אם ההזאות של הפר והשעיר נלמדות על ידי היקש, כיצד נוכל לדרוש היקש נוסף מההזאות בקודש הקדשים להזאות בהיכל כשיש כלל בקדשים שאין לומדים מהיקש דבר שכבר למדו בהיקש? הגמרא מציעה מספר תשובות. האם מזים את הדם בהיכל על הפרוכת או מול הפרוכת, על הרצפה? מה עושים אם הדמים של הפר והשעיר מתערבבים לפני שהכהן הגדול מזה את הדם בקודש הקודשים? מה אם הם מתערבבים לפני שעשה את ההזאות למטה (לאחר שכבר עשה ההזאה למעלה)? מה אם הכהן התבלבל בין הכוסות ולא ידע איזה דם נמצא בכל כוס? אם חלק מהדם התערבב יחד אך חלקם נותרו נפרדים, האם מה שהתערבב נחשב לשיריים או שהוא נחשב "דחוי”? המשנה מסבירה כי השלב האחרון של הזאת הדם הוא לערבב אותם יחד ולתת אותם על ארבעת הקרנות של מזבח הזהב. זהו נושא לוויכוח שכן לפי דעה אחת, הם מונחים בנפרד על פינות המזבח ולא מעורבים. האם ברור שקיים ויכוח תנאי בנושא זה? אולי שתי הדעות מסכימים בנקודה זו?
רוצה להקדיש לימוד?
יומא נז
הַשְׁתָּא בָּרִי טְמֵאִים אַתּוּן, דִּכְתִיב: ״טוּמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ״. אֲמַר לֵיהּ, תָּא חֲזִי מָה כְּתִיב בְּהוּ: ״הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם״, אֲפִילּוּ בִּזְמַן שֶׁהֵן טְמֵאִין — שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶן.
Now you are certainly impure, as it is written about the Jewish people: “Her impurity was in her skirts” (Lamentations 1:9), and the Divine Presence does not dwell upon the Jews when they are impure. Rabbi Ḥanina said to him: Come and see what is written about the Jewish people: “That dwells with them in the midst of their impurity” (Leviticus 16:16). This indicates that even when they are impure, the Divine Presence dwells among them.
וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ, חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ?
The Gemara raises a difficulty with regard to the aforementioned halakha. It was stated above that the comparison to the goat teaches that the High Priest sprinkles the bull’s blood once upward; and the seven downward sprinklings of the goat’s blood are derived from the rite of the blood of the bull. Subsequently, the order of sprinkling toward the curtain in the Sanctuary is again derived by means of a similar comparison. The Gemara asks: And does a matter derived by juxtaposition, i.e., a halakha not written explicitly in the Torah but learned by means of a comparison, again teach by juxtaposition? There is a general principle that a halakha derived by juxtaposition with regard to offerings cannot subsequently teach another halakha by juxtaposition.
הַאי, הֵימֶנּוּ וְדָבָר אַחֵר הוּא, וְלָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ.
The Gemara answers that the first juxtaposition was not a proper inference by verbal analogy, as this halakha that the High Priest must sprinkle once upward and seven times downward is derived both from that juxtaposition and something else as well. Since the basic requirement that he must sprinkle upward and downward for the bull and the goat is stated explicitly in both cases, and the comparison was necessary only to teach the precise number of sprinklings, this inference is not considered a juxtaposition to the extent that one cannot derive further comparisons from it.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הָוֵי הֶיקֵּשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
The Gemara continues to question this explanation: It works out well according to the one who said that a juxtaposition that is also inferred from something else is not considered a juxtaposition in this regard; but according to the one who says that this too is called a juxtaposition, what can be said?
מְקוֹמוֹת הוּא דְּגָמְרִי מֵהֲדָדֵי.
The Gemara answers: It is the locations that are derived from one another. The halakha of the blood of the bull was not derived from that of the goat, nor the halakha of sprinkling the bull’s blood outside the curtain from that of sprinkling the bull’s blood inside. Instead, the first comparison equates the sprinkling of the bull’s blood and the goat’s blood, while the second comparison equates the locations, i.e., he sprinkles outside the curtain in the same manner that he sprinkles inside. Consequently, the two juxtapositions are not connected to each other, which means that there is no problem of a halakha derived by juxtaposition itself teaching by juxtaposition.
אִי בָּעֵית אֵימָא: חוּץ מִבִּפְנִים בַּחֲדָא זִימְנָא גָּמַר.
If you wish, say instead a different resolution: The sprinkling outside is derived from the sprinkling inside all at once, i.e., the juxtaposition includes not only the blood of the bull and the goat, but also the manners of sprinkling the blood inside and outside. There are not two comparisons here, one derived from the other, but a single, complex juxtaposition.
תָּנָא: כְּשֶׁהוּא מַזֶּה, אֵינוֹ מַזֶּה עַל הַפָּרוֹכֶת, אֶלָּא כְּנֶגֶד הַפָּרוֹכֶת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים שֶׁל פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים.
§ A Sage taught: When the High Priest sprinkles the blood, he does not actually sprinkle on the curtain but opposite the curtain. Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome. After a miracle was performed on his behalf and he healed the daughter of the Roman emperor, Rabbi Elazar was permitted to view the ruler’s treasures and take whatever he wanted. He saw the Temple vessels that the Romans captured, including the curtain. Rabbi Elazar continued: And on the curtain were several drops of blood from the bull and the goat of Yom Kippur. This shows that the blood was actually sprinkled on the curtain.
וְדִילְמָא דְּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֲווֹ!
The Gemara questions this conclusion: But how can Rabbi Elazar be sure that these drops of blood were from the bull and goat of Yom Kippur? Perhaps they were from the bull for an unwitting communal sin or the goats for a sin of idolatry, both of whose blood is also sprinkled on the curtain.
דַּחֲזָא דַּעֲבִידִי כְּסִדְרָן. וּתְנַן נָמֵי גַּבֵּי פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר כִּי הַאי גַוְונָא: כְּשֶׁהוּא מַזֶּה, לֹא הָיוּ נוֹגְעִין בַּפָּרוֹכֶת, וְאִם נָגְעוּ — נָגְעוּ.
The Gemara explains that he saw that these sprinklings of blood were performed in their order, one drop after another, a sequence that is followed only in the Yom Kippur service. And we also learned in a mishna about a case like this with regard to the bull for an unwitting communal sin: When he sprinkles, the blood would not touch the curtain, but if it did touch, it touched, and this did not invalidate the service.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים שֶׁל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְדִילְמָא דְּפַר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים נִינְהוּ? דַּחֲזַנְהוּ דַּעֲבִידִי שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן.
Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome, and there were several drops of blood on it from the bull for an unwitting communal sin and the goats for a sin of idolatry. The Gemara asks: But how could he identify the source of the blood; perhaps they were from the bull and goat of Yom Kippur? The Gemara answers: He saw that they were performed not in their order and inferred that they must be sprinklings from communal sin-offerings, which are not presented in a sequence.
נִתְעָרְבוּ לוֹ דָּמִים בְּדָמִים, אָמַר רָבָא: נוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְעוֹלֶה לוֹ לְכָאן וּלְכָאן.
The Gemara asks a question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat before he finished all the sprinklings? Rava said: He should present from the mixture once upward and seven times downward, and that counts toward both this one and that one, as he has sprinkled from both of them.
אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה, אָמַר: בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי, מִשּׁוּם דְּדָיְירִי בְּאַרְעָא דַחֲשׁוֹכָא — אָמְרִי שְׁמַעְתָּא דִּמְחַשְּׁכָן! הָא קָא יָהֵיב לְמַעְלָה דְּשָׂעִיר מִקַּמֵּי מַטָּה דְּפַר, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ״, כַּלֵּה דַּם הַפָּר וְאַחַר כָּךְ כַּלֵּה דַּם הַשָּׂעִיר!
They said this answer before Rabbi Yirmeya in Eretz Yisrael, whereupon he said: Foolish Babylonians! Because they live in a dark, low land, they speak darkened halakhot, devoid of logic. If this solution is followed, when the High Priest sprinkles the mixture of bull and goat blood, he thereby presents the upward sprinklings of the goat before he sprinkles the downward presentations of the bull; and the Torah said: “And when he has finished atoning for the sacred place” (Leviticus 16:20), which teaches: He finishes the blood of the bull by sprinkling upward and downward, and only afterward he finishes the blood of the goat.
אֶלָּא, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: נוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם הַפָּר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם הַשָּׂעִיר.
Rather, Rabbi Yirmeya said that the High Priest proceeds as follows: He presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the bull, as the blood of the bull is in this mixture. And he again presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the goat. Although the blood is mixed together and by sprinkling for the purpose of the bull’s blood he also sprinkles some of the goat’s blood, since he has only the bull’s blood in mind it is as though he did not sprinkle the blood of the goat at all.
נִתְעָרְבוּ לוֹ דָּמִים בְּדָמִים בְּמַתָּנוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, סְבַר רַב פָּפָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא לְמֵימַר: נוֹתֵן שֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר וּלְשֵׁם שָׂעִיר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה לְשֵׁם שָׂעִיר.
The Gemara asks another question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat during the final presentations that he performs in the Sanctuary? Rav Pappa, who was sitting before Rava, thought to say: He presents seven times downward for the purpose of the bull and for the purpose of the goat, and he again presents once upward for the purpose of the goat.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: עַד הַשְׁתָּא קָרוּ לַן טַפְשָׁאֵי, וְהַשְׁתָּא — טַפְשָׁאֵי דְטַפְשָׁאֵי, דְּקָא מַגְמְרִינַן לְהוּ וְלָא גְּמִירִי. וְהָא קָא יָהֵיב מַטָּה דְשָׂעִיר מִקַּמֵּי מַעְלָה דְשָׂעִיר, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: תֵּן לְמַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ לְמַטָּה!
Rava said to him: Until now they called us Babylonians merely foolish, and now they will call us the foolish of the foolish, as they will say that we teach them and yet they do not learn. In response to your statement one could simply repeat Rabbi Yirmeya’s previous argument: But he presents downward sprinklings for the goat before the upward sprinklings for the goat, and the Torah said: Present upward and then downward.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: נוֹתֵן שֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם שָׂעִיר.
Rather, Rava said: He presents downward seven times for the purpose of the bull, and he again presents upward once and downward seven times for the purpose of the goat.
נִתְעָרְבוּ לוֹ כּוֹסוֹת בְּכוֹסוֹת — נוֹתֵן, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן,
The Gemara asks another question: What if the cups became mixed, i.e., if the bowl containing the blood of the bull was confused with that of the blood of the goat? The Gemara explains: He presents blood from one cup by sprinkling upward once and downward seven times, and he again presents a second set of sprinklings from the second cup.
וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן, שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים.
And he again presents another set of sprinklings, again from the first cup, which amounts to a total of three times. In this manner, he fulfills the obligation no matter which cup was which. If the first cup was that of the bull’s blood and the second was that of the goat, he fulfilled his obligation with the first and second sprinklings. If the first cup contained the blood of the goat, he performed the sprinkling of the goat’s blood before that of the bull, which means his first set of sprinklings are discounted. Consequently, when he sprinkled from the second cup, which contains the bull’s blood, and a third time from the cup of the goat’s blood, he fulfilled his obligation with the second and third sets of sprinklings.
מִקְצָת דָּמִים נִתְעָרְבוּ לוֹ, וּמִקְצָת דָּמִים לֹא נִתְעָרְבוּ [לוֹ], פְּשִׁיטָא: כִּי יָהֵיב — מִוַּדָּאִין יְהֵיב.
The Gemara asks yet another question: If only part of the blood became mixed together and part of the blood did not become mixed, e.g., if some of the blood spilled and became mixed in a third vessel, the solution is obvious: When he presents, he presents from the blood of certain identity.
מִיהוּ, הָנָךְ: שִׁירַיִם הָווּ, וְלִיסוֹד אָזְלִי, אוֹ דִילְמָא: דְּחוּיִין הָווּ, וְאָזְלִי לְאַמָּה?
However, one could still ask a question with regard to this case: What is the status of the mixed blood in the other vessel or vessels? Are they considered the remainder of the blood, and the remainder of the blood goes to the base of the altar like the remainder of all blood of sin-offerings? Or perhaps this mixture of blood is rejected, as the blood from this vessel was not used for the first sprinklings, and therefore the two types of blood are spilled and go to the canal beneath the altar, which rinses all the dirt from the courtyard into the Kidron River.
אָמַר רַב פָּפָּא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר כּוֹס אֶחָד עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ שִׁירַיִם — הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִי בָּעֵי לְמֵיתַב מָצֵי יָהֵיב. אֲבָל הַאי, דְּאִי בָּעֵי לְמֵיתַב לָא מָצֵי יָהֵיב — לָא.
Rav Pappa said: Even according to the one who says that one cup renders its counterpart a remainder, i.e., if a one collected blood in two cups, the blood in the second cup is considered the remainder of the first cup, this applies only in a case where he could present blood from the second cup if he wanted to, i.e., if both cups were filled with blood from the offering. However, in this case, as the blood in this vessel could not be presented even if he wanted to, it does not become a remainder, and it is therefore certainly rejected.
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא: אַדְּרַבָּה: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר כּוֹס אֶחָד עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ דָּחוּי — הָנֵי מִילֵּי, דְּדַחְיֵיהּ בְּיָדַיִם, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא דַּחְיֵיהּ בְּיָדַיִם — לָא.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: On the contrary, even according to the one who says that when blood is collected in two cups one cup renders the blood of its counterpart rejected, that applies only when he rejects the second cup with his own hands, i.e., by means of a direct act. However, in a case where he does not reject it with his own hands, as no act of rejection was performed but rather the blood became a remainder by itself, the blood is not rejected.
דְּתַנְיָא, לְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״, וּלְמַטָּה הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.
As it was taught in a baraita: In the verse above, it says: “And the priest shall take of the blood of the sin-offering with his finger, and put it upon the corners of the altar of the burnt-offering, and he shall pour its blood out at the base of the altar of burnt-offering” (Leviticus 4:25). And in the verse below it says: “And the priest shall take of its blood with his finger, and put it upon the corners of the altar of burnt-offering, and he shall pour all its blood out at the base of the altar” (Leviticus 4:30). The second verse adds the word “all.”
מִנַּיִין לְחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָה בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת וְנָתַן מִזֶּה אַחַת וּמִזֶּה אַחַת, שֶׁכּוּלָּן נִשְׁפָּכִין לַיְּסוֹד — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.
The baraita explains: From where is it derived with regard to a sin-offering that if one collected its blood in four cups and presented blood from each of them by sprinkling once from this cup and once from that cup until he has sprinkled four times, once from each cup, that the leftover blood in all the cups is poured out as remainders on the base of the altar? The verse states: “And he shall pour all its blood.”
יָכוֹל אֲפִילּוּ נָתַן אַרְבַּע מַתָּנוֹת מֵאַחַת מֵהֶן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״ — הָהוּא נִשְׁפָּךְ לַיְּסוֹד, וְהֵן נִשְׁפָּכִין לָאַמָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנַּיִין לְחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָה בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת וְנָתַן אַרְבַּע מַתָּנוֹת מֵאֶחָד מֵהֶן, שֶׁכּוּלָּן נִשְׁפָּכִין לַיְּסוֹד — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.
One might have thought that even if he presented four presentations from one of them, all the rest should be spilled on the base of the altar as remainder; therefore, the verse states: “And he shall pour its blood.” This indicates that not all the blood, but only that blood in the bowl from which blood was sprinkled on the altar, is poured on the base as a remainder, and the rest of the cups of blood are poured into the canal. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, says: From where is it derived with regard to a sin-offering that if one collected its blood in four cups and presented four presentations from one of them, that they are all poured at the base of the altar? The verse states: “And he shall pour all its blood.”
וּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא כְּתִיב: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״? אָמַר רַב אָשֵׁי: לְמַעוֹטֵי שִׁירַיִם שֶׁבְּצַוַּאר בְּהֵמָה.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, isn’t it also written: “And he shall pour its blood”? How does he explain this difference between the verses? Rav Ashi said: When the Torah states “its blood,” it comes to exclude the remainders that are in the throat of the animal. If more blood comes out of the throat after the collection of the blood, that blood is certainly not poured on the base of the altar but is swept into the canal of the Temple.
עֵירָה דַּם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר: מְעָרְבִין לִקְרָנוֹת. דְּאִיתְּמַר: רַבִּי יֹאשִׁיָּה וְרַבִּי יוֹנָתָן, חַד אָמַר: מְעָרְבִין, וְחַד אָמַר: אֵין מְעָרְבִין.
§ The mishna states that after the High Priest sprinkled the blood toward the curtain he poured the blood of the bull into the blood of the goat. The Gemara comments: We learned this mishna in accordance with the opinion of the one who said that the High Priest mixes the two types of blood before placing them on the corners of the inner altar, and he does not present each one separately. As it was stated: The later tanna’im, Rabbi Yoshiya and Rabbi Yonatan, debated this issue. One of them said: The High Priest mixes the blood for the purpose of placing the blood on the altar’s corners, and one of them said: He does not mix the blood.
תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה הוּא דְּאָמַר מְעָרְבִין, דְּאָמַר: אַף עַל גַּב דְּלָא כְּתִיב ״יַחְדָּיו״ — כְּמַאן דִּכְתִיב ״יַחְדָּיו״ דָּמֵי.
The Gemara comments: Conclude that Rabbi Yoshiya was the tanna who said that the High Priest mixes the blood. In general, he maintains that whenever a verse mentions two matters, although the term: Together, is not written explicitly, it is considered as though the term: Together, is indeed written. In other words, two items that appear in the same verse are treated as combined unless expressly stated otherwise. By contrast, Rabbi Yonatan maintains that even if two matters are mentioned together they are treated separately unless the verse uses the term: Together. In this case, the verse states: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat” (Leviticus 16:18). Therefore, Rabbi Yoshiya rules that the High Priest must place the two sets of blood together.
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹנָתָן הוּא, שָׁאנֵי הָכָא דִּכְתִיב: ״אַחַת״.
The Gemara rejects this contention. Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan, it remains possible to explain its ruling, since it is different here, as it is written “once” (Exodus 30:10), which indicates that there must be one act of sprinkling and not two. Consequently, the High Priest must mix the blood to ensure that there is only one presentation.
תַּנְיָא דְּלָא כְּשִׁנּוּיַין: ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר״, שֶׁיִּהְיוּ מְעוֹרָבִין, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.
The Gemara comments: It was taught in a baraita contrary to our response, but in accordance with the initial assumption: “And he shall go out to the altar that is before the Lord, and make atonement for it; and he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat, and put it on the corners of the altar round about” (Leviticus 16:18). This verse teaches that the blood of the bull and the goat should be mixed. This is the statement of Rabbi Yoshiya.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
. לא תמיד נהניתי מלימוד גמרא כילדה.,בל כהתבגרתי התחלתי לאהוב את זה שוב. התחלתי ללמוד מסכת סוטה בדף היומי לפני כחמש עשרה שנה ואז הפסקתי.הגעתי לסיום הגדול של הדרן לפני שנתיים וזה נתן לי השראה. והתחלתי ללמוד למשך כמה ימים ואז היתה לי פריצת דיסק והפסקתי…עד אלול השנה. אז התחלתי עם מסכת ביצה וב”ה אני מצליחה לעמוד בקצב. המשפחה מאוד תומכת בי ויש כמה שגם לומדים את זה במקביל. אני אוהבת שיש עוגן כל יום.
בית שמש, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.
מעלה גלבוע, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי באמצע תקופת הקורונה, שאבא שלי סיפר לי על קבוצה של בנות שתיפתח ביישוב שלנו ותלמד דף יומי כל יום. הרבה זמן רציתי להצטרף לזה וזאת הייתה ההזדמנות בשבילי. הצטרפתי במסכת שקלים ובאמצע הייתה הפסקה קצרה. כיום אני כבר לומדת באולפנה ולומדת דף יומי לבד מתוך גמרא של טיינזלץ.
עתניאל, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש
קיבוץ מגדל עוז, ישראל
בסוף הסבב הקודם ראיתי את השמחה הגדולה שבסיום הלימוד, בעלי סיים כבר בפעם השלישית וכמובן הסיום הנשי בבנייני האומה וחשבתי שאולי זו הזדמנות עבורי למשהו חדש.
למרות שאני שונה בסביבה שלי, מי ששומע על הלימוד שלי מפרגן מאוד.
אני מנסה ללמוד קצת בכל יום, גם אם לא את כל הדף ובסך הכל אני בדרך כלל עומדת בקצב.
הלימוד מעניק המון משמעות ליום יום ועושה סדר בלמוד תורה, שתמיד היה (ועדיין) שאיפה. אבל אין כמו קביעות
טל מנשה, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי בתחילת מסכת ברכות, עוד לא ידעתי כלום. נחשפתי לסיום הש״ס, ובעצם להתחלה מחדש בתקשורת, הפתיע אותי לטובה שהיה מקום לעיסוק בתורה.
את המסכתות הראשונות למדתי, אבל לא סיימתי (חוץ מעירובין איכשהו). השנה כשהגעתי למדרשה, נכנסתי ללופ, ואני מצליחה להיות חלק, סיימתי עם החברותא שלי את כל המסכתות הקצרות, גם כשהיינו חולות קורונה ובבידודים, למדנו לבד, העיקר לא לצבור פער, ומחכות ליבמות 🙂
מזכרת בתיה, ישראל
התחלתי בתחילת הסבב, והתמכרתי. זה נותן משמעות נוספת ליומיום ומאוד מחזק לתת לזה מקום בתוך כל שגרת הבית-עבודה השוטפת.
בית שמש, ישראל
התחלתי לפני כמה שנים אבל רק בסבב הזה זכיתי ללמוד יום יום ולסיים מסכתות
רעננה, ישראל
סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.
רתמים, ישראל
אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.
רמת גן, ישראל
הייתי לפני שנתיים בסיום הדרן נשים בבנייני האומה והחלטתי להתחיל. אפילו רק כמה דפים, אולי רק פרק, אולי רק מסכת… בינתיים סיימתי רבע שס ותכף את כל סדר מועד בה.
הסביבה תומכת ומפרגנת. אני בת יחידה עם ארבעה אחים שכולם לומדים דף יומי. מדי פעם אנחנו עושים סיומים יחד באירועים משפחתיים. ממש מרגש. מסכת שבת סיימנו כולנו יחד עם אבא שלנו!
אני שומעת כל יום פודקאסט בהליכה או בנסיעה ואחכ לומדת את הגמרא.
מרכז שפירא, ישראל
"
גם אני התחלתי בסבב הנוכחי וב””ה הצלחתי לסיים את רוב המסכתות . בזכות הרבנית מישל משתדלת לפתוח את היום בשיעור הזום בשעה 6:20 .הלימוד הפך להיות חלק משמעותי בחיי ויש ימים בהם אני מצליחה לחזור על הדף עם מלמדים נוספים ששיעוריהם נמצאים במרשתת. שמחה להיות חלק מקהילת לומדות ברחבי העולם. ובמיוחד לשמש דוגמה לנכדותיי שאי””ה יגדלו לדור שלימוד תורה לנשים יהיה משהו שבשגרה. "
נתניה, ישראל
"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”
כפר אדומים, ישראל
התחלתי להשתתף בשיעור נשים פעם בשבוע, תכננתי ללמוד רק דפים בודדים, לא האמנתי שאצליח יותר מכך.
לאט לאט נשאבתי פנימה לעולם הלימוד .משתדלת ללמוד כל בוקר ומתחילה את היום בתחושה של מלאות ומתוך התכווננות נכונה יותר.
הלימוד של הדף היומי ממלא אותי בתחושה של חיבור עמוק לעם היהודי ולכל הלומדים בעבר ובהווה.
אפרת, ישראל
התחלתי ללמוד בעידוד שתי חברות אתן למדתי בעבר את הפרק היומי במסגרת 929.
בבית מתלהבים מאוד ובשבת אני לומדת את הדף עם בעלי שזה מפתיע ומשמח מאוד! לימוד הדף הוא חלק בלתי נפרד מהיום שלי. לומדת בצהריים ומחכה לזמן הזה מידי יום…
אפרת, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
ירושלים, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
יומא נז
הַשְׁתָּא בָּרִי טְמֵאִים אַתּוּן, דִּכְתִיב: ״טוּמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ״. אֲמַר לֵיהּ, תָּא חֲזִי מָה כְּתִיב בְּהוּ: ״הַשּׁוֹכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טוּמְאֹתָם״, אֲפִילּוּ בִּזְמַן שֶׁהֵן טְמֵאִין — שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶן.
Now you are certainly impure, as it is written about the Jewish people: “Her impurity was in her skirts” (Lamentations 1:9), and the Divine Presence does not dwell upon the Jews when they are impure. Rabbi Ḥanina said to him: Come and see what is written about the Jewish people: “That dwells with them in the midst of their impurity” (Leviticus 16:16). This indicates that even when they are impure, the Divine Presence dwells among them.
וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ, חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ?
The Gemara raises a difficulty with regard to the aforementioned halakha. It was stated above that the comparison to the goat teaches that the High Priest sprinkles the bull’s blood once upward; and the seven downward sprinklings of the goat’s blood are derived from the rite of the blood of the bull. Subsequently, the order of sprinkling toward the curtain in the Sanctuary is again derived by means of a similar comparison. The Gemara asks: And does a matter derived by juxtaposition, i.e., a halakha not written explicitly in the Torah but learned by means of a comparison, again teach by juxtaposition? There is a general principle that a halakha derived by juxtaposition with regard to offerings cannot subsequently teach another halakha by juxtaposition.
הַאי, הֵימֶנּוּ וְדָבָר אַחֵר הוּא, וְלָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ.
The Gemara answers that the first juxtaposition was not a proper inference by verbal analogy, as this halakha that the High Priest must sprinkle once upward and seven times downward is derived both from that juxtaposition and something else as well. Since the basic requirement that he must sprinkle upward and downward for the bull and the goat is stated explicitly in both cases, and the comparison was necessary only to teach the precise number of sprinklings, this inference is not considered a juxtaposition to the extent that one cannot derive further comparisons from it.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הָוֵי הֶיקֵּשׁ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
The Gemara continues to question this explanation: It works out well according to the one who said that a juxtaposition that is also inferred from something else is not considered a juxtaposition in this regard; but according to the one who says that this too is called a juxtaposition, what can be said?
מְקוֹמוֹת הוּא דְּגָמְרִי מֵהֲדָדֵי.
The Gemara answers: It is the locations that are derived from one another. The halakha of the blood of the bull was not derived from that of the goat, nor the halakha of sprinkling the bull’s blood outside the curtain from that of sprinkling the bull’s blood inside. Instead, the first comparison equates the sprinkling of the bull’s blood and the goat’s blood, while the second comparison equates the locations, i.e., he sprinkles outside the curtain in the same manner that he sprinkles inside. Consequently, the two juxtapositions are not connected to each other, which means that there is no problem of a halakha derived by juxtaposition itself teaching by juxtaposition.
אִי בָּעֵית אֵימָא: חוּץ מִבִּפְנִים בַּחֲדָא זִימְנָא גָּמַר.
If you wish, say instead a different resolution: The sprinkling outside is derived from the sprinkling inside all at once, i.e., the juxtaposition includes not only the blood of the bull and the goat, but also the manners of sprinkling the blood inside and outside. There are not two comparisons here, one derived from the other, but a single, complex juxtaposition.
תָּנָא: כְּשֶׁהוּא מַזֶּה, אֵינוֹ מַזֶּה עַל הַפָּרוֹכֶת, אֶלָּא כְּנֶגֶד הַפָּרוֹכֶת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים שֶׁל פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים.
§ A Sage taught: When the High Priest sprinkles the blood, he does not actually sprinkle on the curtain but opposite the curtain. Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome. After a miracle was performed on his behalf and he healed the daughter of the Roman emperor, Rabbi Elazar was permitted to view the ruler’s treasures and take whatever he wanted. He saw the Temple vessels that the Romans captured, including the curtain. Rabbi Elazar continued: And on the curtain were several drops of blood from the bull and the goat of Yom Kippur. This shows that the blood was actually sprinkled on the curtain.
וְדִילְמָא דְּפַר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה הֲווֹ!
The Gemara questions this conclusion: But how can Rabbi Elazar be sure that these drops of blood were from the bull and goat of Yom Kippur? Perhaps they were from the bull for an unwitting communal sin or the goats for a sin of idolatry, both of whose blood is also sprinkled on the curtain.
דַּחֲזָא דַּעֲבִידִי כְּסִדְרָן. וּתְנַן נָמֵי גַּבֵּי פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר כִּי הַאי גַוְונָא: כְּשֶׁהוּא מַזֶּה, לֹא הָיוּ נוֹגְעִין בַּפָּרוֹכֶת, וְאִם נָגְעוּ — נָגְעוּ.
The Gemara explains that he saw that these sprinklings of blood were performed in their order, one drop after another, a sequence that is followed only in the Yom Kippur service. And we also learned in a mishna about a case like this with regard to the bull for an unwitting communal sin: When he sprinkles, the blood would not touch the curtain, but if it did touch, it touched, and this did not invalidate the service.
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי: אֲנִי רְאִיתִיהָ בְּרוֹמִי, וְהָיוּ עָלֶיהָ כַּמָּה טִיפֵּי דָמִים שֶׁל פַּר הֶעְלֵם דָּבָר שֶׁל צִבּוּר, וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה. וְדִילְמָא דְּפַר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים נִינְהוּ? דַּחֲזַנְהוּ דַּעֲבִידִי שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן.
Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: I saw the curtain in Rome, and there were several drops of blood on it from the bull for an unwitting communal sin and the goats for a sin of idolatry. The Gemara asks: But how could he identify the source of the blood; perhaps they were from the bull and goat of Yom Kippur? The Gemara answers: He saw that they were performed not in their order and inferred that they must be sprinklings from communal sin-offerings, which are not presented in a sequence.
נִתְעָרְבוּ לוֹ דָּמִים בְּדָמִים, אָמַר רָבָא: נוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה, וְעוֹלֶה לוֹ לְכָאן וּלְכָאן.
The Gemara asks a question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat before he finished all the sprinklings? Rava said: He should present from the mixture once upward and seven times downward, and that counts toward both this one and that one, as he has sprinkled from both of them.
אַמְרוּהָ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה, אָמַר: בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי, מִשּׁוּם דְּדָיְירִי בְּאַרְעָא דַחֲשׁוֹכָא — אָמְרִי שְׁמַעְתָּא דִּמְחַשְּׁכָן! הָא קָא יָהֵיב לְמַעְלָה דְּשָׂעִיר מִקַּמֵּי מַטָּה דְּפַר, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: ״וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ״, כַּלֵּה דַּם הַפָּר וְאַחַר כָּךְ כַּלֵּה דַּם הַשָּׂעִיר!
They said this answer before Rabbi Yirmeya in Eretz Yisrael, whereupon he said: Foolish Babylonians! Because they live in a dark, low land, they speak darkened halakhot, devoid of logic. If this solution is followed, when the High Priest sprinkles the mixture of bull and goat blood, he thereby presents the upward sprinklings of the goat before he sprinkles the downward presentations of the bull; and the Torah said: “And when he has finished atoning for the sacred place” (Leviticus 16:20), which teaches: He finishes the blood of the bull by sprinkling upward and downward, and only afterward he finishes the blood of the goat.
אֶלָּא, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: נוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם הַפָּר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם הַשָּׂעִיר.
Rather, Rabbi Yirmeya said that the High Priest proceeds as follows: He presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the bull, as the blood of the bull is in this mixture. And he again presents once upward and seven times downward for the purpose of sprinkling the blood of the goat. Although the blood is mixed together and by sprinkling for the purpose of the bull’s blood he also sprinkles some of the goat’s blood, since he has only the bull’s blood in mind it is as though he did not sprinkle the blood of the goat at all.
נִתְעָרְבוּ לוֹ דָּמִים בְּדָמִים בְּמַתָּנוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, סְבַר רַב פָּפָּא קַמֵּיהּ דְּרָבָא לְמֵימַר: נוֹתֵן שֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר וּלְשֵׁם שָׂעִיר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה לְשֵׁם שָׂעִיר.
The Gemara asks another question: What should the High Priest do if the blood of the bull became mixed with the blood of the goat during the final presentations that he performs in the Sanctuary? Rav Pappa, who was sitting before Rava, thought to say: He presents seven times downward for the purpose of the bull and for the purpose of the goat, and he again presents once upward for the purpose of the goat.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא: עַד הַשְׁתָּא קָרוּ לַן טַפְשָׁאֵי, וְהַשְׁתָּא — טַפְשָׁאֵי דְטַפְשָׁאֵי, דְּקָא מַגְמְרִינַן לְהוּ וְלָא גְּמִירִי. וְהָא קָא יָהֵיב מַטָּה דְשָׂעִיר מִקַּמֵּי מַעְלָה דְשָׂעִיר, וְהַתּוֹרָה אָמְרָה: תֵּן לְמַעְלָה, וְאַחַר כָּךְ לְמַטָּה!
Rava said to him: Until now they called us Babylonians merely foolish, and now they will call us the foolish of the foolish, as they will say that we teach them and yet they do not learn. In response to your statement one could simply repeat Rabbi Yirmeya’s previous argument: But he presents downward sprinklings for the goat before the upward sprinklings for the goat, and the Torah said: Present upward and then downward.
אֶלָּא אָמַר רָבָא: נוֹתֵן שֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם פַּר, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה לְשֵׁם שָׂעִיר.
Rather, Rava said: He presents downward seven times for the purpose of the bull, and he again presents upward once and downward seven times for the purpose of the goat.
נִתְעָרְבוּ לוֹ כּוֹסוֹת בְּכוֹסוֹת — נוֹתֵן, וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן,
The Gemara asks another question: What if the cups became mixed, i.e., if the bowl containing the blood of the bull was confused with that of the blood of the goat? The Gemara explains: He presents blood from one cup by sprinkling upward once and downward seven times, and he again presents a second set of sprinklings from the second cup.
וְחוֹזֵר וְנוֹתֵן, שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים.
And he again presents another set of sprinklings, again from the first cup, which amounts to a total of three times. In this manner, he fulfills the obligation no matter which cup was which. If the first cup was that of the bull’s blood and the second was that of the goat, he fulfilled his obligation with the first and second sprinklings. If the first cup contained the blood of the goat, he performed the sprinkling of the goat’s blood before that of the bull, which means his first set of sprinklings are discounted. Consequently, when he sprinkled from the second cup, which contains the bull’s blood, and a third time from the cup of the goat’s blood, he fulfilled his obligation with the second and third sets of sprinklings.
מִקְצָת דָּמִים נִתְעָרְבוּ לוֹ, וּמִקְצָת דָּמִים לֹא נִתְעָרְבוּ [לוֹ], פְּשִׁיטָא: כִּי יָהֵיב — מִוַּדָּאִין יְהֵיב.
The Gemara asks yet another question: If only part of the blood became mixed together and part of the blood did not become mixed, e.g., if some of the blood spilled and became mixed in a third vessel, the solution is obvious: When he presents, he presents from the blood of certain identity.
מִיהוּ, הָנָךְ: שִׁירַיִם הָווּ, וְלִיסוֹד אָזְלִי, אוֹ דִילְמָא: דְּחוּיִין הָווּ, וְאָזְלִי לְאַמָּה?
However, one could still ask a question with regard to this case: What is the status of the mixed blood in the other vessel or vessels? Are they considered the remainder of the blood, and the remainder of the blood goes to the base of the altar like the remainder of all blood of sin-offerings? Or perhaps this mixture of blood is rejected, as the blood from this vessel was not used for the first sprinklings, and therefore the two types of blood are spilled and go to the canal beneath the altar, which rinses all the dirt from the courtyard into the Kidron River.
אָמַר רַב פָּפָּא: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר כּוֹס אֶחָד עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ שִׁירַיִם — הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִי בָּעֵי לְמֵיתַב מָצֵי יָהֵיב. אֲבָל הַאי, דְּאִי בָּעֵי לְמֵיתַב לָא מָצֵי יָהֵיב — לָא.
Rav Pappa said: Even according to the one who says that one cup renders its counterpart a remainder, i.e., if a one collected blood in two cups, the blood in the second cup is considered the remainder of the first cup, this applies only in a case where he could present blood from the second cup if he wanted to, i.e., if both cups were filled with blood from the offering. However, in this case, as the blood in this vessel could not be presented even if he wanted to, it does not become a remainder, and it is therefore certainly rejected.
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא: אַדְּרַבָּה: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר כּוֹס אֶחָד עוֹשֶׂה חֲבֵירוֹ דָּחוּי — הָנֵי מִילֵּי, דְּדַחְיֵיהּ בְּיָדַיִם, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא דַּחְיֵיהּ בְּיָדַיִם — לָא.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: On the contrary, even according to the one who says that when blood is collected in two cups one cup renders the blood of its counterpart rejected, that applies only when he rejects the second cup with his own hands, i.e., by means of a direct act. However, in a case where he does not reject it with his own hands, as no act of rejection was performed but rather the blood became a remainder by itself, the blood is not rejected.
דְּתַנְיָא, לְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״, וּלְמַטָּה הוּא אוֹמֵר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.
As it was taught in a baraita: In the verse above, it says: “And the priest shall take of the blood of the sin-offering with his finger, and put it upon the corners of the altar of the burnt-offering, and he shall pour its blood out at the base of the altar of burnt-offering” (Leviticus 4:25). And in the verse below it says: “And the priest shall take of its blood with his finger, and put it upon the corners of the altar of burnt-offering, and he shall pour all its blood out at the base of the altar” (Leviticus 4:30). The second verse adds the word “all.”
מִנַּיִין לְחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָה בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת וְנָתַן מִזֶּה אַחַת וּמִזֶּה אַחַת, שֶׁכּוּלָּן נִשְׁפָּכִין לַיְּסוֹד — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.
The baraita explains: From where is it derived with regard to a sin-offering that if one collected its blood in four cups and presented blood from each of them by sprinkling once from this cup and once from that cup until he has sprinkled four times, once from each cup, that the leftover blood in all the cups is poured out as remainders on the base of the altar? The verse states: “And he shall pour all its blood.”
יָכוֹל אֲפִילּוּ נָתַן אַרְבַּע מַתָּנוֹת מֵאַחַת מֵהֶן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״ — הָהוּא נִשְׁפָּךְ לַיְּסוֹד, וְהֵן נִשְׁפָּכִין לָאַמָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִנַּיִין לְחַטָּאת שֶׁקִּבֵּל דָּמָה בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת וְנָתַן אַרְבַּע מַתָּנוֹת מֵאֶחָד מֵהֶן, שֶׁכּוּלָּן נִשְׁפָּכִין לַיְּסוֹד — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְאֶת כׇּל דָּמָהּ יִשְׁפּוֹךְ״.
One might have thought that even if he presented four presentations from one of them, all the rest should be spilled on the base of the altar as remainder; therefore, the verse states: “And he shall pour its blood.” This indicates that not all the blood, but only that blood in the bowl from which blood was sprinkled on the altar, is poured on the base as a remainder, and the rest of the cups of blood are poured into the canal. Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, says: From where is it derived with regard to a sin-offering that if one collected its blood in four cups and presented four presentations from one of them, that they are all poured at the base of the altar? The verse states: “And he shall pour all its blood.”
וּלְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָא כְּתִיב: ״וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפּוֹךְ״? אָמַר רַב אָשֵׁי: לְמַעוֹטֵי שִׁירַיִם שֶׁבְּצַוַּאר בְּהֵמָה.
The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, isn’t it also written: “And he shall pour its blood”? How does he explain this difference between the verses? Rav Ashi said: When the Torah states “its blood,” it comes to exclude the remainders that are in the throat of the animal. If more blood comes out of the throat after the collection of the blood, that blood is certainly not poured on the base of the altar but is swept into the canal of the Temple.
עֵירָה דַּם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר. תְּנַן כְּמַאן דְּאָמַר: מְעָרְבִין לִקְרָנוֹת. דְּאִיתְּמַר: רַבִּי יֹאשִׁיָּה וְרַבִּי יוֹנָתָן, חַד אָמַר: מְעָרְבִין, וְחַד אָמַר: אֵין מְעָרְבִין.
§ The mishna states that after the High Priest sprinkled the blood toward the curtain he poured the blood of the bull into the blood of the goat. The Gemara comments: We learned this mishna in accordance with the opinion of the one who said that the High Priest mixes the two types of blood before placing them on the corners of the inner altar, and he does not present each one separately. As it was stated: The later tanna’im, Rabbi Yoshiya and Rabbi Yonatan, debated this issue. One of them said: The High Priest mixes the blood for the purpose of placing the blood on the altar’s corners, and one of them said: He does not mix the blood.
תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה הוּא דְּאָמַר מְעָרְבִין, דְּאָמַר: אַף עַל גַּב דְּלָא כְּתִיב ״יַחְדָּיו״ — כְּמַאן דִּכְתִיב ״יַחְדָּיו״ דָּמֵי.
The Gemara comments: Conclude that Rabbi Yoshiya was the tanna who said that the High Priest mixes the blood. In general, he maintains that whenever a verse mentions two matters, although the term: Together, is not written explicitly, it is considered as though the term: Together, is indeed written. In other words, two items that appear in the same verse are treated as combined unless expressly stated otherwise. By contrast, Rabbi Yonatan maintains that even if two matters are mentioned together they are treated separately unless the verse uses the term: Together. In this case, the verse states: “And he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat” (Leviticus 16:18). Therefore, Rabbi Yoshiya rules that the High Priest must place the two sets of blood together.
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יוֹנָתָן הוּא, שָׁאנֵי הָכָא דִּכְתִיב: ״אַחַת״.
The Gemara rejects this contention. Even if you say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yonatan, it remains possible to explain its ruling, since it is different here, as it is written “once” (Exodus 30:10), which indicates that there must be one act of sprinkling and not two. Consequently, the High Priest must mix the blood to ensure that there is only one presentation.
תַּנְיָא דְּלָא כְּשִׁנּוּיַין: ״וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר״, שֶׁיִּהְיוּ מְעוֹרָבִין, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה.
The Gemara comments: It was taught in a baraita contrary to our response, but in accordance with the initial assumption: “And he shall go out to the altar that is before the Lord, and make atonement for it; and he shall take of the blood of the bull and of the blood of the goat, and put it on the corners of the altar round about” (Leviticus 16:18). This verse teaches that the blood of the bull and the goat should be mixed. This is the statement of Rabbi Yoshiya.
