיעַ אֲחֵרִים בְּאוֹרְחוֹתָיו. רַבִּי זְרִיקָא אָמַר רַב הוּנָא: זֶה הַמֵּיקֵל לְעַצְמוֹ וּמַחְמִיר לַאֲחֵרִים. עוּלָּא אָמַר: זֶה
Rav Yosef bar Ḥama says that Rav Sheshet says: A conniving wicked person is one who persuades others with his ways, convincing others to mimic his seemingly righteous behavior, in order to hide his faults. Rabbi Zerika says that Rav Huna says: A conniving wicked person is one who is lenient in the halakha for himself and strict for others. Ulla says: This
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
"
גם אני התחלתי בסבב הנוכחי וב””ה הצלחתי לסיים את רוב המסכתות . בזכות הרבנית מישל משתדלת לפתוח את היום בשיעור הזום בשעה 6:20 .הלימוד הפך להיות חלק משמעותי בחיי ויש ימים בהם אני מצליחה לחזור על הדף עם מלמדים נוספים ששיעוריהם נמצאים במרשתת. שמחה להיות חלק מקהילת לומדות ברחבי העולם. ובמיוחד לשמש דוגמה לנכדותיי שאי””ה יגדלו לדור שלימוד תורה לנשים יהיה משהו שבשגרה. "
נתניה, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
כפר אדומים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
התחלתי ללמוד בסבב הנוכחי לפני כשנתיים .הסביבה מתפעלת ותומכת מאוד. אני משתדלת ללמוד מכל ההסכתים הנוספים שיש באתר הדרן. אני עורכת כל סיום מסכת שיעור בביתי לכ20 נשים שמחכות בקוצר רוח למפגשים האלו.
יהוד, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
A friend in the SF Bay Area said in Dec 2019 that she might start listening on her morning drive to work. I mentioned to my husband and we decided to try the Daf when it began in Jan 2020 as part of our preparing to make Aliyah in the summer.
ירושלים, Israel
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
רציתי לקבל ידע בתחום שהרגשתי שהוא גדול וחשוב אך נעלם ממני. הלימוד מעניק אתגר וסיפוק ומעמיק את תחושת השייכות שלי לתורה וליהדות
עלי זהב – לשם, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.
רתמים, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
סוטה כא
הֵן תֶּהֱוֵי אַרְכָא לִשְׁלֵוְתָךְ״, וּכְתִיב: ״כֹּלָּא מְטָא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא״, וּכְתִיב: ״לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂר״!
and then there shall be an extension to your tranquility” (Daniel 4:24). And it is written: “All this came upon King Nebuchadnezzar” (Daniel 4:25), and it is written in the following verse that this occurred: “At the end of twelve months” (Daniel 4:26). None of the opinions in the baraita are in accordance with the mishna’s statement that merit can delay punishment for up to three years.
לְעוֹלָם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, וְאַשְׁכַּח קְרָא דְּאָמַר וְתָנֵי, דִּכְתִיב: ״כֹּה אָמַר ה׳ עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם״,
The Gemara answers: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who states that merit delays punishment for one year, and he found a verse which states and repeats the possibility that punishment can be delayed, indicating that merit can delay punishment up to three times, as it is written: “Thus says the Lord: For three transgressions of Edom, yes, but for four, I will not reverse it” (Amos 1:11). Punishment can therefore be delayed for three consecutive periods of one year.
וּמַאי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר? דִּלְמָא שָׁאנֵי גּוֹיִם, דְּלָא מִפְּקִיד דִּינָא עֲלַיְיהוּ.
The Gemara asks: And what does Rabbi Yishmael mean by stating: Although there is no explicit proof for the concept of merit delaying punishment for twelve months, there is an allusion to the concept? The verses he cites state explicitly that punishment can be delayed for twelve months. The Gemara answers: The proof is not explicit, as perhaps gentiles are different, as swift judgment is not administered upon them as readily as it is upon the Jewish people, with whom God is more precise in executing judgment.
וְיֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים כּוּ׳. זְכוּת דְּמַאי? אִילֵּימָא זְכוּת דְּתוֹרָה — הָא אֵינָהּ מְצֻווָה וְעוֹשָׂה הִיא! אֶלָּא זְכוּת דְּמִצְוָה.
§ The mishna states: And there is a merit that delays punishment for three years. The Gemara asks: Which merit can delay the punishment of a sota? If we say it is the merit of the Torah that she has studied; but a woman who studies Torah is one who is not commanded to do so and performs a mitzva, whose reward is less than that of one who is obligated? Therefore, it would be insufficient to suspend her punishment. Rather, perhaps it is the merit of a mitzva that she performed.
זְכוּת דְּמִצְוָה מִי מַגְּנָא כּוּלֵּי הַאי? וְהָתַנְיָא: אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי מְנַחֵם בַּר יוֹסֵי: ״כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר״, תָּלָה הַכָּתוּב אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר, וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר. אֶת הַמִּצְוָה בְּנֵר, לוֹמַר לָךְ: מָה נֵר אֵינָהּ מְגִינָּה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה — אַף מִצְוָה אֵינָהּ מְגִינָּה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה.
The Gemara asks: Does the merit of a mitzva protect one so much as to delay her punishment? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Menaḥem bar Yosei interpreted this verse homiletically: “For the mitzva is a lamp and the Torah is light” (Proverbs 6:23). The verse associates the mitzva with a lamp and the Torah with the light of the sun. The mitzva is associated with a lamp in order to say to you: Just as a lamp does not protect one by its light extensively but only temporarily, while the lamp is in one’s hand, so too, a mitzva protects one only temporarily, i.e., while one is performing the mitzva.
וְאֶת הַתּוֹרָה בְּאוֹר, לוֹמַר לָךְ: מָה אוֹר מֵגֵין לָעוֹלָם, אַף תּוֹרָה מְגִינָּה לָעוֹלָם. וְאוֹמֵר: ״בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתְךָ וְגוֹ׳״. ״בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתְךָ״ — זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה. ״בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ״ — זוֹ מִיתָה. ״וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ״ — לֶעָתִיד לָבֹא.
And the Torah is associated with light in order to say to you: Just as the light of the sun protects one forever, so too, the Torah one studies protects one forever; and it states in the previous verse with regard to the Torah: “When you walk, it shall lead you; when you lie down, it shall watch over you; and when you awake, it shall talk with you” (Proverbs 6:22). The Gemara explains: “When you walk, it shall lead you”; this is referring to when one is in this world. “When you lie down, it shall watch over you”; this is referring to the time of death, when one lies in his grave. “And when you awake, it shall talk with you”; this is referring to the time to come after the resurrection of the dead. The Torah that one studies protects and guides him both in this world and in the next world.
מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵילָה, וּמִתְיָירֵא מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמִן הַבַּרְקָנִים, וּמֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּסְטִין, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ.
This can be illustrated by a parable, as it is comparable to a man who is walking in the blackness of night and the darkness, and he is afraid of the thorns, and of the pits, and of the thistles, which he cannot see due to the darkness. And he is also afraid of the wild animals and of the bandits that lurk at night, and he does not know which way he is walking.
נִזְדַּמְּנָה לוֹ אֲבוּקָה שֶׁל אוּר — נִיצַּל מִן הַקּוֹצִים וּמִן הַפְּחָתִים וּמִן הַבַּרְקָנִים, וַעֲדַיִין מִתְיָירֵא מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּיסְטִין, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר — נִיצַּל מֵחַיָּה רָעָה וּמִן הַלִּיסְטִין, וַעֲדַיִין אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ מְהַלֵּךְ. הִגִּיעַ לְפָרָשַׁת דְּרָכִים — נִיצַּל מִכּוּלָּם.
If a torch of fire comes his way, which is analogous to a mitzva, he is safe from the thorns and from the pits and from the thistles, but he is still afraid of the wild animals and of the bandits, and still does not know which way he is walking. Once the light of dawn rises, which is analogous to Torah study, he is safe from the wild animals and from the bandits, which no longer roam the roads, but he still does not know which way he is walking. If he arrives at a crossroads and recognizes the way, he is saved from all of them.
דָּבָר אַחֵר: עֲבֵירָה מְכַבָּה מִצְוָה, וְאֵין עֲבֵירָה מְכַבָּה תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה״.
Alternatively, the verse associates the mitzva with a lamp and the Torah with the light of the sun in order to teach that a transgression extinguishes the merit of a mitzva one performed, but a transgression does not extinguish the merit of the Torah one studied, as it is stated: “Many waters cannot extinguish the love, neither can the floods drown it” (Song of Songs 8:7). The Torah is compared to love several times in the Song of Songs. One can conclude from the baraita that the merit of performing a mitzva is insufficient to suspend punishment.
אָמַר רַב יוֹסֵף: מִצְוָה, בְּעִידָּנָא דְּעָסֵיק בָּהּ — מַגְּנָא וּמַצְּלָא, בְּעִידָּנָא דְּלָא עָסֵיק בָּהּ — אַגּוֹנֵי מַגְּנָא, אַצּוֹלֵי לָא מַצְּלָא. תּוֹרָה, בֵּין בְּעִידָּנָא דְּעָסֵיק בָּהּ וּבֵין בְּעִידָּנָא דְּלָא עָסֵיק בָּהּ — מַגְּנָא וּמַצְּלָא.
Rav Yosef said that with regard to a mitzva, at the time when one is engaged in its performance it protects one from misfortune and saves one from the evil inclination; at the time when one is not engaged in its performance, it protects one from misfortune but it does not save one from the evil inclination. With regard to Torah study, both at the time when one is engaged in it and at the time when one is not engaged in it, it protects one from misfortune and saves one from the evil inclination. Therefore, the merit of the woman’s mitzvot does protect her from misfortune and delay her punishment.
מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה: אֶלָּא מֵעַתָּה, דּוֹאֵג וַאֲחִיתוֹפֶל מִי לָא עָסְקִי בְּתוֹרָה? אַמַּאי לָא הֵגֵינָּה עֲלַיְיהוּ? אֶלָּא אָמַר רָבָא: תּוֹרָה בְּעִידָּנָא דְּעָסֵיק בָּהּ — מַגְּנָא וּמַצְּלָא, בְּעִידָּנָא דְּלָא עָסֵיק בָּהּ — אַגּוֹנֵי מַגְּנָא, אַצּוֹלֵי לָא מַצְּלָא. מִצְוָה, בֵּין בְּעִידָּנָא דְּעָסֵיק בָּהּ בֵּין בְּעִידָּנָא דְּלָא עָסֵיק בָּהּ — אַגּוֹנֵי מַגְּנָא, אַצּוֹלֵי לָא מַצְּלָא.
Rabba objects to this explanation: If that is so, then with regard to Doeg (see I Samuel, chapters 21–22) and Ahithophel (see II Samuel, chapter 16), who were both wise scholars despite their wickedness, did they not engage in the study of Torah? Why did it not protect them from sinning? Rather, Rava said: With regard to Torah study, at the time when one is engaged in it, it protects and saves; at the time when one is not engaged in it, it protects one from misfortune but it does not save one from the evil inclination. With regard to a mitzva, both at the time when one is engaged in its performance and at the time when one is not engaged in its performance, it protects one from misfortune but it does not save one from the evil inclination.
רָבִינָא אָמַר: לְעוֹלָם זְכוּת תּוֹרָה, וּדְקָאָמְרַתְּ אֵינָהּ מְצֻווָה וְעוֹשָׂה נְהִי דִּפַּקּוֹדֵי לָא מִפַּקְּדָא, בְּאַגְרָא דְּמַקְרְיָן וּמַתְנְיָין בְּנַיְיהוּ וְנָטְרָן לְהוּ לְגַבְרַיְיהוּ עַד דְּאָתוּ מִבֵּי מִדְרְשָׁא, מִי לָא פָּלְגָאן בַּהֲדַיְיהוּ?
Ravina said: Actually, the merit that delays the punishment of the sota is the merit of Torah study, and with regard to that which you say, i.e., that she is not commanded to do so and performs a mitzva, the mishna is not referring to the merit of her own Torah study. Granted, she is not commanded to study Torah herself; however, in reward for causing their sons to read the Written Torah and to learn the Mishna, and for waiting for their husbands until they come home from the study hall, don’t they share the reward with their sons and husbands? Therefore, if the sota enabled her sons and husband to study Torah, the merit of their Torah study can protect her and delay her punishment.
מַאי פָּרָשַׁת דְּרָכִים? אָמַר רַב חִסְדָּא: זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹם מִיתָה. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: זֶה תַּלְמִיד חָכָם וְיִרְאַת חֵטְא. מָר זוּטְרָא אָמַר: זֶה תַּלְמִיד חָכָם דְּסָלְקָא לֵיהּ שְׁמַעְתָּתָא אַלִּיבָּא דְהִלְכְתָא.
With regard to the aforementioned parable, the Gemara asks: What is the meaning of the crossroads, which provide clarity? Rav Ḥisda says: This is referring to a Torah scholar and his day of death. Due to his continued commitment to the Torah, when the time comes for him to die, it is clear to him that he will go to the place of his eternal reward. Rav Naḥman bar Yitzḥak says: This is a Torah scholar who has also acquired fear of sin, as his fear of sin guides him to the correct understanding of the Torah. Mar Zutra says: This is a Torah scholar who reaches conclusions from his discussion in accordance with the halakha, as that is an indication that he is following the right path.
דָּבָר אַחֵר: עֲבֵירָה מְכַבָּה מִצְוָה, וְאֵין עֲבֵירָה מְכַבָּה תּוֹרָה. אָמַר רַב יוֹסֵף: דַּרְשֵׁיהּ רַבִּי מְנַחֵם בַּר יוֹסֵי לְהַאי קְרָא כִּי סִינַי, וְאִילְמָלֵא דַּרְשׁוּהּ דּוֹאֵג וַאֲחִיתוֹפֶל הָכִי לָא רְדַפוּ בָּתַר דָּוִד, דִּכְתִיב: ״לֵאמֹר אֱלֹהִים עֲזָבוֹ וְגוֹ׳״.
The baraita states: Alternatively: A transgression extinguishes the merit of a mitzva, but a transgression does not extinguish the merit of the Torah. Rav Yosef says: Rabbi Menaḥem bar Yosei interpreted this verse as it was given on Mount Sinai, and had Doeg and Ahithophel only interpreted it in this way they would not have pursued David, as it is written: “For my enemies speak concerning me…saying, God has forsaken him; pursue and take him, for there is none to deliver” (Psalms 71:10–11). Doeg and Ahithophel incorrectly thought that since David had sinned, his sins had extinguished his merits and God had forsaken him.
מַאי דְּרוּשׁ — ״וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְגוֹ׳״, וְהֵן אֵינָן יוֹדְעִין שֶׁעֲבֵירָה מְכַבָּה מִצְוָה, וְאֵין עֲבֵירָה מְכַבָּה תּוֹרָה.
The Gemara asks: What verse did Doeg and Ahithophel interpret incorrectly, causing them to err? They interpreted this verse: “For the Lord your God walks in the midst of your camp…to give up your enemies before you…that He see no licentious matter in you, and turn away from you” (Deuteronomy 23:15), to indicate that God turns away from one who engaged in forbidden relations, and since David had sinned with Bathsheba God must have turned away from him. But they did not know that a transgression extinguishes the merit of a mitzva, but a transgression does not extinguish the merit of the Torah.
מַאי ״בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ״? אָמַר עוּלָּא: לָא כְּשִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה, וְלָא כְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּבֵי נְשִׂיאָה,
The Gemara interprets the continuation of the verse cited by the baraita with regard to Torah study: What is the meaning of: “Many waters cannot extinguish the love…if a man would give all the fortune of his house for love, he would utterly be condemned” (Song of Songs 8:7)? The Torah is compared to love several times in the Song of Songs. Therefore, the verse indicates that one cannot acquire a share in the reward for Torah study with money. Ulla says: The verse is not speaking of individuals like Shimon, brother of Azarya, whose brother Azarya supported him and enabled him to study Torah. And it is not speaking of individuals like Rabbi Yoḥanan of the house of the Nasi, whom the Nasi supported so that he could study Torah.
אֶלָּא כְּהִלֵּל וְשֶׁבְנָא. דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: הִלֵּל וְשֶׁבְנָא אַחֵי הֲווֹ. הִלֵּל עֲסַק בַּתּוֹרָה, שֶׁבְנָא עֲבַד עִיסְקָא. לְסוֹף, אֲמַר לֵיהּ: תָּא נַעֲרוֹב וְלִיפְלוֹג! יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כׇּל הוֹן בֵּיתוֹ וְגוֹ׳״.
Rather, it is speaking of individuals like Hillel and Shevna, as when Rav Dimi came to Babylonia he said: Hillel and Shevna were brothers; Hillel engaged in Torah study and remained impoverished, whereas Shevna entered into a business venture and became wealthy. In the end, Shevna said to Hillel: Come, let us join our wealth together and divide it between us; I will give you half of my money and you will give me half of the reward for your Torah study. In response to this request a Divine Voice issued forth and said: “If a man would give all the fortune of his house for love, he would utterly be condemned” (Song of Songs 8:7).
אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי: חַיָּיב אָדָם לְלַמֵּד אֶת וְכוּ׳. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה — מְלַמְּדָהּ תִּיפְלוּת. תִּיפְלוּת סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא: כְּאִילּוּ לִמְּדָהּ תִּיפְלוּת.
§ The mishna states: From here ben Azzai states: A person is obligated to teach his daughter Torah, so that if she drinks and does not die immediately, she will know that some merit of hers has delayed her punishment. Rabbi Eliezer says: Anyone who teaches his daughter Torah is teaching her promiscuity. The Gemara asks: Could it enter your mind to say that teaching one’s daughter Torah is actually teaching her promiscuity? Rather, say: It is considered as if he taught her promiscuity.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דִּכְתִיב: ״אֲנִי חׇכְמָה שָׁכַנְתִּי עׇרְמָה״, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה חׇכְמָה בְּאָדָם — נִכְנְסָה עִמּוֹ עַרְמוּמִית.
Rabbi Abbahu says: What is the reason for Rabbi Eliezer’s statement? It is as it is written: “I, wisdom, dwell with cunning” (Proverbs 8:12), which indicates that once wisdom enters into a person, cunning enters with it. Rabbi Eliezer fears that the woman will use the cunning she achieves by learning the wisdom of the Torah to engage in promiscuous behavior.
וְרַבָּנַן, הַאי ״אֲנִי חׇכְמָה״ מַאי עָבְדִי לֵיהּ? מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא. דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמַּעֲמִיד עַצְמוֹ עָרוֹם עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲנִי חׇכְמָה שָׁכַנְתִּי עׇרְמָה״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהַחׇכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא״.
The Gemara asks: And the Rabbis who disagree with him, what do they do with this verse: “I, wisdom, dwell with cunning [orma]”; how do they interpret it? The Gemara responds: He requires that verse for that which Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, states, interpreting the word “orma” as nakedness rather than cunningness, as Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: The matters of Torah do not endure except in one who stands naked for them, as it is stated: “I, wisdom, dwell with nakedness [orma]” (Proverbs 8:12). This means that wisdom dwells only in one who is prepared to give away all of his possessions for the sake of Torah study. Rabbi Yoḥanan says: The matters of Torah do not endure except in one who considers himself as one who does not exist, as it is stated: “But wisdom, it can be found in nothingness” (Job 28:12).
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: רוֹצָה אִשָּׁה וְכוּ׳. מַאי קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: רוֹצָה אִשָּׁה בְּקַב וְתִיפְלוּת עִמּוֹ, מִתִּשְׁעַת קַבִּין וּפְרִישׁוּת.
§ The mishna states that Rabbi Yehoshua says: A woman desires to receive the amount of a kav of food and a sexual relationship rather than to receive nine kav of food and abstinence. The Gemara asks: What is he saying? This is what Rabbi Yehoshua is saying: A woman desires to receive the amount of a kav of food and with it a sexual relationship, i.e., her husband’s availability to fulfill her sexual desires, rather than nine kav of food and with it abstinence, and since her desires are of a sexual nature, it is undesirable for her to study Torah.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: חָסִיד שׁוֹטֶה כּוּ׳. הֵיכִי דָּמֵי חָסִיד שׁוֹטֶה? כְּגוֹן דְּקָא טָבְעָה אִיתְּתָא בְּנַהֲרָא, וְאָמַר: לָאו אוֹרַח אַרְעָא לְאִיסְתַּכּוֹלֵי בַּהּ וְאַצּוֹלַהּ.
§ The mishna continues: He, Rabbi Yehoshua, would say: A foolish man of piety, and a conniving wicked person, and an abstinent woman, and those who injure themselves out of false abstinence; all these are people who erode the world. The Gemara asks: Who is considered a foolish man of piety? For example, it is one who sees that a woman is drowning in a river, and he says: It is not proper conduct to look at her while she is undressed and save her.
הֵיכִי דָּמֵי רָשָׁע עָרוּם? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה הַמַּטְעִים דְּבָרָיו לַדַּיָּין קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא בַּעַל דִּין חֲבֵרוֹ. רַבִּי אֲבָהוּ אוֹמֵר: זֶה הַנּוֹתֵן דִּינָר לְעָנִי לְהַשְׁלִים לוֹ מָאתַיִם זוּז. דִּתְנַן: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָאתַיִם זוּז — לֹא יִטּוֹל לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה וּמַעְשַׂר עָנִי. הָיָה לוֹ מָאתַיִם חָסֵר דִּינָר, אֲפִילּוּ אֶלֶף נוֹתְנִין לוֹ כְּאַחַת — הֲרֵי זֶה יִטּוֹל.
The Gemara asks: Who is considered a conniving wicked person? Rabbi Yoḥanan says: This is one who presents his statement to the judge before the other litigant comes and thereby prejudices the judge in his favor. Rabbi Abbahu says: This is referring to one who gives a dinar to a poor man in order to complete the sum of two hundred dinars for him, so that he will no longer be entitled to receive charity, as we learned in a mishna (Pe’a 8:8): One who has two hundred dinars may not collect gleanings, forgotten sheaves, pe’a, and the poor man’s tithe, since he is not defined as poor. However, if he has two hundred less one dinar, even if he is given one thousand dinars at once, he may collect.
רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה הַמַּשִּׂיא עֵצָה לִמְכּוֹר בִּנְכָסִים מוּעָטִין. דְּאָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יְתוֹמִים שֶׁקָּדְמוּ וּמָכְרוּ בִּנְכָסִים מוּעָטִין — מַה שֶּׁמָּכְרוּ מָכְרוּ.
Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: A conniving wicked person is one who provides advice to male orphans to sell from the small quantity of property left to them by their father, before it is appropriated by the court for the purpose of providing for the daughters, who do not inherit property. This causes the daughters to lose their right to sustenance, because although it is improper to do so, the sale is valid, as Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: With regard to male orphans who preemptively sold the property from a small estate, that which they sold, they sold, and the sons retain the money.
אַבָּיֵי אָמַר: זֶה הַמַּשִּׂיא עֵצָה לִמְכּוֹר בִּנְכָסִים כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. דְּתַנְיָא: ״נְכָסַי לְךָ, וְאַחֲרֶיךָ לִפְלוֹנִי״, וְיָרַד הָרִאשׁוֹן וּמָכַר וְאָכַל — הַשֵּׁנִי מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין לַשֵּׁנִי אֶלָּא מַה שֶּׁשִּׁיֵּיר רִאשׁוֹן.
Abaye says: A conniving wicked person is one who provides advice to sell property in accordance with the ruling of Rabban Shimon ben Gamliel, as it is taught in a baraita: With regard to one who said: My property is given to you, and after you die, to so-and-so, and the first beneficiary entered the property and sold it and consumed the profits, the second beneficiary repossesses the property from the purchasers, as the property belongs to him after the death of the first beneficiary; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabban Shimon ben Gamliel says: The second beneficiary receives only that which the first beneficiary left, since his sale is valid. However, it is not permitted to sell the property ab initio, since the giver intended for the second beneficiary to receive the property.
רַב יוֹסֵף בַּר חָמָא אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: זֶה הַמַּכְרִיעַ אֲחֵרִים בְּאוֹרְחוֹתָיו. רַבִּי זְרִיקָא אָמַר רַב הוּנָא: זֶה הַמֵּיקֵל לְעַצְמוֹ וּמַחְמִיר לַאֲחֵרִים. עוּלָּא אָמַר: זֶה
Rav Yosef bar Ḥama says that Rav Sheshet says: A conniving wicked person is one who persuades others with his ways, convincing others to mimic his seemingly righteous behavior, in order to hide his faults. Rabbi Zerika says that Rav Huna says: A conniving wicked person is one who is lenient in the halakha for himself and strict for others. Ulla says: This
