רוצה להקדיש לימוד?
זבחים נ״ו
אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ.
an area whose length is 187 cubits by 135 cubits in width.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: כׇּל הָעֲזָרָה הָיְתָה מֵאָה שְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר לִי אַבָּא: כְּגוֹן זֶה – כֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִין שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְשׁוֹחֲטִין שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים, וְחַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה.
A tanna taught a baraita before Rav Naḥman: The entire Temple courtyard was 187 cubits in length by 135 cubits in width. Rav Naḥman said to the tanna: My father said this to me: In an area such as this, the priests enter there and eat offerings of the most sacred order there, and slaughter offerings of lesser sanctity there, and are liable due to entering in a state of ritual impurity.
לְמַעוֹטֵי מַאי? אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי חַלּוֹנוֹת, דְּלָתוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה – תְּנֵינָא: הַחַלּוֹנוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה כְּלִפְנִים!
The Gemara asks: These specific dimensions serve to exclude what? If we say they are stated to exclude the windows, doors, and thickness of the wall, we learn the opposite in a mishna (Pesaḥim 85b): The windows in the wall and the thickness of the wall are considered as though they are inside the Temple courtyard.
וְאֶלָּא לְמַעוֹטֵי לְשָׁכוֹת? וְאִי בְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ – וְהָתְנַן: תּוֹכָן קוֹדֶשׁ! מִדְּרַבָּנַן.
But rather, they are stated to exclude the chambers in the Temple courtyard. The Gemara asks: And if it is referring to chambers that are built in the non-sacred area, which is outside this designated space, and open to the sacred area, but didn’t we learn in a mishna (Ma’aser Sheni 3:8): The inside of chambers that are built in the sacred area but are open to the non-sacred area is non-sacred, but their roofs are sacred. If they are built in a non-sacred area and open to a sacred area, their interior is sacred and their roofs are non-sacred? The Gemara answers: They have sanctity by rabbinic law.
וּדְאוֹרָיְיתָא לָא?! וְהָתַנְיָא: לְשָׁכוֹת בְּנוּיוֹת בַּחוֹל, וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ. מִנַּיִן שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִים שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וּשְׁיָרֵי מִנְחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ״ – הַתּוֹרָה רִיבְּתָה חֲצֵירוֹת הַרְבֵּה אֵצֶל אֲכִילָה אַחַת.
The Gemara asks: And do they not have sanctity by Torah law? But isn’t it taught in a baraita: With regard to the chambers that are built in the non-sacred area of the Temple Mount and open to the sacred area, from where is it derived that the priests enter there and eat there offerings of the most sacred order and the remainders of meal offerings? The verse states with regard to a meal offering: “It shall be eaten without leaven in a holy place; in the courtyard of the Tent of Meeting they shall eat it.” (Leviticus 6:9). The verse could have simply stated: “In a holy place,” which indicates the courtyard. By also stating: “In the courtyard of the Tent of Meeting,” the Torah amplified many courtyards with one type of eating, i.e., of the meal offering. If the chambers do not have sanctity by Torah law, the Sages would not have permitted the priests to eat offerings of the most sacred order there.
אָמַר רָבָא: לַאֲכִילָה שָׁאנֵי.
Rava said: The halakha concerning eating is different. The Torah specifically includes these chambers in addition to the Temple courtyard itself for eating offerings of the most sacred order. By contrast, with regard to slaughtering offerings of lesser sanctity and the punishment for entering the courtyard in a state of ritual impurity, these chambers are not considered sacred by Torah law.
אֲבָל לְעִנְיַן טוּמְאָה לָא?! וְהָתַנְיָא: לְשָׁכוֹת הַבְּנוּיוֹת לַחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ – כֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִין שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְאֵין שׁוֹחֲטִין שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים, וְחַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה!
The Gemara asks: But with regard to ritual impurity, is one not liable to receive karet for entering these chambers? But isn’t it taught in a baraita: With regard to the chambers that are built in the non-sacred area and that open to the sacred area, priests enter there and eat offerings of the most sacred order there, but may not slaughter offerings of lesser sanctity there, and are liable to receive karet due to ritual impurity if they enter there while ritually impure?
לָאו אָמְרַתְּ ״אֵין שׁוֹחֲטִין״? תְּנִי נָמֵי ״אֵין חַיָּיבִין״.
Rava could answer: Did you not say in the baraita that they may not slaughter offerings of lesser sanctity in those chambers? If so, emend the text of the baraita and teach also: They are not liable to receive karet for entering in a state of ritual impurity.
בִּשְׁלָמָא אֵין שׁוֹחֲטִין – בָּעֵינָא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְלֵיכָּא; אֶלָּא אֵין חַיָּיבִין – אַמַּאי?
The Gemara challenges: Granted, the priests may not slaughter there, because slaughtering an offering requires that it be performed before the entrance of the Temple courtyard, and if he slaughters it inside a chamber, it is not. But why would they not be liable for entering there in a state of ritual impurity?
וְלִיטַעְמָיךְ, אֵין שׁוֹחֲטִין – מִי לָא עָסְקִינַן דְּאִיכָּא שְׁחִיטָה כְּנֶגֶד הַפֶּתַח?! דְּאִי לֵיכָּא, לְמַאי אִיצְטְרִיךְ? אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּקָא שָׁחֵיט כְּנֶגֶד הַפֶּתַח – תְּנִי ״אֵין שׁוֹחֲטִין״ מִשּׁוּם דְּלָא קָדֵישׁ; תְּנִי נָמֵי: ״אֵין חַיָּיבִין״.
The Gemara answers: And according to your reasoning, when it teaches that they may not slaughter there, are we not dealing even with a case in which there is an act of slaughter performed before the entrance, i.e., the entrance to the chamber directly faced the entrance of the Temple? As if not, for what purpose was it necessary to teach this at all? Rather, even though he slaughters the offering before the entrance, the baraita teaches that a priest may not slaughter offerings in the chambers because that area is not sacred. If so, teach also that they are not liable to receive karet for entering the chambers in a state of ritual impurity, as they are not sacred.
וְלַאֲכִילָה לָא בָּעֵינַן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח?! וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי פִּשְׁפָּשִׁין הָיוּ בְּבֵית הַחֲלִיפוֹת, גּוֹבְהָן שְׁמוֹנֶה; כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הָעֲזָרָה לַאֲכִילַת קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְלִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים קַלִּים! אָמַר רָבִינָא: סְמִי מִכָּאן אֲכִילָה.
The Gemara asks: And for eating an offering, do we not require that this take place before the entrance of the Temple courtyard? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: There were two wickets in the Chamber of Knives, and their height was eight cubits; the function of these openings was in order to render fit the entire Temple courtyard for the eating of offerings of the most sacred order, and to render fit all of the Temple courtyard for the slaughter of offerings of lesser sanctity? Ravina said: Remove from here the clause concerning eating. The eating of offerings does not have to take place before the entrance of the Temple courtyard.
וְהָכְתִיב: ״בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְשָׁם תֹּאכְלוּ אוֹתוֹ״! קׇדְשֵׁי שָׁעָה שָׁאנֵי.
The Gemara asks: But isn’t it written with regard to the offerings brought at the inauguration of the Tabernacle: “And Moses said to Aaron and to his sons: Cook the meat at the entrance of the Tent of Meeting; and eat it there” (Leviticus 8:31). This indicates that the eating of offerings had to be at the entrance of the Tent of Meeting. The Gemara answers: Offerings that were sacrificed only one time are different. Since they were specifically commanded for just that time, one cannot derive from there any halakhot with regard to offerings in general.
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי: מִנַּיִן לְדָם – שֶׁנִּפְסָל בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל״ – בְּיוֹם שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אַתָּה מַקְרִיב, בְּיוֹם שֶׁאִי אַתָּה זוֹבֵחַ אִי אַתָּה מַקְרִיב.
§ Rav Yitzḥak bar Avudimi says: From where is it derived that the blood of offerings becomes disqualified at sunset and can no longer be presented on the altar? This is as it is stated in the verse: “But if the sacrifice of his offering be a vow, or a gift offering, it shall be eaten on the day that he sacrifices his offering [zivḥo], and on the morrow” (Leviticus 7:16). This means that on the day that you slaughter [zove’aḥ] the offering you sacrifice it on the altar and present its blood. But on the day that you do not slaughter the offering you may not sacrifice it and present its blood.
הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ
The Gemara challenges: But he requires this verse
לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא: ״בְּיוֹם זִבְחוֹ יֵאָכֵל״; ״הַקְרִיבוֹ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: בְּיוֹם שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אַתָּה מַקְרִיב, בְּיוֹם שֶׁאִי אַתָּה זוֹבֵחַ אִי אַתָּה מַקְרִיב.
for the matter itself, to teach that a peace offering may be eaten for only two days? The Gemara answers: If so, let the verse state: On the day he slaughters it shall it be eaten, and the following day. Why do I need the verse to add the term “that he sacrifices it”? Conclude from the wording of the verse that on the day that you slaughter the offering you sacrifice the blood on the altar, but on a day that you do not slaughter the offering you do not sacrifice the blood on the altar.
וְדִילְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: אִי קָרֵיב דָּם הָאִידָּנָא – נִיתְאֲכֵיל בָּשָׂר הָאִידָּנָא וְלִמְחַר, אִי קָרֵיב דָּם לִמְחַר – נִיתְאֲכֵיל בָּשָׂר לִמְחַר וּלְיוֹמָא אוּחְרָא? אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא: ״בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ יֹאכַל״; ״זִבְחוֹ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: בְּיוֹם שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אַתָּה מַקְרִיבוֹ, בְּיוֹם שֶׁאִי אַתָּה זוֹבֵחַ אִי אַתָּה מַקְרִיבוֹ.
The Gemara questions this proof: But perhaps this is what the Merciful One is saying: If the blood is sacrificed today, i.e., the day the offering was slaughtered, the meat may be eaten today and tomorrow. If the blood is sacrificed tomorrow, the meat may be eaten tomorrow and the following day. The Gemara answers: If so, let the verse state: On the day it is sacrificed it shall be eaten, and the following day. Why do I need the verse to state: “That he sacrifices his offering”? Conclude from the wording of the verse that on the day that you slaughter the offering you sacrifice the blood on the altar, but on a day that you do not slaughter the offering you do not sacrifice the blood on the altar.
אִיתְּמַר: הַמְחַשֵּׁב לְאוֹר שְׁלִישִׁי – חִזְקִיָּה אָמַר: כָּשֵׁר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: פָּסוּל. חִזְקִיָּה אָמַר כָּשֵׁר – דְּהָא לָא אִינְּתִיק לִשְׂרֵיפָה; רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר פָּסוּל – דְּהָא אִידְּחִי לֵיהּ מֵאֲכִילָה.
§ It was stated: With regard to one who slaughters a peace offering and intends to eat it on the evening preceding the third day, Ḥizkiyya says: The offering is valid, and it is not disqualified due to his intention to eat it after its designated time [piggul]. And Rabbi Yoḥanan says: It is disqualified. The Gemara explains: Ḥizkiyya says that the offering is valid because on the evening preceding the third day, the peace offering has not yet been removed from its previous status and designated for burning. A peace offering is not burned until the third morning, as the verse states: “It shall be eaten the same day you offer it, and on the following day; and if anything remain until the third day, it shall be burned with fire” (Leviticus 19:6). Rabbi Yoḥanan says it is disqualified, because it has been rejected from being eaten.
הָאוֹכֵל לְאוֹר שְׁלִישִׁי – חִזְקִיָּה אָמַר: פָּטוּר, דְּלָא אִינְּתִיק לִשְׂרֵיפָה; רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, דְּהָא אִידְּחִי לֵיהּ מֵאֲכִילָה.
These two amora’im have the same dispute concerning a similar matter: With regard to one who eats a peace offering on the evening preceding the third day, Ḥizkiyya says: He is exempt from karet, because the offering has not yet been removed from its previous status and designated for burning. And Rabbi Yoḥanan says: He is liable to receive karet, because it has been rejected from being eaten.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – מְחַשְּׁבִין בְּדָמָן מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, וּבִבְשָׂרָן וּבְאֵימוּרֵיהֶן מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אַחַת – מְחַשְּׁבִין בְּדָמָן מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, וּבְאֵימוּרֵיהֶן מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וּבִבְשָׂרָן מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה שֶׁל שְׁנֵי יָמִים.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: With regard to sacrificial animals that may be eaten for one day, if one intends to present their blood after sunset, or if one intends to eat their meat or to sacrifice their sacrificial portions after the first rays of dawn, the offering is considered to be piggul and is disqualified. With regard to sacrificial animals that may be eaten for two days and one night, if one intends to present their blood after sunset, or if one intends to sacrifice their sacrificial portions after the first rays of dawn, or if one intends to eat their meat after sunset following the second of the two days, the offering is considered to be piggul and is disqualified.
תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל יְהוּ נֶאֱכָלִין לְאוֹר שְׁלִישִׁי? וְדִין הוּא – זְבָחִים נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וּזְבָחִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים; מָה זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – לַיְלָה אַחֲרֵיהֶן, אַף זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים – לַיְלָה אַחֲרֵיהֶן.
The Gemara cites another baraita on this topic. The Sages taught: One might have thought that peace offerings, which may be eaten for two days, may also be eaten on the evening preceding the third day. And this is the conclusion of a logical inference: Other offerings, e.g., thanks offerings, are eaten for one day, and peace offerings are eaten for two days. Just as with regard to offerings that are eaten for one day, the night follows the previous day, i.e., the offering may be eaten during the day and the subsequent night, so too, with regard to peace offerings that are eaten for two days, say that the night follows the day, and rule that they may be eaten on the night after the second day.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם״ – בְּעוֹד יוֹם הוּא נֶאֱכָל, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל לְאוֹר שְׁלִישִׁי.
To counter this logic, the verse states: “And when you sacrifice a peace offering to God, you shall sacrifice it of your own will. It shall be eaten the same day you sacrifice it, and on the next day; and if any remains until the third day, it shall be burned with fire” (Leviticus 19:5–6). This teaches that it may be eaten while it is still daytime, i.e., during the second day, but it may not be eaten on the evening preceding the third day.
יָכוֹל יִשָּׂרֵף מִיָּד? וְדִין הוּא – זְבָחִים נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וּזְבָחִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים; מָה זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – תֵּיכֶף לַאֲכִילָה שְׂרֵיפָה, אַף זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים – תֵּיכֶף לַאֲכִילָה שְׂרֵיפָה.
The baraita continues: If a peace offering may not be eaten beyond the second day, one might have thought that it should be burned immediately after the conclusion of the second day, and this too is the conclusion of a logical inference: Other offerings are eaten for one day, and peace offerings are eaten for two days. Just as with regard to offerings that are eaten for one day, immediately after the conclusion of their permitted time for eating should their burning commence, on the morning of the second day, so too, with regard to peace offerings that are eaten for two days say that immediately after the conclusion of their permitted time for eating should their burning commence, at night after the second day.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף״ – בַּיּוֹם אַתָּה שׂוֹרְפוֹ, וְאִי אַתָּה שׂוֹרְפוֹ בַּלַּיְלָה.
To counter this logic, the verse states: “And if any remains of the flesh of the sacrifice on the third day, it shall be burned with fire” (Leviticus 7:17), meaning: You must burn it during the day, but you may not burn it during the night.
מַתְנִי׳ הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח – קָדָשִׁים קַלִּים – שְׁחִיטָתָן בְּכׇל מָקוֹם בָּעֲזָרָה; וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אֶחָת, וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד.
MISHNA: The firstborn offering, the animal tithe offering, and the Paschal offering are offerings of lesser sanctity. Their slaughter is anywhere in the Temple courtyard, and their blood requires one placement, provided that the priest places it so that the blood goes on the base of the altar.
שִׁינָּה בַּאֲכִילָתָן. הַבְּכוֹר – נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, וְהַמַּעֲשֵׂר – לְכׇל אָדָם; וְנֶאֱכָלִין בְּכׇל הָעִיר, בְּכׇל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַפֶּסַח – אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַּלַּיְלָה, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי.
The halakha differs with regard to their consumption. The firstborn offering is eaten by the priests, and the animal tithe offering is eaten by any person, i.e., any ritually pure Jew. And they are eaten throughout the city of Jerusalem, prepared in any manner of food preparation, for two days and one night. The Paschal offering is eaten only at night, and it is eaten only until midnight, and it is eaten only by its registrants, i.e., those who registered in advance to partake of the offering, and it is eaten only roasted, not prepared in any other manner.
גְּמָ׳ מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״חֶלְבּוֹ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״חֶלְבָּם״; ״דָּמוֹ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״דָּמָם״; לִימֵּד עַל בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח, שֶׁטְּעוּנִין מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ.
GEMARA: Who is the tanna who taught that the blood of these offerings is placed, not poured, so that it goes on the base of the altar? Rav Ḥisda says that it is Rabbi Yosei HaGelili, as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei HaGelili says: The verse states: “But the firstborn of an ox, or the firstborn of a sheep, or the firstborn of a goat, you shall not redeem; they are sacred; you shall sprinkle their blood upon the altar and you shall burn their fat for an offering made by fire, for a pleasing aroma to the Lord” (Numbers 18:17). It is not stated: Its fat, but rather: “Their fat.” Similarly, it is not stated: Its blood, but rather: “Their blood.” This teaches with regard to a firstborn offering, which is mentioned explicitly in the verse, and an animal tithe offering, and a Paschal offering, which are similar in their sanctity to a firstborn offering, that they all require placement of their blood and the burning of their sacrificial portions on the altar.
כְּנֶגֶד הַיְסוֹד מְנָא לַן? אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אָתְיָא ״זְרִיקָה״–״זְרִיקָה״ מֵעוֹלָה.
The Gemara asks: From where do we derive that their blood must be placed so that it goes on the base of the altar? Rabbi Eliezer says: This is derived by way of a verbal analogy, with the meaning of the word “sprinkling” stated here derived from the meaning of the word “sprinkling” stated with regard to a burnt offering.
חדשה בלימוד הגמרא?
זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.
פסיפס הלומדות שלנו
גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.
אמא שלי למדה איתי ש”ס משנה, והתחילה ללמוד דף יומי. אני החלטתי שאני רוצה ללמוד גם. בהתחלה למדתי איתה, אח”כ הצטרפתי ללימוד דף יומי שהרב דני וינט מעביר לנוער בנים בעתניאל. במסכת עירובין עוד חברה הצטרפה אלי וכשהתחלנו פסחים הרב דני פתח לנו שעור דף יומי לבנות. מאז אנחנו לומדות איתו קבוע כל יום את הדף היומי (ובשבת אבא שלי מחליף אותו). אני נהנית מהלימוד, הוא מאתגר ומעניין
עתניאל, ישראל
התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.
חיפה, ישראל
התחלתי ללמוד בשנת המדרשה במגדל עוז, בינתיים נהנית מאוד מהלימוד ומהגמרא, מעניין ומשמח מאוד!
משתדלת להצליח לעקוב כל יום, לפעמים משלימה קצת בהמשך השבוע.. מרגישה שיש עוגן מקובע ביום שלי והוא משמח מאוד!
חיפה , ישראל
התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי
לוד, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי לפני שנתיים, עם מסכת שבת. בהתחלה ההתמדה היתה קשה אבל בזכות הקורונה והסגרים הצלחתי להדביק את הפערים בשבתות הארוכות, לסיים את מסכת שבת ולהמשיך עם המסכתות הבאות. עכשיו אני מסיימת בהתרגשות רבה את מסכת חגיגה וסדר מועד ומחכה לסדר הבא!
מודיעין, ישראל
הייתי לפני שנתיים בסיום הדרן נשים בבנייני האומה והחלטתי להתחיל. אפילו רק כמה דפים, אולי רק פרק, אולי רק מסכת… בינתיים סיימתי רבע שס ותכף את כל סדר מועד בה.
הסביבה תומכת ומפרגנת. אני בת יחידה עם ארבעה אחים שכולם לומדים דף יומי. מדי פעם אנחנו עושים סיומים יחד באירועים משפחתיים. ממש מרגש. מסכת שבת סיימנו כולנו יחד עם אבא שלנו!
אני שומעת כל יום פודקאסט בהליכה או בנסיעה ואחכ לומדת את הגמרא.
מרכז שפירא, ישראל
לפני 15 שנה, אחרי עשרות שנים של "ג’ינגול” בין משפחה לקריירה תובענית בהייטק, הצטרפתי לשיעורי גמרא במתן רעננה. הלימוד המעמיק והייחודי של הרבנית אושרה קורן יחד עם קבוצת הנשים המגוונת הייתה חוויה מאלפת ומעשירה. לפני כשמונה שנים כאשר מחזור הדף היומי הגיע למסכת תענית הצטרפתי כ”חברותא” לבעלי. זו השעה היומית שלנו ביחד כאשר דפי הגמרא משתלבים בחיי היום יום, משפיעים ומושפעים, וכשלא מספיקים תמיד משלימים בשבת
רעננה, ישראל
בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.
קרית גת, ישראל
My explorations into Gemara started a few days into the present cycle. I binged learnt and become addicted. I’m fascinated by the rich "tapestry” of intertwined themes, connections between Masechtot, conversations between generations of Rabbanim and learners past and present all over the world. My life has acquired a golden thread, linking generations with our amazing heritage.
Thank you.
חשמונאים, Israel
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
A life-changing journey started with a Chanukah family tiyul to Zippori, home of the Sanhedrin 2 years ago and continued with the Syum in Binanei Hauma where I was awed by the energy of 3000 women dedicated to learning daf Yomi. Opening my morning daily with a fresh daf, I am excited with the new insights I find enriching my life and opening new and deeper horizons for me.
Elazar gush etzion, Israel
התחלתי לפני 8 שנים במדרשה. לאחרונה סיימתי מסכת תענית בלמידה עצמית ועכשיו לקראת סיום מסכת מגילה.
רעננה, ישראל
באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות
מודיעין, ישראל
הצטרפתי ללומדות בתחילת מסכת תענית. ההתרגשות שלי ושל המשפחה היתה גדולה מאוד, והיא הולכת וגוברת עם כל סיום שאני זוכה לו. במשך שנים רבות רציתי להצטרף ומשום מה זה לא קרה… ב”ה מצאתי לפני מספר חודשים פרסום של הדרן, ומיד הצטרפתי והתאהבתי. הדף היומי שינה את חיי ממש והפך כל יום- ליום של תורה. מודה לכן מקרב ליבי ומאחלת לכולנו לימוד פורה מתוך אהבת התורה ולומדיה.
חיספין רמת הגולן, ישראל
התחלתי ללמוד בסבב הנוכחי לפני כשנתיים .הסביבה מתפעלת ותומכת מאוד. אני משתדלת ללמוד מכל ההסכתים הנוספים שיש באתר הדרן. אני עורכת כל סיום מסכת שיעור בביתי לכ20 נשים שמחכות בקוצר רוח למפגשים האלו.
יהוד, ישראל
כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !
ירושלים, ישראל
התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.
מודיעין, ישראל
ראיתי את הסיום הגדול בבנייני האומה וכל כך התרשמתי ורציתי לקחת חלק.. אבל לקח לי עוד כשנה וחצי )באמצע מסיכת שבת להצטרף..
הלימוד חשוב לי מאוד.. אני תמיד במרדף אחרי הדף וגונבת כל פעם חצי דף כשהילדים עסוקים ומשלימה אח”כ אחרי שכולם הלכו לישון..
ירושלים, ישראל
אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.
בית שמש, ישראל
התחלתי ללמוד דף יומי שהתחילו מסכת כתובות, לפני 7 שנים, במסגרת קבוצת לימוד שהתפרקה די מהר, ומשם המשכתי לבד בתמיכת האיש שלי. נעזרתי בגמרת שטיינזלץ ובשיעורים מוקלטים.
הסביבה מאד תומכת ואני מקבלת המון מילים טובות לאורך כל הדרך. מאז הסיום הגדול יש תחושה שאני חלק מדבר גדול יותר.
אני לומדת בשיטת ה”7 דפים בשבוע” של הרבנית תרצה קלמן – כלומר, לא נורא אם לא הצלחת ללמוד כל יום, העיקר שגמרת ארבעה דפים בשבוע
עתניאל, ישראל
זבחים נ״ו
אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ.
an area whose length is 187 cubits by 135 cubits in width.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: כׇּל הָעֲזָרָה הָיְתָה מֵאָה שְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר לִי אַבָּא: כְּגוֹן זֶה – כֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִין שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְשׁוֹחֲטִין שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים, וְחַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה.
A tanna taught a baraita before Rav Naḥman: The entire Temple courtyard was 187 cubits in length by 135 cubits in width. Rav Naḥman said to the tanna: My father said this to me: In an area such as this, the priests enter there and eat offerings of the most sacred order there, and slaughter offerings of lesser sanctity there, and are liable due to entering in a state of ritual impurity.
לְמַעוֹטֵי מַאי? אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי חַלּוֹנוֹת, דְּלָתוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה – תְּנֵינָא: הַחַלּוֹנוֹת וְעוֹבִי הַחוֹמָה כְּלִפְנִים!
The Gemara asks: These specific dimensions serve to exclude what? If we say they are stated to exclude the windows, doors, and thickness of the wall, we learn the opposite in a mishna (Pesaḥim 85b): The windows in the wall and the thickness of the wall are considered as though they are inside the Temple courtyard.
וְאֶלָּא לְמַעוֹטֵי לְשָׁכוֹת? וְאִי בְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ – וְהָתְנַן: תּוֹכָן קוֹדֶשׁ! מִדְּרַבָּנַן.
But rather, they are stated to exclude the chambers in the Temple courtyard. The Gemara asks: And if it is referring to chambers that are built in the non-sacred area, which is outside this designated space, and open to the sacred area, but didn’t we learn in a mishna (Ma’aser Sheni 3:8): The inside of chambers that are built in the sacred area but are open to the non-sacred area is non-sacred, but their roofs are sacred. If they are built in a non-sacred area and open to a sacred area, their interior is sacred and their roofs are non-sacred? The Gemara answers: They have sanctity by rabbinic law.
וּדְאוֹרָיְיתָא לָא?! וְהָתַנְיָא: לְשָׁכוֹת בְּנוּיוֹת בַּחוֹל, וּפְתוּחוֹת לַקֹּדֶשׁ. מִנַּיִן שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִים שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים וּשְׁיָרֵי מִנְחָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ״ – הַתּוֹרָה רִיבְּתָה חֲצֵירוֹת הַרְבֵּה אֵצֶל אֲכִילָה אַחַת.
The Gemara asks: And do they not have sanctity by Torah law? But isn’t it taught in a baraita: With regard to the chambers that are built in the non-sacred area of the Temple Mount and open to the sacred area, from where is it derived that the priests enter there and eat there offerings of the most sacred order and the remainders of meal offerings? The verse states with regard to a meal offering: “It shall be eaten without leaven in a holy place; in the courtyard of the Tent of Meeting they shall eat it.” (Leviticus 6:9). The verse could have simply stated: “In a holy place,” which indicates the courtyard. By also stating: “In the courtyard of the Tent of Meeting,” the Torah amplified many courtyards with one type of eating, i.e., of the meal offering. If the chambers do not have sanctity by Torah law, the Sages would not have permitted the priests to eat offerings of the most sacred order there.
אָמַר רָבָא: לַאֲכִילָה שָׁאנֵי.
Rava said: The halakha concerning eating is different. The Torah specifically includes these chambers in addition to the Temple courtyard itself for eating offerings of the most sacred order. By contrast, with regard to slaughtering offerings of lesser sanctity and the punishment for entering the courtyard in a state of ritual impurity, these chambers are not considered sacred by Torah law.
אֲבָל לְעִנְיַן טוּמְאָה לָא?! וְהָתַנְיָא: לְשָׁכוֹת הַבְּנוּיוֹת לַחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ – כֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְשָׁם וְאוֹכְלִין שָׁם קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְאֵין שׁוֹחֲטִין שָׁם קָדָשִׁים קַלִּים, וְחַיָּיבִין מִשּׁוּם טוּמְאָה!
The Gemara asks: But with regard to ritual impurity, is one not liable to receive karet for entering these chambers? But isn’t it taught in a baraita: With regard to the chambers that are built in the non-sacred area and that open to the sacred area, priests enter there and eat offerings of the most sacred order there, but may not slaughter offerings of lesser sanctity there, and are liable to receive karet due to ritual impurity if they enter there while ritually impure?
לָאו אָמְרַתְּ ״אֵין שׁוֹחֲטִין״? תְּנִי נָמֵי ״אֵין חַיָּיבִין״.
Rava could answer: Did you not say in the baraita that they may not slaughter offerings of lesser sanctity in those chambers? If so, emend the text of the baraita and teach also: They are not liable to receive karet for entering in a state of ritual impurity.
בִּשְׁלָמָא אֵין שׁוֹחֲטִין – בָּעֵינָא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְלֵיכָּא; אֶלָּא אֵין חַיָּיבִין – אַמַּאי?
The Gemara challenges: Granted, the priests may not slaughter there, because slaughtering an offering requires that it be performed before the entrance of the Temple courtyard, and if he slaughters it inside a chamber, it is not. But why would they not be liable for entering there in a state of ritual impurity?
וְלִיטַעְמָיךְ, אֵין שׁוֹחֲטִין – מִי לָא עָסְקִינַן דְּאִיכָּא שְׁחִיטָה כְּנֶגֶד הַפֶּתַח?! דְּאִי לֵיכָּא, לְמַאי אִיצְטְרִיךְ? אֶלָּא אַף עַל גַּב דְּקָא שָׁחֵיט כְּנֶגֶד הַפֶּתַח – תְּנִי ״אֵין שׁוֹחֲטִין״ מִשּׁוּם דְּלָא קָדֵישׁ; תְּנִי נָמֵי: ״אֵין חַיָּיבִין״.
The Gemara answers: And according to your reasoning, when it teaches that they may not slaughter there, are we not dealing even with a case in which there is an act of slaughter performed before the entrance, i.e., the entrance to the chamber directly faced the entrance of the Temple? As if not, for what purpose was it necessary to teach this at all? Rather, even though he slaughters the offering before the entrance, the baraita teaches that a priest may not slaughter offerings in the chambers because that area is not sacred. If so, teach also that they are not liable to receive karet for entering the chambers in a state of ritual impurity, as they are not sacred.
וְלַאֲכִילָה לָא בָּעֵינַן כְּנֶגֶד הַפֶּתַח?! וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי פִּשְׁפָּשִׁין הָיוּ בְּבֵית הַחֲלִיפוֹת, גּוֹבְהָן שְׁמוֹנֶה; כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הָעֲזָרָה לַאֲכִילַת קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים, וְלִשְׁחִיטַת קָדָשִׁים קַלִּים! אָמַר רָבִינָא: סְמִי מִכָּאן אֲכִילָה.
The Gemara asks: And for eating an offering, do we not require that this take place before the entrance of the Temple courtyard? But isn’t it taught in a baraita: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: There were two wickets in the Chamber of Knives, and their height was eight cubits; the function of these openings was in order to render fit the entire Temple courtyard for the eating of offerings of the most sacred order, and to render fit all of the Temple courtyard for the slaughter of offerings of lesser sanctity? Ravina said: Remove from here the clause concerning eating. The eating of offerings does not have to take place before the entrance of the Temple courtyard.
וְהָכְתִיב: ״בַּשְּׁלוּ אֶת הַבָּשָׂר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, וְשָׁם תֹּאכְלוּ אוֹתוֹ״! קׇדְשֵׁי שָׁעָה שָׁאנֵי.
The Gemara asks: But isn’t it written with regard to the offerings brought at the inauguration of the Tabernacle: “And Moses said to Aaron and to his sons: Cook the meat at the entrance of the Tent of Meeting; and eat it there” (Leviticus 8:31). This indicates that the eating of offerings had to be at the entrance of the Tent of Meeting. The Gemara answers: Offerings that were sacrificed only one time are different. Since they were specifically commanded for just that time, one cannot derive from there any halakhot with regard to offerings in general.
אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אֲבוּדִימִי: מִנַּיִן לְדָם – שֶׁנִּפְסָל בִּשְׁקִיעַת הַחַמָּה? שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל״ – בְּיוֹם שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אַתָּה מַקְרִיב, בְּיוֹם שֶׁאִי אַתָּה זוֹבֵחַ אִי אַתָּה מַקְרִיב.
§ Rav Yitzḥak bar Avudimi says: From where is it derived that the blood of offerings becomes disqualified at sunset and can no longer be presented on the altar? This is as it is stated in the verse: “But if the sacrifice of his offering be a vow, or a gift offering, it shall be eaten on the day that he sacrifices his offering [zivḥo], and on the morrow” (Leviticus 7:16). This means that on the day that you slaughter [zove’aḥ] the offering you sacrifice it on the altar and present its blood. But on the day that you do not slaughter the offering you may not sacrifice it and present its blood.
הַאי מִיבְּעֵי לֵיהּ
The Gemara challenges: But he requires this verse
לְגוּפֵיהּ! אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא: ״בְּיוֹם זִבְחוֹ יֵאָכֵל״; ״הַקְרִיבוֹ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: בְּיוֹם שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אַתָּה מַקְרִיב, בְּיוֹם שֶׁאִי אַתָּה זוֹבֵחַ אִי אַתָּה מַקְרִיב.
for the matter itself, to teach that a peace offering may be eaten for only two days? The Gemara answers: If so, let the verse state: On the day he slaughters it shall it be eaten, and the following day. Why do I need the verse to add the term “that he sacrifices it”? Conclude from the wording of the verse that on the day that you slaughter the offering you sacrifice the blood on the altar, but on a day that you do not slaughter the offering you do not sacrifice the blood on the altar.
וְדִילְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: אִי קָרֵיב דָּם הָאִידָּנָא – נִיתְאֲכֵיל בָּשָׂר הָאִידָּנָא וְלִמְחַר, אִי קָרֵיב דָּם לִמְחַר – נִיתְאֲכֵיל בָּשָׂר לִמְחַר וּלְיוֹמָא אוּחְרָא? אִם כֵּן, נֵימָא קְרָא: ״בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ יֹאכַל״; ״זִבְחוֹ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: בְּיוֹם שֶׁאַתָּה זוֹבֵחַ אַתָּה מַקְרִיבוֹ, בְּיוֹם שֶׁאִי אַתָּה זוֹבֵחַ אִי אַתָּה מַקְרִיבוֹ.
The Gemara questions this proof: But perhaps this is what the Merciful One is saying: If the blood is sacrificed today, i.e., the day the offering was slaughtered, the meat may be eaten today and tomorrow. If the blood is sacrificed tomorrow, the meat may be eaten tomorrow and the following day. The Gemara answers: If so, let the verse state: On the day it is sacrificed it shall be eaten, and the following day. Why do I need the verse to state: “That he sacrifices his offering”? Conclude from the wording of the verse that on the day that you slaughter the offering you sacrifice the blood on the altar, but on a day that you do not slaughter the offering you do not sacrifice the blood on the altar.
אִיתְּמַר: הַמְחַשֵּׁב לְאוֹר שְׁלִישִׁי – חִזְקִיָּה אָמַר: כָּשֵׁר, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: פָּסוּל. חִזְקִיָּה אָמַר כָּשֵׁר – דְּהָא לָא אִינְּתִיק לִשְׂרֵיפָה; רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר פָּסוּל – דְּהָא אִידְּחִי לֵיהּ מֵאֲכִילָה.
§ It was stated: With regard to one who slaughters a peace offering and intends to eat it on the evening preceding the third day, Ḥizkiyya says: The offering is valid, and it is not disqualified due to his intention to eat it after its designated time [piggul]. And Rabbi Yoḥanan says: It is disqualified. The Gemara explains: Ḥizkiyya says that the offering is valid because on the evening preceding the third day, the peace offering has not yet been removed from its previous status and designated for burning. A peace offering is not burned until the third morning, as the verse states: “It shall be eaten the same day you offer it, and on the following day; and if anything remain until the third day, it shall be burned with fire” (Leviticus 19:6). Rabbi Yoḥanan says it is disqualified, because it has been rejected from being eaten.
הָאוֹכֵל לְאוֹר שְׁלִישִׁי – חִזְקִיָּה אָמַר: פָּטוּר, דְּלָא אִינְּתִיק לִשְׂרֵיפָה; רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: חַיָּיב, דְּהָא אִידְּחִי לֵיהּ מֵאֲכִילָה.
These two amora’im have the same dispute concerning a similar matter: With regard to one who eats a peace offering on the evening preceding the third day, Ḥizkiyya says: He is exempt from karet, because the offering has not yet been removed from its previous status and designated for burning. And Rabbi Yoḥanan says: He is liable to receive karet, because it has been rejected from being eaten.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – מְחַשְּׁבִין בְּדָמָן מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, וּבִבְשָׂרָן וּבְאֵימוּרֵיהֶן מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר. קָדָשִׁים הַנֶּאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אַחַת – מְחַשְּׁבִין בְּדָמָן מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה, וּבְאֵימוּרֵיהֶן מִשֶּׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, וּבִבְשָׂרָן מִשֶּׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה שֶׁל שְׁנֵי יָמִים.
It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: With regard to sacrificial animals that may be eaten for one day, if one intends to present their blood after sunset, or if one intends to eat their meat or to sacrifice their sacrificial portions after the first rays of dawn, the offering is considered to be piggul and is disqualified. With regard to sacrificial animals that may be eaten for two days and one night, if one intends to present their blood after sunset, or if one intends to sacrifice their sacrificial portions after the first rays of dawn, or if one intends to eat their meat after sunset following the second of the two days, the offering is considered to be piggul and is disqualified.
תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל יְהוּ נֶאֱכָלִין לְאוֹר שְׁלִישִׁי? וְדִין הוּא – זְבָחִים נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וּזְבָחִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים; מָה זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – לַיְלָה אַחֲרֵיהֶן, אַף זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים – לַיְלָה אַחֲרֵיהֶן.
The Gemara cites another baraita on this topic. The Sages taught: One might have thought that peace offerings, which may be eaten for two days, may also be eaten on the evening preceding the third day. And this is the conclusion of a logical inference: Other offerings, e.g., thanks offerings, are eaten for one day, and peace offerings are eaten for two days. Just as with regard to offerings that are eaten for one day, the night follows the previous day, i.e., the offering may be eaten during the day and the subsequent night, so too, with regard to peace offerings that are eaten for two days, say that the night follows the day, and rule that they may be eaten on the night after the second day.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם״ – בְּעוֹד יוֹם הוּא נֶאֱכָל, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל לְאוֹר שְׁלִישִׁי.
To counter this logic, the verse states: “And when you sacrifice a peace offering to God, you shall sacrifice it of your own will. It shall be eaten the same day you sacrifice it, and on the next day; and if any remains until the third day, it shall be burned with fire” (Leviticus 19:5–6). This teaches that it may be eaten while it is still daytime, i.e., during the second day, but it may not be eaten on the evening preceding the third day.
יָכוֹל יִשָּׂרֵף מִיָּד? וְדִין הוּא – זְבָחִים נֶאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, וּזְבָחִים נֶאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים; מָה זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד – תֵּיכֶף לַאֲכִילָה שְׂרֵיפָה, אַף זְבָחִים הַנֶּאֱכָלִין לִשְׁנֵי יָמִים – תֵּיכֶף לַאֲכִילָה שְׂרֵיפָה.
The baraita continues: If a peace offering may not be eaten beyond the second day, one might have thought that it should be burned immediately after the conclusion of the second day, and this too is the conclusion of a logical inference: Other offerings are eaten for one day, and peace offerings are eaten for two days. Just as with regard to offerings that are eaten for one day, immediately after the conclusion of their permitted time for eating should their burning commence, on the morning of the second day, so too, with regard to peace offerings that are eaten for two days say that immediately after the conclusion of their permitted time for eating should their burning commence, at night after the second day.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף״ – בַּיּוֹם אַתָּה שׂוֹרְפוֹ, וְאִי אַתָּה שׂוֹרְפוֹ בַּלַּיְלָה.
To counter this logic, the verse states: “And if any remains of the flesh of the sacrifice on the third day, it shall be burned with fire” (Leviticus 7:17), meaning: You must burn it during the day, but you may not burn it during the night.
מַתְנִי׳ הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח – קָדָשִׁים קַלִּים – שְׁחִיטָתָן בְּכׇל מָקוֹם בָּעֲזָרָה; וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אֶחָת, וּבִלְבַד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד.
MISHNA: The firstborn offering, the animal tithe offering, and the Paschal offering are offerings of lesser sanctity. Their slaughter is anywhere in the Temple courtyard, and their blood requires one placement, provided that the priest places it so that the blood goes on the base of the altar.
שִׁינָּה בַּאֲכִילָתָן. הַבְּכוֹר – נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, וְהַמַּעֲשֵׂר – לְכׇל אָדָם; וְנֶאֱכָלִין בְּכׇל הָעִיר, בְּכׇל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. הַפֶּסַח – אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַּלַּיְלָה, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי.
The halakha differs with regard to their consumption. The firstborn offering is eaten by the priests, and the animal tithe offering is eaten by any person, i.e., any ritually pure Jew. And they are eaten throughout the city of Jerusalem, prepared in any manner of food preparation, for two days and one night. The Paschal offering is eaten only at night, and it is eaten only until midnight, and it is eaten only by its registrants, i.e., those who registered in advance to partake of the offering, and it is eaten only roasted, not prepared in any other manner.
גְּמָ׳ מַאן תַּנָּא? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: ״חֶלְבּוֹ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״חֶלְבָּם״; ״דָּמוֹ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״דָּמָם״; לִימֵּד עַל בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר וּפֶסַח, שֶׁטְּעוּנִין מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ.
GEMARA: Who is the tanna who taught that the blood of these offerings is placed, not poured, so that it goes on the base of the altar? Rav Ḥisda says that it is Rabbi Yosei HaGelili, as it is taught in a baraita: Rabbi Yosei HaGelili says: The verse states: “But the firstborn of an ox, or the firstborn of a sheep, or the firstborn of a goat, you shall not redeem; they are sacred; you shall sprinkle their blood upon the altar and you shall burn their fat for an offering made by fire, for a pleasing aroma to the Lord” (Numbers 18:17). It is not stated: Its fat, but rather: “Their fat.” Similarly, it is not stated: Its blood, but rather: “Their blood.” This teaches with regard to a firstborn offering, which is mentioned explicitly in the verse, and an animal tithe offering, and a Paschal offering, which are similar in their sanctity to a firstborn offering, that they all require placement of their blood and the burning of their sacrificial portions on the altar.
כְּנֶגֶד הַיְסוֹד מְנָא לַן? אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אָתְיָא ״זְרִיקָה״–״זְרִיקָה״ מֵעוֹלָה.
The Gemara asks: From where do we derive that their blood must be placed so that it goes on the base of the altar? Rabbi Eliezer says: This is derived by way of a verbal analogy, with the meaning of the word “sprinkling” stated here derived from the meaning of the word “sprinkling” stated with regard to a burnt offering.
