חיפוש

חגיגה כז

רוצה להקדיש לימוד?

podcast placeholder

0:00
0:00



תקציר

סיום מסכת חגיגה וסדר מועד מוקדש ע”י לאה גולדפורד לכובד אביה מו פורמן, משה בן מאיר ז”ל. "היה לו שמחת חיים עצומה, מילא כל רגע בצחוק ופעילות. לא היה לו שום פחד. נסע לסין ולדרום אמריקה כשהיה בן 95, והצטרף למשפחתו לטיולים במקסיקו ואלסקה. הוא היה מחויב לעקביות בחייו הארוכים, והייתה לו מדיניות של אף פעם לא לרכל. תכונות אלו ורבות נוספות הועברו אלי, לנכדיו וניניו אשר זכו לגור איתו ב8 השנים האחרונות. אנחנו מתגעגעים אליו מאוד ולא מאמינים שהוא איננו. אני בטוחה שהוא גאה בכל לימוד התורה הנלמד בזכותו, ובמסירותי לדף היומי. כולנו אוהבים אותך, אבא! די נשמה זול האבען אן עלייה.”

סיום מסכת חגיגה וסדר מועד מוקדשים לכבודן של אביגיל, אורלי, חגית, חנה, יוספה, עידית, רותי, ריבקי, רינה, רעות, שיר, שירן, ותהילה. "בוגרות מחזור י”ב של תוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה בנשמת, החוגגות מחר טקס סיום. במהלך הטקס ההסמכה יתקיים סיום על ידי בוגרות ומובילות התוכנית ואורחות נוספות. אנו מתפללות לה’ להיות שליחות נאמנות, כתובת של מאור פנים עם ידע הלכתי שמטיב עם הנשים שפונות אלינו ושנזכה שלא תצא תקלה תחת ידינו, אמן.”

סיום מסכת חגיגה וסדר מועד מוקדש ע”י גילה לויקה לכבוד אמה, ד”ר מריאן סטולץ-לויקה. "היא תמיד מקדישה זמן להרחיב את ידיעותיה התורניות ולחלוק את התובנות העמוקות שלה. תודה לך אמא על זה שחלקת את אהבתך ללמידה והנחלת אהבה זו בכל אחד מילדייך.”

מובא פסוק מיחזקאל מא:כב כדי להראות שהשולחן נחשב לעץ למרות שהוא מכוסה זהב. הפסוק שם פותח וקורא לשולחן "מזבח” ומסתיים עם "שולחן”. ניתן ללמוד מכאן שכאשר אין בית המקדש, השולחן הוא המזבח שלנו, כלומר פתיחת שולחננו לאורחים היא הדרך שלנו לקבל כפרה. לכל הכלים בבית המקדש יש כלים תחליפיים מלבד המזבחות שכן הם נחשבים כאדמה. מאיפה זה נדרש? חכמים אמרו שהמזבחות מכוסים ולכן לא היו להם תחליפים. הגמרא מנסה להבין את המשפט המבולבל הזה ומציעה כמה אפשרויות שונות כיצד לקרוא אותו. המסכת מסתיימת בשתי אמירות שונות על סוגי אנשים שאש הגיהנום אינה מגיעה אליהם – או לומדי תורה כי גופם בוער מאש התורה או חוטאי ישראל שלמרות היותם חוטאים, הם מלאי מצוות כרימון שמלא בפנים.

הדרן עלך מסכת חגיגה וסדר מועד!! הורידו כאן את הטקסט לאמירת ההדרן.

 

כלי ה-DAF היומיים של היום:

חגיגה כז

דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵיהּ ״עֵץ״, דִּכְתִיב: ״הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת גָּבוֹהַּ וְאׇרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאׇרְכּוֹ וְקִירוֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳״.

because the Merciful One called it: “Wood,” as it is written with regard to the table of the shewbread: “The altar, three cubits high, and its length two cubits, was of wood, and so its corners, its length, and its walls were also of wood, and he said to me: This is the table that is before the Lord” (Ezekiel 41:22). This verse indicates that even though the table was coated, its identity as a wooden vessel was preserved, which means that, like all wooden vessels, it would not be susceptible to impurity were it not for the fact that they took it out to show to the pilgrims.

פָּתַח בְּמִזְבֵּחַ וְסִיֵּים בְּשֻׁלְחָן! רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל אָדָם, עַכְשָׁיו — שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו.

As the Gemara has cited the above verse, it clarifies a puzzling aspect of it: The verse began with the word “altar” and ended with the word “table,” both words describing the same item. Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say the following exposition: When the Temple is standing the altar atones for a person; now that the Temple has been destroyed, it is a person’s table that atones for him, for his feeding of needy guests atones for his sins.

כׇּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ יֵשׁ לָהֶם שְׁנִיִּים כּוּ׳. מִזְבַּח הַנְּחוֹשֶׁת, דִּכְתִיב: ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״. מִזְבַּח הַזָּהָב, דִּכְתִיב: ״הַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת״ — אִיתַּקּוּשׁ מִזְבְּחוֹת זֶה לָזֶה.

§ The mishna taught: All the vessels that were in the Temple had second and third substitute vessels, etc. All the vessels that were in the Temple required immersion, apart from the golden altar and the bronze altar, because they are considered like the ground. The Gemara cites the relevant sources: The bronze altar is considered like the ground, as it written concerning this altar: “An altar of earth you shall make for Me” (Exodus 20:21). The golden altar is considered like the ground, as it is written: “The candelabrum and the altars” (Numbers 3:31). The plural word “altars” indicates that the two altars of the Temple, the bronze one and the golden one, are compared to each other, teaching that just as the bronze altar is like the ground in that it cannot contract impurity, the same applies to the golden altar.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין. אַדְּרַבָּה: כֵּיוָן דִּמְצוּפִּין נִינְהוּ — מִיטַּמְּאוּ! אֵימָא, וַחֲכָמִים: מְטַמְּאִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין.

§ According to the mishna, Rabbi Eliezer maintains that the altars are pure because they are like the ground, and the Rabbis say: It is because they are coated. The mishna seems to be saying that the Rabbis are offering a different reason for the altars not being susceptible to impurity, namely, that they are coated. The Gemara is puzzled by this: On the contrary, since they are coated with gold or bronze that is a reason that they should contract impurity, as the metal coating makes the entire altar considered as a metal vessel, as stated above, and metal is susceptible to impurity. The Gemara answers: Say and emend the mishna text as follows: And the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer altogether, and declare the altars to be susceptible to impurity, because they are coated.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: רַבָּנַן לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָאָמְרִי: מַאי דַּעְתָּיךְ, מִשּׁוּם דִּמְצוּפִּין —

And if you wish, say that our text of the mishna is correct, and we should understand that the Rabbis were saying their statement in response to Rabbi Eliezer: What is your reasoning for stating that the altars are not susceptible to impurity because they are like the ground? Why didn’t you say simply that they are wooden vessels fixed in one place? For that is sufficient reason for them not to be susceptible to impurity. Is it because they are coated with metal, and therefore they would be considered metal vessels rather than wooden ones, and susceptible to impurity, were it not for the fact that they are considered like the ground?

מִיבְטָל בָּטֵיל צִפּוּיָין גַּבַּיְיהוּ.

This is a mistake, for the coating is not important, and their coating is nullified and considered subordinate to them, so that they are indeed considered wooden vessels in a fixed place and therefore not susceptible to impurity. Although generally the status of a vessel does follow its coating, the Temple table and its altars are exceptions, as derived from the verse in Ezekiel cited above (41:22). There is therefore no need to mention that they are compared to the ground. Since these altars are made of wood they do not contract impurity, irrespective of whether or not they are attached to the ground.

אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, קַל וָחוֹמֶר מִסָּלָמַנְדְּרָא: וּמָה סָלָמַנְדְּרָא שֶׁתּוֹלֶדֶת אֵשׁ הִיא — הַסָּךְ מִדָּמָהּ אֵין אוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁכׇּל גּוּפָן אֵשׁ, דִּכְתִיב: ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳״ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

§ Apropos the coating of the altar, the Gemara cites an Aggadic teaching: Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: The fire of Gehenna has no power over Torah scholars. This can be derived by an a fortiori inference from the salamander [salamandra], a creature created out of fire and immune to its effects, and whose blood is fireproof: If a salamander, which is merely a product of fire, and nevertheless when one anoints his body with its blood, fire has no power over him, all the more so should fire not have any power over Torah scholars, whose entire bodies are fire, as it is written: “Surely My words are as fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29), and the words of Torah become part of the Torah scholars’ very bodies.

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, קַל וָחוֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב: מָה מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב — כַּמָּה שָׁנִים אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן, דִּכְתִיב: ״כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ״, אַל תִּקְרֵי ״רַקָּתֵךְ״, אֶלָּא: רֵקָנִין שֶׁבָּךְ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

Reish Lakish said: The fire of Gehenna has no power over the sinners of Israel either. This can be derived by an a fortiori inference from the golden altar: If the golden altar, which has on it a coating that is no more than the thickness of a gold dinar, and which has incense burning on it for many years and yet fire has no power over it, as the gold miraculously remained undamaged, all the more so should immunity from fire be granted to the sinners of Israel, who are filled with good deeds as a pomegranate is full of seeds, as it is written: “Your temples [rakatekh] are like a pomegranate split open” (Song of Songs 4:3), which is to be expounded as follows: Do not read this word as rakatekh, rather read it as reikanin shebakh, meaning the empty, worthless people among you; even these people are as full of good deeds as a pomegranate is full of seeds.



הֲדַרַן עֲלָךְ חוֹמֶר בַּקּוֹדֶשׁ וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת חֲגִיגָה

כלי ה-DAF היומיים של היום:

חדשה בלימוד הגמרא?

זה הדף הראשון שלך? איזו התרגשות עצומה! יש לנו בדיוק את התכנים והכלים שיעזרו לך לעשות את הצעדים הראשונים ללמידה בקצב וברמה שלך, כך תוכלי להרגיש בנוח גם בתוך הסוגיות המורכבות ומאתגרות.

פסיפס הלומדות שלנו

גלי את קהילת הלומדות שלנו, מגוון נשים, רקעים וסיפורים. כולן חלק מתנועה ומסע מרגש ועוצמתי.

אחרי שראיתי את הסיום הנשי של הדף היומי בבנייני האומה זה ריגש אותי ועורר בי את הרצון להצטרף. לא למדתי גמרא קודם לכן בכלל, אז הכל היה לי חדש, ולכן אני לומדת בעיקר מהשיעורים פה בהדרן, בשוטנשטיין או בחוברות ושיננתם.

Rebecca Schloss
רבקה שלוס

בית שמש, ישראל

התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.

Weingarten Sherrington Foundation
קרן וינגרטן שרינגטון

מודיעין, ישראל

התחלתי ללמוד דף לפני קצת יותר מ-5 שנים, כשלמדתי רבנות בישיבת מהר”ת בניו יורק. בדיעבד, עד אז, הייתי בלימוד הגמרא שלי כמו מישהו שאוסף חרוזים משרשרת שהתפזרה, פה משהו ושם משהו, ומאז נפתח עולם ומלואו…. הדף נותן לי לימוד בצורה מאורגנת, שיטתית, יום-יומית, ומלמד אותי לא רק ידע אלא את השפה ודרך החשיבה שלנו. לשמחתי, יש לי סביבה תומכת וההרגשה שלי היא כמו בציטוט שבחרתי: הדף משפיע לטובה על כל היום שלי.

Michal Kahana
מיכל כהנא

חיפה, ישראל

באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות

Roit Kalech
רוית קלך

מודיעין, ישראל

התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי

Eilat-Chen and Deller
אילת-חן ודלר

לוד, ישראל

אני לומדת גמרא כעשור במסגרות שונות, ואת הדף היומי התחלתי כשחברה הציעה שאצטרף אליה לסיום בבנייני האומה. מאז אני לומדת עם פודקסט הדרן, משתדלת באופן יומי אך אם לא מספיקה, מדביקה פערים עד ערב שבת. בסבב הזה הלימוד הוא "ממעוף הציפור”, מקשיבה במהירות מוגברת תוך כדי פעילויות כמו בישול או נהיגה, וכך רוכשת היכרות עם הסוגיות ואופן ניתוחם על ידי חז”ל. בע”ה בסבב הבא, ואולי לפני, אצלול לתוכו באופן מעמיק יותר.

Yael Bir
יעל ביר

רמת גן, ישראל

התחלתי ללמוד את הדף היומי מעט אחרי שבני הקטן נולד. בהתחלה בשמיעה ולימוד באמצעות השיעור של הרבנית שפרבר. ובהמשך העזתי וקניתי לעצמי גמרא. מאז ממשיכה יום יום ללמוד עצמאית, ולפעמים בעזרת השיעור של הרבנית, כל יום. כל סיום של מסכת מביא לאושר גדול וסיפוק. הילדים בבית נהיו חלק מהלימוד, אני משתפת בסוגיות מעניינות ונהנית לשמוע את דעתם.

Eliraz Blau
אלירז בלאו

מעלה מכמש, ישראל

התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….

Adi Diamant
עדי דיאמנט

גמזו, ישראל

כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !

שרה-ברלוביץ
שרה ברלוביץ

ירושלים, ישראל

סיום השס לנשים נתן לי מוטביציה להתחיל ללמוד דף יומי. עד אז למדתי גמרא בשבתות ועשיתי כמה סיומים. אבל לימוד יומיומי זה שונה לגמרי ופתאום כל דבר שקורה בחיים מתקשר לדף היומי.

Fogel Foundation
קרן פוגל

רתמים, ישראל

התחלתי מחוג במסכת קידושין שהעבירה הרבנית רייסנר במסגרת בית המדרש כלנה בגבעת שמואל; לאחר מכן התחיל סבב הדף היומי אז הצטרפתי. לסביבה לקח זמן לעכל אבל היום כולם תומכים ומשתתפים איתי. הלימוד לעתים מעניין ומעשיר ולעתים קשה ואף הזוי… אך אני ממשיכה קדימה. הוא משפיע על היומיום שלי קודם כל במרדף אחרי הדף, וגם במושגים הרבים שלמדתי ובידע שהועשרתי בו, חלקו ממש מעשי

Abigail Chrissy
אביגיל כריסי

ראש העין, ישראל

"התחלתי ללמוד דף יומי במחזור הזה, בח’ בטבת תש””ף. לקחתי על עצמי את הלימוד כדי ליצור תחום של התמדה יומיומית בחיים, והצטרפתי לקבוצת הלומדים בבית הכנסת בכפר אדומים. המשפחה והסביבה מתפעלים ותומכים.
בלימוד שלי אני מתפעלת בעיקר מכך שכדי ללמוד גמרא יש לדעת ולהכיר את כל הגמרא. זו מעין צבת בצבת עשויה שהיא עצומה בהיקפה.”

Sarah Fox
שרה פוּקס

כפר אדומים, ישראל

התחלתי מעט לפני תחילת הסבב הנוכחי. אני נהנית מהאתגר של להמשיך להתמיד, מרגעים של "אהה, מפה זה הגיע!” ומהאתגר האינטלקטואלי

Eilat-Chen and Deller
אילת-חן ודלר

לוד, ישראל

התחלתי ללמוד גמרא בבית הספר בגיל צעיר והתאהבתי. המשכתי בכך כל חיי ואף היייתי מורה לגמרא בבית הספר שקד בשדה אליהו (בית הספר בו למדתי בילדותי)בתחילת מחזור דף יומי הנוכחי החלטתי להצטרף ובע”ה מקווה להתמיד ולהמשיך. אני אוהבת את המפגש עם הדף את "דרישות השלום ” שמקבלת מקשרים עם דפים אחרים שלמדתי את הסנכרון שמתחולל בין התכנים.

Ariela Bigman
אריאלה ביגמן

מעלה גלבוע, ישראל

התחלתי בסיום הש”ס, יצאתי באורות. נשברתי פעמיים, ובשתיהם הרבנית מישל עודדה להמשיך איפה שכולם בסבב ולהשלים כשאוכל, וכך עשיתי וכיום השלמתי הכל. מדהים אותי שאני לומדת כל יום קצת, אפילו בחדר הלידה, בבידוד או בחו”ל. לאט לאט יותר נינוחה בסוגיות. לא כולם מבינים את הרצון, בפרט כפמניסטית. חשה סיפוק גדול להכיר את המושגים וצורת החשיבה. החלום זה להמשיך ולהתמיד ובמקביל ללמוד איך מהסוגיות נוצרה והתפתחה ההלכה.

Weingarten Sherrington Foundation
קרן וינגרטן שרינגטון

מודיעין, ישראל

בתחילת הסבב הנוכחי של לימוד הדף היומי, נחשפתי לחגיגות המרגשות באירועי הסיום ברחבי העולם. והבטחתי לעצמי שבקרוב אצטרף גם למעגל הלומדות. הסבב התחיל כאשר הייתי בתחילת דרכי בתוכנית קרן אריאל להכשרת יועצות הלכה של נשמ”ת. לא הצלחתי להוסיף את ההתחייבות לדף היומי על הלימוד האינטנסיבי של תוכנית היועצות. בבוקר למחרת המבחן הסופי בנשמ”ת, התחלתי את לימוד הדף במסכת סוכה ומאז לא הפסקתי.

Hana Shaham-Rozby (Dr.)
חנה שחם-רוזבי (ד”ר)

קרית גת, ישראל

כבר סיפרתי בסיום של מועד קטן.
הלימוד מאוד משפיעה על היום שלי כי אני לומדת עם רבנית מישל על הבוקר בזום. זה נותן טון לכל היום – בסיס למחשבות שלי .זה זכות גדול להתחיל את היום בלימוד ובתפילה. תודה רבה !

שרה-ברלוביץ
שרה ברלוביץ

ירושלים, ישראל

התחלתי ללמוד דף יומי בסבב הקודם. זכיתי לסיים אותו במעמד המרגש של הדרן. בסבב הראשון ליווה אותי הספק, שאולי לא אצליח לעמוד בקצב ולהתמיד. בסבב השני אני לומדת ברוגע, מתוך אמונה ביכולתי ללמוד ולסיים. בסבב הלימוד הראשון ליוותה אותי חוויה מסויימת של בדידות. הדרן העניקה לי קהילת לימוד ואחוות נשים. החוויה של סיום הש”ס במעמד כה גדול כשנשים שאינן מכירות אותי, שמחות ומתרגשות עבורי , היתה חוויה מרוממת נפש

Ilanit Weil
אילנית ווייל

קיבוץ מגדל עוז, ישראל

באירוע של הדרן בנייני האומה. בהשראתה של אמי שלי שסיימה את הש”ס בסבב הקודם ובעידוד מאיר , אישי, וילדיי וחברותיי ללימוד במכון למנהיגות הלכתית של רשת אור תורה סטון ומורתיי הרבנית ענת נובוסלסקי והרבנית דבורה עברון, ראש המכון למנהיגות הלכתית.
הלימוד מעשיר את יומי, מחזיר אותי גם למסכתות שכבר סיימתי וידוע שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחת במיוחד מרתקים אותי החיבורים בין המסכתות

Roit Kalech
רוית קלך

מודיעין, ישראל

התחלתי כשהייתי בחופש, עם הפרסומים על תחילת המחזור, הסביבה קיבלה את זה כמשהו מתמיד ומשמעותי ובהערכה, הלימוד זה עוגן יציב ביום יום, יש שבועות יותר ויש שפחות אבל זה משהו שנמצא שם אמין ובעל משמעות בחיים שלי….

Adi Diamant
עדי דיאמנט

גמזו, ישראל

חגיגה כז

דְּרַחֲמָנָא קַרְיֵיהּ ״עֵץ״, דִּכְתִיב: ״הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת גָּבוֹהַּ וְאׇרְכּוֹ שְׁתַּיִם אַמּוֹת וּמִקְצֹעוֹתָיו לוֹ וְאׇרְכּוֹ וְקִירוֹתָיו עֵץ וַיְדַבֵּר אֵלַי זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳״.

because the Merciful One called it: “Wood,” as it is written with regard to the table of the shewbread: “The altar, three cubits high, and its length two cubits, was of wood, and so its corners, its length, and its walls were also of wood, and he said to me: This is the table that is before the Lord” (Ezekiel 41:22). This verse indicates that even though the table was coated, its identity as a wooden vessel was preserved, which means that, like all wooden vessels, it would not be susceptible to impurity were it not for the fact that they took it out to show to the pilgrims.

פָּתַח בְּמִזְבֵּחַ וְסִיֵּים בְּשֻׁלְחָן! רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל אָדָם, עַכְשָׁיו — שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו.

As the Gemara has cited the above verse, it clarifies a puzzling aspect of it: The verse began with the word “altar” and ended with the word “table,” both words describing the same item. Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say the following exposition: When the Temple is standing the altar atones for a person; now that the Temple has been destroyed, it is a person’s table that atones for him, for his feeding of needy guests atones for his sins.

כׇּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ יֵשׁ לָהֶם שְׁנִיִּים כּוּ׳. מִזְבַּח הַנְּחוֹשֶׁת, דִּכְתִיב: ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״. מִזְבַּח הַזָּהָב, דִּכְתִיב: ״הַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת״ — אִיתַּקּוּשׁ מִזְבְּחוֹת זֶה לָזֶה.

§ The mishna taught: All the vessels that were in the Temple had second and third substitute vessels, etc. All the vessels that were in the Temple required immersion, apart from the golden altar and the bronze altar, because they are considered like the ground. The Gemara cites the relevant sources: The bronze altar is considered like the ground, as it written concerning this altar: “An altar of earth you shall make for Me” (Exodus 20:21). The golden altar is considered like the ground, as it is written: “The candelabrum and the altars” (Numbers 3:31). The plural word “altars” indicates that the two altars of the Temple, the bronze one and the golden one, are compared to each other, teaching that just as the bronze altar is like the ground in that it cannot contract impurity, the same applies to the golden altar.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין. אַדְּרַבָּה: כֵּיוָן דִּמְצוּפִּין נִינְהוּ — מִיטַּמְּאוּ! אֵימָא, וַחֲכָמִים: מְטַמְּאִין, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְצוּפִּין.

§ According to the mishna, Rabbi Eliezer maintains that the altars are pure because they are like the ground, and the Rabbis say: It is because they are coated. The mishna seems to be saying that the Rabbis are offering a different reason for the altars not being susceptible to impurity, namely, that they are coated. The Gemara is puzzled by this: On the contrary, since they are coated with gold or bronze that is a reason that they should contract impurity, as the metal coating makes the entire altar considered as a metal vessel, as stated above, and metal is susceptible to impurity. The Gemara answers: Say and emend the mishna text as follows: And the Rabbis disagree with Rabbi Eliezer altogether, and declare the altars to be susceptible to impurity, because they are coated.

וְאִיבָּעֵית אֵימָא: רַבָּנַן לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָאָמְרִי: מַאי דַּעְתָּיךְ, מִשּׁוּם דִּמְצוּפִּין —

And if you wish, say that our text of the mishna is correct, and we should understand that the Rabbis were saying their statement in response to Rabbi Eliezer: What is your reasoning for stating that the altars are not susceptible to impurity because they are like the ground? Why didn’t you say simply that they are wooden vessels fixed in one place? For that is sufficient reason for them not to be susceptible to impurity. Is it because they are coated with metal, and therefore they would be considered metal vessels rather than wooden ones, and susceptible to impurity, were it not for the fact that they are considered like the ground?

מִיבְטָל בָּטֵיל צִפּוּיָין גַּבַּיְיהוּ.

This is a mistake, for the coating is not important, and their coating is nullified and considered subordinate to them, so that they are indeed considered wooden vessels in a fixed place and therefore not susceptible to impurity. Although generally the status of a vessel does follow its coating, the Temple table and its altars are exceptions, as derived from the verse in Ezekiel cited above (41:22). There is therefore no need to mention that they are compared to the ground. Since these altars are made of wood they do not contract impurity, irrespective of whether or not they are attached to the ground.

אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בָּהֶן, קַל וָחוֹמֶר מִסָּלָמַנְדְּרָא: וּמָה סָלָמַנְדְּרָא שֶׁתּוֹלֶדֶת אֵשׁ הִיא — הַסָּךְ מִדָּמָהּ אֵין אוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁכׇּל גּוּפָן אֵשׁ, דִּכְתִיב: ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳״ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

§ Apropos the coating of the altar, the Gemara cites an Aggadic teaching: Rabbi Abbahu said that Rabbi Elazar said: The fire of Gehenna has no power over Torah scholars. This can be derived by an a fortiori inference from the salamander [salamandra], a creature created out of fire and immune to its effects, and whose blood is fireproof: If a salamander, which is merely a product of fire, and nevertheless when one anoints his body with its blood, fire has no power over him, all the more so should fire not have any power over Torah scholars, whose entire bodies are fire, as it is written: “Surely My words are as fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29), and the words of Torah become part of the Torah scholars’ very bodies.

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אֵין אוּר שֶׁל גֵּיהִנָּם שׁוֹלֶטֶת בְּפוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, קַל וָחוֹמֶר מִמִּזְבַּח הַזָּהָב: מָה מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁאֵין עָלָיו אֶלָּא כְּעוֹבִי דִּינַר זָהָב — כַּמָּה שָׁנִים אֵין הָאוּר שׁוֹלֶטֶת בּוֹ, פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן, דִּכְתִיב: ״כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ״, אַל תִּקְרֵי ״רַקָּתֵךְ״, אֶלָּא: רֵקָנִין שֶׁבָּךְ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

Reish Lakish said: The fire of Gehenna has no power over the sinners of Israel either. This can be derived by an a fortiori inference from the golden altar: If the golden altar, which has on it a coating that is no more than the thickness of a gold dinar, and which has incense burning on it for many years and yet fire has no power over it, as the gold miraculously remained undamaged, all the more so should immunity from fire be granted to the sinners of Israel, who are filled with good deeds as a pomegranate is full of seeds, as it is written: “Your temples [rakatekh] are like a pomegranate split open” (Song of Songs 4:3), which is to be expounded as follows: Do not read this word as rakatekh, rather read it as reikanin shebakh, meaning the empty, worthless people among you; even these people are as full of good deeds as a pomegranate is full of seeds.

הֲדַרַן עֲלָךְ חוֹמֶר בַּקּוֹדֶשׁ וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת חֲגִיגָה

רוצה לעקוב אחרי התכנים ולהמשיך ללמוד?

ביצירת חשבון עוד היום ניתן לעקוב אחרי ההתקדמות שלך, לסמן מה למדת, ולעקוב אחרי השיעורים שמעניינים אותך.

לנקות את כל הפריטים מהרשימה?

פעולה זו תסיר את כל הפריטים בחלק זה כולל ההתקדמות וההיסטוריה. שימי לב: לא ניתן לשחזר פעולה זו.

ביטול
מחיקה

האם את/ה בטוח/ה שברצונך למחוק פריט זה?

תאבד/י את כל ההתקדמות או ההיסטוריה הקשורות לפריט זה.

ביטול
מחיקה