מוכנים להתחיל?
Today’s Daf – זבחים נ״ו / 04.02.2026 / י״ז בשבט תשפ״ו
מוכנים להתחיל?
רוצה להקדיש לימוד?
הדף היום מוקדש ע”י לואיס פולצ’ין לכבודו של הרב אלישע הרב. בהודאה על התמיכה הרבה לאורך שנות האוניברסיטה. על שיתופו בעולם היהודי וחשיפתו לעולם הגמרא ולהדרן.
כמה סוגים של זהב יש? ולמה נקראו כך? הגמרא דורשת את הסיבה לעוד הבדלים שנזכרו במשנה בין כל יום ליום הכיפורים. כמה מערכות היו על המזבח החיצוני? יש שלוש דעות והגמרא מביאה את הדרשות של כולם, רובם מפסוקים בויקרא פרק ו:א-ו. מניין שמערכה של קטורת השתמשו בו גם למנורה וגם למחתה ביום הכיפורים? ומניין שמיקומו בצד המערבי של המזבח?
שֶׁדּוֹמֶה לְפָז. זָהָב שָׁחוּט — שֶׁנִּטְוֶה כְּחוּט. זָהָב סָגוּר — בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְתָּח כָּל הַחֲנוּיוֹת נִסְגָּרוֹת. זְהַב פַּרְוַיִם — שֶׁדּוֹמֶה לְדַם הַפָּרִים.
because it resembles the luster of pearls [paz] in the way it glistens. Shaḥut gold is named as such because it is very malleable and is spun like thread [shenitve keḥut]. Shaḥut is a contraction of the words shenitve keḥut. Closed gold is so called because when a shop opens to sell it, all the other shops close, as no one is interested in purchasing any other type of gold. Parvayim gold is so called because its redness resembles the blood of bulls [parim].
רַב אָשֵׁי אָמַר: חֲמִשָּׁה הֵן, וְכׇל חַד וְחַד אִית בֵּיהּ זָהָב וְזָהָב טוֹב. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בְּכׇל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרוֹק, וְהַיּוֹם אָדוֹם — וְהַיְינוּ זְהַב פַּרְוַיִם שֶׁדּוֹמֶה לְדַם הַפָּרִים.
Rav Ashi said: There are in fact only five types of gold, the last five in Rav Ḥisda’s list. Gold and good gold are not independent categories; rather, each and every one of the types of gold has two varieties: Regular gold and a superior variety called good gold. That was also taught in a baraita with regard to parvayim gold: On every other day the coal pan was made of greenish gold, but on this day it was made of a red gold, and this is the parvayim gold which resembles the blood of bulls.
בְּכׇל יוֹם מַקְרִיב פְּרָס שַׁחֲרִית וְכוּ׳. בְּכׇל יוֹם הָיְתָה דַּקָּה, וְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. תָּנוּ רַבָּנַן: ״דַּקָּה״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק״! אֶלָּא, לְהָבִיא דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.
§ The mishna states: On every other day, a priest sacrificed a peras, half of a maneh, of incense in the morning, and a peras in the afternoon, but on this day the High Priest adds an additional handful of incense and burns it in the Holy of Holies. On every other day, the incense was ground fine as prescribed by the Torah, but on this day it was superfine. The Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the incense on Yom Kippur that it is “finely ground aromatic incense” (Leviticus 16:12). What does the verse mean to teach by this? Has it not already been stated: “And you shall grind some of it finely” (Exodus 30:36)? Rather, it teaches that on Yom Kippur the incense has to be superfine.
בְּכׇל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִין בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ. דְּאָמַר מָר: כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח.
§ The mishna states: On every other day, priests ascend on the eastern side of the ramp. A baraita explains the reason for this: As the Master said: All the turns that you turn should be only to the right, which, after ascending the altar, means one will turn to the east and will mean one will circulate the altar in a counter-clockwise fashion. When they descended, they again turned to the right, which is to the west of the ramp.
וְהַיּוֹם (עוֹלִין) בָּאֶמְצַע (וְיוֹרְדִין) בָּאֶמְצַע. מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל.
§ The mishna continues: But on this day the priests ascend in the middle of the ramp and descend in the middle. What is the reason? Due to the eminence of the High Priest he should not walk on the side but in the middle.
בְּכׇל יוֹם כֹּהֵן [גָּדוֹל] מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל.
§ We learned in the mishna that every other day the High Priest sanctifies his hands and his feet from the laver like the other priests, and on this day he sanctifies them from the golden flask. What is the reason? Due to the eminence of the High Priest.
בְּכׇל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: בְּכׇל יוֹם הָיוּ שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת, וְהַיּוֹם שָׁלֹשׁ. אַחַת מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְאַחַת מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת, וְאַחַת שֶׁמּוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
§ The mishna states: On every other day, there were four arrangements of wood there, upon the altar, but on this day there were five. The Sages taught in the Tosefta: On every other day there were two arrangements of wood on the altar, but on this day there were three: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for coals for the incense; and one, the additional arrangement of wood, which they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies. This is the statement of Rabbi Yehuda.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּכׇל יוֹם שָׁלֹשׁ, וְהַיּוֹם אַרְבַּע. אַחַת שֶׁל מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְאַחַת מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת, וְאַחַת שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ, וְאַחַת שֶׁמּוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם.
Rabbi Yosei says: On every other day there were three arrangements, but on this day there were four: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for the incense; and one, for the upkeep of the fire, so that if the fire of the large arrangement begins to die down, wood from this arrangement may be added to it to raise the flames; and one, the additional arrangement of wood that they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies.
רַבִּי (מֵאִיר) אוֹמֵר: בְּכׇל יוֹם אַרְבַּע, וְהַיּוֹם חָמֵשׁ. אַחַת שֶׁל מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְאַחַת שֶׁל מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת, וְאַחַת שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ, וְאַחַת לְאֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, וְאַחַת שֶׁמּוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם.
Rabbi Meir says: On every other day there were four arrangements of wood on the altar but on this day there were five: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for the incense; and one, for the upkeep of the fire; and one, for burning the limbs and fats that were not fully consumed on the altar the previous evening; and one, the additional arrangement of wood that they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies.
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת תַּרְתֵּי אִית לְהוּ, מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כׇּל הַלַּיְלָה״ — זוֹ מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה. ״וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״ — זוֹ מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת. וְרַבִּי יוֹסֵי, קִיּוּם הָאֵשׁ מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ: מִ״וְּהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״.
The Gemara analyzes the different opinions: At any rate, everyone has at least two arrangements in their calculations. From where do we derive this? The verse states: “It is the burnt-offering on the flame on the altar all night” (Leviticus 6:2); this is referring to the large arrangement. It states further: “And the fire of the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:2), this additional mention of a fire is referring to the second arrangement, which is for the incense. And from where does Rabbi Yosei learn about the additional arrangement for the upkeep of the fire? He derives it from the verse: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5), which mentions fire for the third time.
וְרַבִּי יְהוּדָה: הָהוּא, לְהַצָּתַת אֲלִיתָא הוּא דַּאֲתָא. דְּתַנְיָא, הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִנַּיִין לְהַצָּתַת אֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִין שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲרָכָה לְקִיּוּם הָאֵשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״.
And how does Rabbi Yehuda, who holds that normally there are only two arrangements, explain this third mention of a fire? That additional mention comes to teach about the kindling of the thin wood chips, which were used to ignite the fires on the altar, as it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda would say: From where is it derived that the kindling of the wood chips should be done only at the top of the altar, rather than setting them alight at the bottom of the altar and carrying them up? The verse states: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5), which indicates that the fire that is brought there has to be lit on the altar itself. Rabbi Yosei said: From where is it derived that an arrangement for the upkeep of the fire is made? The verse states: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5).
וְרַבִּי יוֹסֵי, הַצָּתַת אֲלִיתָא מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵהֵיכָא דְּנָפְקָא לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנְיָא: ״וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ״ — לִימֵּד עַל הַצָּתַת אֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּכֹהֵן כָּשֵׁר וּבִכְלִי שָׁרֵת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁזָּר קָרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ? אֶלָּא, לִימֵּד עַל הַצָּתַת אֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ.
And from where does Rabbi Yosei derive that the kindling of the wood chips should be at the top of the altar? He derives it from the same place that Rabbi Shimon derives it. As it was taught in a baraita: The verse states: “And the sons of Aaron the priest shall put fire upon the altar” (Leviticus 1:7), which teaches about the kindling of the wood chips that it may be done only by a fit priest and one who is robed in the priestly vestments of service; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon said to him: There is no need for a verse to teach that a priest must kindle the chips, for could it enter your mind that a non-priest could approach the altar? Rather, this verse teaches about the kindling of the wood chips, that they may be lit only at the top of the altar.
וְרַבִּי יְהוּדָה? אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: קָאֵי אַאַרְעָא וְעָבֵיד בְּמַפּוּחָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
And what would Rabbi Yehuda respond to Rabbi Shimon’s reasoning? If this halakha was derived from there, I would have said a non-priest could light the fire on the altar by standing on the ground below and using a bellows to fan the flames on the top of the altar. Therefore, this verse teaches us that in all circumstances the person kindling the fire must be a priest.
וְרַבִּי מֵאִיר, אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ: מִ״וְּאֵשׁ״. וְרַבָּנַן — וָאו לָא דָּרְשִׁי.
And from where does Rabbi Meir learn about an additional arrangement for the limbs and the fats that were not fully consumed on the altar the previous evening? He derives it from the phrase “and the fire.” The apparently superfluous word “and” alludes to the existence of an additional arrangement. And the Rabbis, i.e., Rabbi Yosei and Rabbi Yehuda, who disagree, do not expound the word “and.”
וְרַבָּנַן, אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב מַאי עָבֵיד לְהוּ? מַהְדַּר לְהוּ לְמַעֲרָכָה גְּדוֹלָה. דְּתַנְיָא: מִנַּיִין לְאֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב
And according to the Rabbis, what do they do with the limbs and the fats that were not fully consumed on the altar the previous evening? Where are they burned? A priest returns them to the large arrangement, where the process of their burning is completed. As it was taught in a baraita: From where is it derived that for limbs and fats that were not fully consumed on the altar the previous evening,
שֶׁסּוֹדְרָן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, וְאִם אֵין מַחֲזִיקָן, שֶׁסּוֹדְרָן עַל הַכֶּבֶשׁ אוֹ עַל גַּבֵּי סוֹבֵב, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְסוֹדְרָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״.
that they are arranged upon the altar, and if the space on the altar cannot hold them, that they are arranged upon the ramp or upon the ledge that protrudes from the altar, until the large arrangement is made the following day and then they are arranged upon it? The verse states: “That which the fire will consume of the burnt-offering, on the altar” (Leviticus 6:3). This is taken to mean that those items that the fire already consumed are once again placed upon the altar.
וְרַבִּי מֵאִיר: עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחֲזִיר, וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי קְטוֹרֶת. דְּתָנֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בַּר מִנְיוֹמֵי בִּדְבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״ — עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחֲזִיר, וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי קְטוֹרֶת.
And how does Rabbi Meir expound this verse? He derives from it that if parts of a burnt-offering that were already partially consumed on the altar fell off the altar, you should return them to continue burning; but you do not return incense that was consumed and fell off of the inner incense altar. As Rabbi Ḥananya bar Minyomi from the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught in a baraita: The verse states: “That which the fire will consume of the burnt-offering on the altar” (Leviticus 6:3). This teaches that if parts of a burnt-offering that were partially consumed fell off the altar, you should return them; but you do not return incense that was partially consumed and fell off the altar.
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת מוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם אִית לְהוּ. מָנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ: מִ״וְּהָאֵשׁ״. וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּלָא דָּרֵישׁ וָאו, וָאו הֵא דָּרֵישׁ.
At any rate, everyone assumes there is an additional arrangement of wood that they add on that day, i.e., Yom Kippur, for the incense that is burned in the Holy of Holies. From where do they derive this? They derive it from the verse “And the fire upon the altar” (Leviticus 6:5). The apparently superfluous words “and the” allude to an additional fire. And even one who does not generally expound the word “and” does expound the phrase “and the.”
״אֵשׁ תָּמִיד״ לְמַאי אֲתָא? מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ — לִימֵּד עַל מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
The Gemara notes that there is an additional mention of the altar fire, which has not yet been explained: The phrase “a perpetual fire”(Leviticus 6:6), for what halakha does it come to teach? It is required for the halakha that was taught in the following baraita: The verse states: “A perpetual fire shall be kept burning on the altar, it shall not go out” (Leviticus 6:6). This teaches about the second arrangement of wood to produce coals for the incense, that it is set up only on the outer altar.
אֵשׁ מַחְתָּה וּמְנוֹרָה מִנַּיִין? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה וּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף כָּאן עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
From where is it derived that coals of fire that are taken with a coal pan for the incense on Yom Kippur and for the fire for lighting the candelabrum must also be from the outer altar? It is a logical derivation. “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan and the candelabrum. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from upon the outer altar, so too here, in the case of the incense coal pan and the candelabrum, the fire should be taken from upon the outer altar.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה וּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף מַחְתָּה וּמְנוֹרָה בְּסָמוּךְ לוֹ.
If the matter is derived through reasoning, it is also possible to posit an alternative argument: Or, alternatively, one could go this way. “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan and the candelabrum. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from a place near to it, i.e., the outer altar, so too, in the case of the incense coal pan and the candelabrum, the fire should be taken from a place near to it, i.e., the inner altar.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ — אֵשׁ תָּמִיד שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ, לֹא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Since there are two equally logical derivations, a verse is required to teach the halakha. The verse states: “A perpetual fire shall be kept burning on the altar, it shall not go out” (Leviticus 6:6). The “perpetual fire” that I told you, i.e., the fire of the candelabrum, about which the Torah states “a lamp to burn continually” (Exodus 27:20), should be lit only from a fire that is upon the top of the outer altar.
לָמַדְנוּ אֵשׁ לַמְּנוֹרָה, אֵשׁ לַמַּחְתָּה מִנַּיִין? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף כָּאן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
We have therefore learned the source for the fire for the candelabrum. From where do we derive the same halakha for the fire for the incense coal pan on Yom Kippur? It is a logical derivation. “Fire” is stated with regard to the incense coal pan on Yom Kippur, and “fire” is stated with regard to the candelabrum. Just as there, in the case of the candelabrum, the fire is taken from upon the outer altar, so too, here, in the case of the incense coal pan, the fire should be taken from upon the outer altar.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה — מָה לְהַלָּן בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף כָּאן בְּסָמוּךְ לוֹ!
If the matter is derived through reasoning, it is also possible to posit an alternative argument: Or, alternatively, one could go this way: “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan on Yom Kippur. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from a place near to it, i.e., the outer altar, so too, here, in the case of fire for the incense coal pan, the fire should be taken from a place near to it, i.e., the inner altar.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה׳״, אֵיזֶהוּ מִזְבֵּחַ שֶׁמִּקְצָתוֹ לִפְנֵי ה׳ וְאֵין כּוּלּוֹ לִפְנֵי ה׳ — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Since there are two equally logical derivations, a verse is required to teach the halakha: The verse states: “And he shall take a pan full of coals of fire from upon the altar from before the Lord” (Leviticus 16:12). The description of the altar being “from before the Lord” suggests it is not entirely before the Lord. Which altar is only partially before the Lord, but not all of it is before the Lord, i.e., part of it lies directly parallel to the Sanctuary, but part of it does not? You must say that this is the outer altar. Only the western side of it lies parallel to the entrance to the Sanctuary. In contrast, the inner altar is entirely within the Sanctuary and so is considered entirely before the Lord.
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב: ״מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב: ״מִלִּפְנֵי ה׳״, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ״, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי ״מִזְבֵּחַ״ — מִזְבֵּחַ פְּנִימִי, כְּתַב רַחֲמָנָא: ״מִלִּפְנֵי ה׳״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא: ״מִלִּפְנֵי ה׳״, הֲוָה אָמֵינָא דַּוְקָא מִלִּפְנֵי ה׳,
And it is necessary to write “from upon the altar” and it is necessary to write “from before God” because if the Merciful One had written only “from upon the altar” I would have said: What altar is the verse referring to? The inner altar. Therefore, the Merciful One writes “from before God.” And if the Merciful One had written only “from before God,” I would have said it means specifically from the part of the altar that lies before God, i.e., from the northwestern corner, which lies directly parallel to the entrance of the Sanctuary;
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
התחלתי ללמוד דף יומי כאשר קיבלתי במייל ממכון שטיינזלץ את הדפים הראשונים של מסכת ברכות במייל. קודם לא ידעתי איך לקרוא אותם עד שנתתי להם להדריך אותי. הסביבה שלי לא מודעת לעניין כי אני לא מדברת על כך בפומבי. למדתי מהדפים דברים חדשים, כמו הקשר בין המבנה של בית המקדש והמשכן לגופו של האדם (יומא מה, ע”א) והקשר שלו למשפט מפורסם שמופיע בספר ההינדי "בהגוד-גיתא”. מתברר שזה רעיון כלל עולמי ולא רק יהודי
נשר, ישראל
התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.
מעלה מכמש, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
כפר אדומים, ישראל
התחלתי ללמוד בסבב הנוכחי לפני כשנתיים .הסביבה מתפעלת ותומכת מאוד. אני משתדלת ללמוד מכל ההסכתים הנוספים שיש באתר הדרן. אני עורכת כל סיום מסכת שיעור בביתי לכ20 נשים שמחכות בקוצר רוח למפגשים האלו.
יהוד, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
לצערי גדלתי בדור שבו לימוד גמרא לנשים לא היה דבר שבשגרה ושנים שאני חולמת להשלים את הפער הזה.. עד שלפני מספר שבועות, כמעט במקרה, נתקלתי במודעת פרסומת הקוראת להצטרף ללימוד מסכת תענית. כשקראתי את המודעה הרגשתי שהיא כאילו נכתבה עבורי – "תמיד חלמת ללמוד גמרא ולא ידעת איך להתחיל”, "בואי להתנסות במסכת קצרה וקלה” (רק היה חסר שהמודעה תיפתח במילים "מיכי שלום”..). קפצתי למים ו- ב”ה אני בדרך להגשמת החלום:)
מורשת, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי
ראש העין, ישראל
רבנית מישל הציתה אש התלמוד בלבבות בביניני האומה ואני נדלקתי. היא פתחה פתח ותמכה במתחילות כמוני ואפשרה לנו להתקדם בצעדים נכונים וטובים. הקימה מערך שלם שמסובב את הלומדות בסביבה תומכת וכך נכנסתי למסלול לימוד מעשיר שאין כמוה. הדרן יצר קהילה גדולה וחזקה שמאפשרת התקדמות מכל נקודת מוצא. יש דיבוק לומדות שמחזק את ההתמדה של כולנו. כל פניה ושאלה נענית בזריזות ויסודיות. תודה גם למגי על כל העזרה.
נתניה, ישראל
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
מודיעין, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
רעננה, ישראל
התחלתי ללמוד לפני כשנתיים בשאיפה לסיים לראשונה מסכת אחת במהלך חופשת הלידה.
אחרי מסכת אחת כבר היה קשה להפסיק…
ירוחם, ישראל
התחלתי ללמוד לפני 4.5 שנים, כשהודיה חברה שלי פתחה קבוצת ווטסאפ ללימוד דף יומי בתחילת מסכת סנהדרין. מאז לימוד הדף נכנס לתוך היום-יום שלי והפך לאחד ממגדירי הזהות שלי ממש.
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
שֶׁדּוֹמֶה לְפָז. זָהָב שָׁחוּט — שֶׁנִּטְוֶה כְּחוּט. זָהָב סָגוּר — בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְתָּח כָּל הַחֲנוּיוֹת נִסְגָּרוֹת. זְהַב פַּרְוַיִם — שֶׁדּוֹמֶה לְדַם הַפָּרִים.
because it resembles the luster of pearls [paz] in the way it glistens. Shaḥut gold is named as such because it is very malleable and is spun like thread [shenitve keḥut]. Shaḥut is a contraction of the words shenitve keḥut. Closed gold is so called because when a shop opens to sell it, all the other shops close, as no one is interested in purchasing any other type of gold. Parvayim gold is so called because its redness resembles the blood of bulls [parim].
רַב אָשֵׁי אָמַר: חֲמִשָּׁה הֵן, וְכׇל חַד וְחַד אִית בֵּיהּ זָהָב וְזָהָב טוֹב. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: בְּכׇל יוֹם הָיָה זְהָבָהּ יָרוֹק, וְהַיּוֹם אָדוֹם — וְהַיְינוּ זְהַב פַּרְוַיִם שֶׁדּוֹמֶה לְדַם הַפָּרִים.
Rav Ashi said: There are in fact only five types of gold, the last five in Rav Ḥisda’s list. Gold and good gold are not independent categories; rather, each and every one of the types of gold has two varieties: Regular gold and a superior variety called good gold. That was also taught in a baraita with regard to parvayim gold: On every other day the coal pan was made of greenish gold, but on this day it was made of a red gold, and this is the parvayim gold which resembles the blood of bulls.
בְּכׇל יוֹם מַקְרִיב פְּרָס שַׁחֲרִית וְכוּ׳. בְּכׇל יוֹם הָיְתָה דַּקָּה, וְהַיּוֹם דַּקָּה מִן הַדַּקָּה. תָּנוּ רַבָּנַן: ״דַּקָּה״ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק״! אֶלָּא, לְהָבִיא דַּקָּה מִן הַדַּקָּה.
§ The mishna states: On every other day, a priest sacrificed a peras, half of a maneh, of incense in the morning, and a peras in the afternoon, but on this day the High Priest adds an additional handful of incense and burns it in the Holy of Holies. On every other day, the incense was ground fine as prescribed by the Torah, but on this day it was superfine. The Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the incense on Yom Kippur that it is “finely ground aromatic incense” (Leviticus 16:12). What does the verse mean to teach by this? Has it not already been stated: “And you shall grind some of it finely” (Exodus 30:36)? Rather, it teaches that on Yom Kippur the incense has to be superfine.
בְּכׇל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִין בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ. דְּאָמַר מָר: כׇּל פִּינּוֹת שֶׁאַתָּה פּוֹנֶה לֹא יְהוּ אֶלָּא דֶּרֶךְ יָמִין לַמִּזְרָח.
§ The mishna states: On every other day, priests ascend on the eastern side of the ramp. A baraita explains the reason for this: As the Master said: All the turns that you turn should be only to the right, which, after ascending the altar, means one will turn to the east and will mean one will circulate the altar in a counter-clockwise fashion. When they descended, they again turned to the right, which is to the west of the ramp.
וְהַיּוֹם (עוֹלִין) בָּאֶמְצַע (וְיוֹרְדִין) בָּאֶמְצַע. מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְּכֹהֵן גָּדוֹל.
§ The mishna continues: But on this day the priests ascend in the middle of the ramp and descend in the middle. What is the reason? Due to the eminence of the High Priest he should not walk on the side but in the middle.
בְּכׇל יוֹם כֹּהֵן [גָּדוֹל] מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר וְכוּ׳. מַאי טַעְמָא — מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל.
§ We learned in the mishna that every other day the High Priest sanctifies his hands and his feet from the laver like the other priests, and on this day he sanctifies them from the golden flask. What is the reason? Due to the eminence of the High Priest.
בְּכׇל יוֹם הָיוּ שָׁם אַרְבַּע מַעֲרָכוֹת. תָּנוּ רַבָּנַן: בְּכׇל יוֹם הָיוּ שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת, וְהַיּוֹם שָׁלֹשׁ. אַחַת מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְאַחַת מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת, וְאַחַת שֶׁמּוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
§ The mishna states: On every other day, there were four arrangements of wood there, upon the altar, but on this day there were five. The Sages taught in the Tosefta: On every other day there were two arrangements of wood on the altar, but on this day there were three: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for coals for the incense; and one, the additional arrangement of wood, which they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies. This is the statement of Rabbi Yehuda.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּכׇל יוֹם שָׁלֹשׁ, וְהַיּוֹם אַרְבַּע. אַחַת שֶׁל מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְאַחַת מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת, וְאַחַת שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ, וְאַחַת שֶׁמּוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם.
Rabbi Yosei says: On every other day there were three arrangements, but on this day there were four: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for the incense; and one, for the upkeep of the fire, so that if the fire of the large arrangement begins to die down, wood from this arrangement may be added to it to raise the flames; and one, the additional arrangement of wood that they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies.
רַבִּי (מֵאִיר) אוֹמֵר: בְּכׇל יוֹם אַרְבַּע, וְהַיּוֹם חָמֵשׁ. אַחַת שֶׁל מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְאַחַת שֶׁל מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת, וְאַחַת שֶׁל קִיּוּם הָאֵשׁ, וְאַחַת לְאֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, וְאַחַת שֶׁמּוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם.
Rabbi Meir says: On every other day there were four arrangements of wood on the altar but on this day there were five: One, the large arrangement; and one, the second arrangement for the incense; and one, for the upkeep of the fire; and one, for burning the limbs and fats that were not fully consumed on the altar the previous evening; and one, the additional arrangement of wood that they add on that day for the incense that is burned in the Holy of Holies.
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת תַּרְתֵּי אִית לְהוּ, מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״הִיא הָעוֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כׇּל הַלַּיְלָה״ — זוֹ מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה. ״וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״ — זוֹ מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת. וְרַבִּי יוֹסֵי, קִיּוּם הָאֵשׁ מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ: מִ״וְּהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״.
The Gemara analyzes the different opinions: At any rate, everyone has at least two arrangements in their calculations. From where do we derive this? The verse states: “It is the burnt-offering on the flame on the altar all night” (Leviticus 6:2); this is referring to the large arrangement. It states further: “And the fire of the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:2), this additional mention of a fire is referring to the second arrangement, which is for the incense. And from where does Rabbi Yosei learn about the additional arrangement for the upkeep of the fire? He derives it from the verse: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5), which mentions fire for the third time.
וְרַבִּי יְהוּדָה: הָהוּא, לְהַצָּתַת אֲלִיתָא הוּא דַּאֲתָא. דְּתַנְיָא, הָיָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִנַּיִין לְהַצָּתַת אֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מִנַּיִין שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲרָכָה לְקִיּוּם הָאֵשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״.
And how does Rabbi Yehuda, who holds that normally there are only two arrangements, explain this third mention of a fire? That additional mention comes to teach about the kindling of the thin wood chips, which were used to ignite the fires on the altar, as it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda would say: From where is it derived that the kindling of the wood chips should be done only at the top of the altar, rather than setting them alight at the bottom of the altar and carrying them up? The verse states: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5), which indicates that the fire that is brought there has to be lit on the altar itself. Rabbi Yosei said: From where is it derived that an arrangement for the upkeep of the fire is made? The verse states: “And the fire upon the altar shall be kept burning thereby” (Leviticus 6:5).
וְרַבִּי יוֹסֵי, הַצָּתַת אֲלִיתָא מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ מֵהֵיכָא דְּנָפְקָא לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנְיָא: ״וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ״ — לִימֵּד עַל הַצָּתַת אֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּכֹהֵן כָּשֵׁר וּבִכְלִי שָׁרֵת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי תַּעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁזָּר קָרֵב לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ? אֶלָּא, לִימֵּד עַל הַצָּתַת אֲלִיתָא שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ.
And from where does Rabbi Yosei derive that the kindling of the wood chips should be at the top of the altar? He derives it from the same place that Rabbi Shimon derives it. As it was taught in a baraita: The verse states: “And the sons of Aaron the priest shall put fire upon the altar” (Leviticus 1:7), which teaches about the kindling of the wood chips that it may be done only by a fit priest and one who is robed in the priestly vestments of service; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon said to him: There is no need for a verse to teach that a priest must kindle the chips, for could it enter your mind that a non-priest could approach the altar? Rather, this verse teaches about the kindling of the wood chips, that they may be lit only at the top of the altar.
וְרַבִּי יְהוּדָה? אִי מֵהָתָם, הֲוָה אָמֵינָא: קָאֵי אַאַרְעָא וְעָבֵיד בְּמַפּוּחָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
And what would Rabbi Yehuda respond to Rabbi Shimon’s reasoning? If this halakha was derived from there, I would have said a non-priest could light the fire on the altar by standing on the ground below and using a bellows to fan the flames on the top of the altar. Therefore, this verse teaches us that in all circumstances the person kindling the fire must be a priest.
וְרַבִּי מֵאִיר, אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב, מְנָא לֵיהּ? נָפְקָא לֵיהּ: מִ״וְּאֵשׁ״. וְרַבָּנַן — וָאו לָא דָּרְשִׁי.
And from where does Rabbi Meir learn about an additional arrangement for the limbs and the fats that were not fully consumed on the altar the previous evening? He derives it from the phrase “and the fire.” The apparently superfluous word “and” alludes to the existence of an additional arrangement. And the Rabbis, i.e., Rabbi Yosei and Rabbi Yehuda, who disagree, do not expound the word “and.”
וְרַבָּנַן, אֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב מַאי עָבֵיד לְהוּ? מַהְדַּר לְהוּ לְמַעֲרָכָה גְּדוֹלָה. דְּתַנְיָא: מִנַּיִין לְאֵיבָרִים וּפְדָרִים שֶׁלֹּא נִתְעַכְּלוּ מִבָּעֶרֶב
And according to the Rabbis, what do they do with the limbs and the fats that were not fully consumed on the altar the previous evening? Where are they burned? A priest returns them to the large arrangement, where the process of their burning is completed. As it was taught in a baraita: From where is it derived that for limbs and fats that were not fully consumed on the altar the previous evening,
שֶׁסּוֹדְרָן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ, וְאִם אֵין מַחֲזִיקָן, שֶׁסּוֹדְרָן עַל הַכֶּבֶשׁ אוֹ עַל גַּבֵּי סוֹבֵב, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲרָכָה גְּדוֹלָה, וְסוֹדְרָן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״.
that they are arranged upon the altar, and if the space on the altar cannot hold them, that they are arranged upon the ramp or upon the ledge that protrudes from the altar, until the large arrangement is made the following day and then they are arranged upon it? The verse states: “That which the fire will consume of the burnt-offering, on the altar” (Leviticus 6:3). This is taken to mean that those items that the fire already consumed are once again placed upon the altar.
וְרַבִּי מֵאִיר: עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחֲזִיר, וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי קְטוֹרֶת. דְּתָנֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בַּר מִנְיוֹמֵי בִּדְבֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: ״אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעוֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ״ — עִיכּוּלֵי עוֹלָה אַתָּה מַחֲזִיר, וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר עִיכּוּלֵי קְטוֹרֶת.
And how does Rabbi Meir expound this verse? He derives from it that if parts of a burnt-offering that were already partially consumed on the altar fell off the altar, you should return them to continue burning; but you do not return incense that was consumed and fell off of the inner incense altar. As Rabbi Ḥananya bar Minyomi from the school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught in a baraita: The verse states: “That which the fire will consume of the burnt-offering on the altar” (Leviticus 6:3). This teaches that if parts of a burnt-offering that were partially consumed fell off the altar, you should return them; but you do not return incense that was partially consumed and fell off the altar.
דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת מוֹסִיפִין בּוֹ בַּיּוֹם אִית לְהוּ. מָנָא לְהוּ? נָפְקָא לְהוּ: מִ״וְּהָאֵשׁ״. וַאֲפִילּוּ לְמַאן דְּלָא דָּרֵישׁ וָאו, וָאו הֵא דָּרֵישׁ.
At any rate, everyone assumes there is an additional arrangement of wood that they add on that day, i.e., Yom Kippur, for the incense that is burned in the Holy of Holies. From where do they derive this? They derive it from the verse “And the fire upon the altar” (Leviticus 6:5). The apparently superfluous words “and the” allude to an additional fire. And even one who does not generally expound the word “and” does expound the phrase “and the.”
״אֵשׁ תָּמִיד״ לְמַאי אֲתָא? מִבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ — לִימֵּד עַל מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטוֹרֶת שֶׁלֹּא תְּהֵא אֶלָּא עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
The Gemara notes that there is an additional mention of the altar fire, which has not yet been explained: The phrase “a perpetual fire”(Leviticus 6:6), for what halakha does it come to teach? It is required for the halakha that was taught in the following baraita: The verse states: “A perpetual fire shall be kept burning on the altar, it shall not go out” (Leviticus 6:6). This teaches about the second arrangement of wood to produce coals for the incense, that it is set up only on the outer altar.
אֵשׁ מַחְתָּה וּמְנוֹרָה מִנַּיִין? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה וּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף כָּאן עַל הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
From where is it derived that coals of fire that are taken with a coal pan for the incense on Yom Kippur and for the fire for lighting the candelabrum must also be from the outer altar? It is a logical derivation. “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan and the candelabrum. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from upon the outer altar, so too here, in the case of the incense coal pan and the candelabrum, the fire should be taken from upon the outer altar.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה וּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף מַחְתָּה וּמְנוֹרָה בְּסָמוּךְ לוֹ.
If the matter is derived through reasoning, it is also possible to posit an alternative argument: Or, alternatively, one could go this way. “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan and the candelabrum. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from a place near to it, i.e., the outer altar, so too, in the case of the incense coal pan and the candelabrum, the fire should be taken from a place near to it, i.e., the inner altar.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״ — אֵשׁ תָּמִיד שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ, לֹא תְּהֵא אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Since there are two equally logical derivations, a verse is required to teach the halakha. The verse states: “A perpetual fire shall be kept burning on the altar, it shall not go out” (Leviticus 6:6). The “perpetual fire” that I told you, i.e., the fire of the candelabrum, about which the Torah states “a lamp to burn continually” (Exodus 27:20), should be lit only from a fire that is upon the top of the outer altar.
לָמַדְנוּ אֵשׁ לַמְּנוֹרָה, אֵשׁ לַמַּחְתָּה מִנַּיִין? וְדִין הוּא: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּמְנוֹרָה — מָה לְהַלָּן עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן, אַף כָּאן עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
We have therefore learned the source for the fire for the candelabrum. From where do we derive the same halakha for the fire for the incense coal pan on Yom Kippur? It is a logical derivation. “Fire” is stated with regard to the incense coal pan on Yom Kippur, and “fire” is stated with regard to the candelabrum. Just as there, in the case of the candelabrum, the fire is taken from upon the outer altar, so too, here, in the case of the incense coal pan, the fire should be taken from upon the outer altar.
אוֹ כְּלָךְ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֶמְרָה אֵשׁ בִּקְטוֹרֶת, וְנֶאֶמְרָה אֵשׁ בְּמַחְתָּה — מָה לְהַלָּן בְּסָמוּךְ לוֹ, אַף כָּאן בְּסָמוּךְ לוֹ!
If the matter is derived through reasoning, it is also possible to posit an alternative argument: Or, alternatively, one could go this way: “Fire” is stated with regard to the daily incense offering, and “fire” is stated with regard to the incense coal pan on Yom Kippur. Just as there, in the case of the daily incense offering, the fire is taken from a place near to it, i.e., the outer altar, so too, here, in the case of fire for the incense coal pan, the fire should be taken from a place near to it, i.e., the inner altar.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי ה׳״, אֵיזֶהוּ מִזְבֵּחַ שֶׁמִּקְצָתוֹ לִפְנֵי ה׳ וְאֵין כּוּלּוֹ לִפְנֵי ה׳ — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
Since there are two equally logical derivations, a verse is required to teach the halakha: The verse states: “And he shall take a pan full of coals of fire from upon the altar from before the Lord” (Leviticus 16:12). The description of the altar being “from before the Lord” suggests it is not entirely before the Lord. Which altar is only partially before the Lord, but not all of it is before the Lord, i.e., part of it lies directly parallel to the Sanctuary, but part of it does not? You must say that this is the outer altar. Only the western side of it lies parallel to the entrance to the Sanctuary. In contrast, the inner altar is entirely within the Sanctuary and so is considered entirely before the Lord.
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב: ״מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב: ״מִלִּפְנֵי ה׳״, דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ״, הֲוָה אָמֵינָא: מַאי ״מִזְבֵּחַ״ — מִזְבֵּחַ פְּנִימִי, כְּתַב רַחֲמָנָא: ״מִלִּפְנֵי ה׳״. וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא: ״מִלִּפְנֵי ה׳״, הֲוָה אָמֵינָא דַּוְקָא מִלִּפְנֵי ה׳,
And it is necessary to write “from upon the altar” and it is necessary to write “from before God” because if the Merciful One had written only “from upon the altar” I would have said: What altar is the verse referring to? The inner altar. Therefore, the Merciful One writes “from before God.” And if the Merciful One had written only “from before God,” I would have said it means specifically from the part of the altar that lies before God, i.e., from the northwestern corner, which lies directly parallel to the entrance of the Sanctuary;
פעולה זו תסיר את כל הפריטים בחלק זה כולל ההתקדמות וההיסטוריה. שימי לב: לא ניתן לשחזר פעולה זו.
תאבד/י את כל ההתקדמות או ההיסטוריה הקשורות לפריט זה.
