סוגיה מס’ 29: דבר שיש בו סימן לצד דבר שאין בו סימן

נבקש מכל תלמידה לבחור מרכיב אחד (או שניים, או שלושה) בזהות שלה שמושפע לדעתה מהסביבה שבה היא חיה, או שנתפס כמשפיע עליה גם אם זה בפועל לא כך. ביה”ס שאני לומדת בו, תנועת הנוער שלי, תוכנית טלויזיה שאני צופה בה, אנשים שאני מסתובבת איתם וכדו’.

• מהו המקרה הראשון שמוצג בתחילת הסוגיה ("טעמא דמצא פירות בכלי ומעות בכיס”) ומה ההלכה בו?
• מהו המקרה השני ("ומקצתן בכלי ומקצתן על גבי קרקע”) ומה ההבדל בינו לבין הראשון?
• מה משמעות הביטוי "ורמינהו” ומהו המקרה בברייתא השנייה ("מצא דבר שאין בו סימן בצד דבר שיש בו סימן”)?
• מהי הסתירה העולה בין שתי הברייתות?
• מהו היישוב של רב זביד ("הא בכובא וכיתנא הא בצנא ופירי”)?
• אילו תירוצים מציע רב פפא ומה מוסיף כל אחד לגבי הבנת ה”סימן״?
• מהו העיקרון המרכזי בסוגיה לגבי מתי זוכים באבדה ומתי חייבים להכריז?
• אילו דברים תבדקו אם מצאתם חפץ כדי לדעת אם יש בו סימן?

קישור להורדת כרטיסיות מעוצבות של שאלות החברותא, ששת ההישגים ותרשים הסוגיה:

https://www.canva.com/design/DAGww7O60ws/YVcBGKNviejbXimvdwhWlg/edit?utm_content=DAGww7O60ws&utm_campaign=designshare&utm_medium=link2&utm_source=sharebutton

נראה כי הסתירה בין המשנה לבין הברייתא מבססת דיון עמוק יותר: האם הסביבה של החפץ מעידה עליו משהו. מצד אחד, הפירות לא נמצאים ישירות בתוך הכלי ולכן לכאורה הכלי אינו סימן. מאידך, ברור שהם נמצאים בסמוך לכלי, ויש סבירות גבוהה שהם נפלו ממנו ולכן כן מושפעים מהכלי. הגמרא נותנת 4 תשובות לסתירה: